אמרי משה עג

הקשה הרמב"ן שפיר דא"כ לא יהני ג"כ היבום של השני' דכל דלת"ק גם היבום לא מועיל, והא דלא הוכיח הרמב"ן מהא דתפסי קדושי אחותה וכמו שהקשה הרשב"א, משום די"ל דריבב"ב סובר דזיקה דרבנן דע"כ גם להסוברים דזיקה מה"ת מ"מ יש סוברים דזיקה דרבנן וכמבואר (בדף כ"ז) וכמ"ש הרמב"ן שם דהך מימרא דרב לדברי האומר יש זיקה והיינו דאמרי' אבל הכא זיקה דרבנן ע"ש, וא"כ י"ל דגם ריב"ב ס"ל כן, וע"כ הקשה מסתמא דגמ' דמקשי על ר"י דלימא חבראי שני' ייבם וכו' ודילמא ס"ל לר"י דיש זיקה מה"ת ואיכא כרת ג"כ ולכן לא מהני היבום, ומזה הוכיח דכל הני דס"ל יש זיקה הוא מדרבנן, ורק ר"ש ס"ל דזיקה מה"ת אליבא דר' אושעיא ולית דחש להא דר"ש כמ"ש הרשב"א וע"כ פריך שפיר לר"י]. והרמב"ן בדף הקודם כתב מ"מ להאומר יש זיקה דרבנן היא שהרי חולצות ע"ש וע"כ אין כונתו להמשנה דר"פ ד"א דשם דהיבמים שנים ל"ש לפטור השני' מחליצה משום אח"ז, דע"כ אינה זקוקה לשניהם וספק הוא למי זקוקה וא"א לפוטרה, וע"כ כונת הרמב"ן להמשנה השני' בג' אחים דנופלת ליבם אחר ולרבנן דר"ש שתיהן חולצות ולפי"מ דמוקי הגמ' (ד' י"ט) דאיירי בנפלו בזאח"ז, וא"כ השני' תפטר משום אח"א אי זיקה מה"ת והראשונה תתייבם ובמאירי כתב על המשנה הנ"ל דג' אחין דלהכי לא נפטרה השני' משום שאין הזיקה ככנוסה גמורה ליפטר חברתה בלא כלום, והיינו כשיטתי' דאף דזיקה מה"ת מ"מ תפסי קדושין באח"ז וע"כ לא נפטרה, ורק לר"ש דזיקה ככנוסה אמרי' שם דהשני' פטורה, אבל להרמב"ן לא ס"ל לחלק בזה דאם זיקה מה"ת לא תפסי קדושין ג"כ, וע"כ הוכיח מזה דזיקה דרבנן, ובאמת יש להוכיח ג"כ מר"י דאמר מתה שני' מותר בראשונה, ואם זיקה מה"ת גם בלא מתה תשתרי הראשונה שהשני' אינה זקוקה כלל. ואך ניחא לי' להרמב"ן להקשות מסתמא למתני' ועכ"פ נתבאר דלר"ש דזיקה ככנוסה יש כרת באחז"ק וה"ה לענין אחיו נעשה אשת אח ע"י הזיקה וא"ש מש"ל

ח) ועפ"י דברינו יתישב קושית התוס' (בדף י"ח) בד"ה אומרים לו המתן, דלמה צריך להמתין הא כשקידש אחותה פקעה הזיקה כדאמרי' (בדף כ"ט) ואי ס"ד מאמר קונה קנין גמור זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה, ותירצו דהתם קאי למ"ד א"ז, ורק משום בטול מ"י ויוכלו לעשות שליח בב"א, ותירוצם תמוה דתינח בהא דפריך ואס"ד מאמר קונה ק"ג דמקיים מצות יבום ע"י המאמר, אבל בהא דפריך אח"כ ואלא מאי דוחה דחי' גמורה זה יעשה מאמר וידחה, הרי לא מתקיים מצות יבום ע"י המאמר והוי בטול מ"י, וכמדומני שראיתי קושי' זו על התוס' בס" אלפי מנשה להגר"מ מאיליא, ובאמת יש להקשות עוד על התוס' דמנ"ל להתוס' לפרש בהך דזה יעשה מאמר ויקנה, דמשום המאמר שעשו עי"ז נפקע הזיקה מאחותה שיכול אח"כ ליבמה, והרי יש לפרש דכיון שעשה האחד מאמר הרי מפקיע הזיקה מזו ע"י המאמר דהוי כיבוס ושוב אינה זקוקה לאחיו ויכול אחיו לייבם אחותה דשוב אינה אחות זקוקה וכדאמרי' אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה, והרי עשה אחיו מעשה, דהיינו המאמר דהוי כיבוס כיון דקונה קנין גמור, ושוב אח"ז ראיתי בריטב"א בשם הר' יונה שפי' כן, והתוס' דנאדו מזה נראה משום דא"כ הול"ל זה יעשה מאמר וזה לייבם, אבל עדיין קשה דבאמת אמאי לא מקשה כן, וע"כ דאו זה יעשה מאמר או זה, ושפיר יש לפרש כהר' יונה הנ"ל, ואם כונת התוס' להקשות ממה דפריך אח"כ זה יעשה מאמר וידחה דבזה ליכא לפרש כפי' הר' יונה דהרי לא נפקע הזיקה של בעלת המאמר, דהמאמר לא הוי כיבוס, וע"כ דהפי' דע"י המאמר שדוחה היינו שלא תהי' אחותה אח"ז משום דנעשית אחות אשתו, ולכן הקשו שפיר דחזינן דהקדושין מפקיע הזיקה, אבל א"כ תמוה תירוצם דאם מאמר אינו קונה רק דוחה, הרי יש בטול מצות יבמין וכנ"ל, וזה תמוה גם על פי' הריטב"א הנ"ל דמה פריך זה יעשה מאמר וידחה, ואולי אפ"ל עפמ"ש התוס' שם (בד' כ"ט) דהך דלדתות בצרה היינו הצרה שהיא עמה בבית אחד דאע"ג דהיא עצמה אינה נפטרת ע"י המאמר אבל הצרה פטורה דקרינן בצרה כיון שלא בנה ע"ש, ועפ"ז י"ל דגם לגבי אחיו הוי בלא יבנה כיון שהתחיל אחיו לעשות הקנין בזו במאמר וע"כ נפקע הזיקה מאחיו משום לא יבנה, ועדיין צ"ע

ט) ואולם לדברינו ניחא שפיר דאף דמאמר אינו כיבוס להפקיע הזיקה לגמרי שתהי' מותרת לשוק ע"י המאמר, אבל מאחיו נפקע הזיקה מדין ערוה של אשת אח דהרי לב"ש קונה מה"ת והוי א"א מה"ת, וע"כ פריך שפיר דזה יעשה מאמר וידחה היינו כיון דאחד עשה מאמר שוב לגבי האחים נפקע הזיקה ממנה דהוי ערוה על האחים, ושוב יכול אחיו לייבם אחותה דאינה אחות זקוקתו, והא דשאני ערות א"א דמפקיע הזיקה מאחיו, ובשומרת יבם שקידש אחותה אין מפקיע ערות אחות אשה הזיקה, י"ל או מטעם שכתבו התוס' לעיל דדוקא קידש אומרים לו המתן משום דבשעת נשואין נראה כנושא אח"ז, והכא באשת אח ל"ש זה, או כטעמ' במקדש אחותה משום דכיון דאם תמות אחותה תחזור להתירה ותהי' זקוקה ע"כ אין זה דרכי נועם אם נפטור אותה לשוק שקידש אחותה ואח"כ כשתנשא תהי' צריכה חליצה וכמ"ש להלן (אות י"ח) אבל הכא במאמר ל"ש דרכי נועם דהרי אינה יכולה להנשא לשוק כשעשה מאמר אף אם יתן גט למאמרו דהרי צריכה חליצה ממנו, וע"כ שפיר י"ל דמאחיו נפקע הזיקה דל"ש בזה דרכי נועם. י) וביותר מוכח סברא הנ"ל מהא דאמרי' לר' אושעי' דמתיר בנולד אח"כ ייבם משום דזיקה ככנוסה ואף בלא ייבם כלל אם מת מותר כדאמרי' א"נ בתרי ולא ייבם ולא מית, דאילו מית אף שלא יבמה האי שני הואיל והוזקקה לו הרי היא ככנוסה וכפרש"י שם, והדבר תמוה דהרי עיקר טעמא דר"ש הוא משום דהאח הנולד אח"כ לא מצאה בזיקה הראשונה וכמ"ש רש"י (דף י"ט ע"ב) ד"ה מ"ט דרבנן הרי לא עמדה ע"ז בזיקת אחיו שלה"ב מימיו, ומה זה טעם להתיר לר"ש משום דזיקה ככנוסה הרי עדיין עומדת בזיקה הראשונה שלה"ב, דבמה נפקע הזיקה הראשונה ואטו ע"י זיקה ככנוסה יופקע הזיקה, ואי משום דכשמת נופלת גם מהשני שהי' בעולם משום דזיקה ככנוסה ומקרי בא ומצאה בהיתר, אבל הרי כל זמן שיש עלי' זיקה הראשונה ג"כ מה יועיל מה שנופלת מכח השני ג"כ דהרי מצאה גם בזיקה הראשונה שלה"ב, ואילו לא הי' האיסור דא"א שלה"ב היתה זקוקה לו גם מזיקה הראשונה, והוי א"א שלה"ב, אולם לדברינו דלעיל ניחא דמשום זיקה ככנוסה נעשית עליו ערוה דא"א, נפקע הזיקה הראשונה ממנו אף אי לא הי' איסור שלא הי' בעולמו, וע"כ לא מצאה בזיקה הראשונה דכשמת אמרי' דלו היתה זקוקה, ואילו הי' חי הי' מייבם אותה וכמבואר בראשונים דמה"ט אמרי' דמקרי מבית אחד לפטור השני' ע"י זיקה ככנוסה