אמרי משה עב

דילמא קונה ודאי דהוא הי' מייבם ולא השלישי, וכיון דנחשבת כזקוקה להשני, נעשית ערוה של אשת אח להשלישי, ונפקע זיקת הראשון, ואף דאח"כ כשמת השני הוי יבמה שהותרה ונאסרה והותרה דתחזור להתירה, אבל להרשב"א הרי אין חוזרת לזיקתה, וא"כ אין עלי' זיקת הראשון, רק הזיקה מהשני ושפיר אמרי' דכשיבם לשני' נפטרה בעלת המאמר משוה זיקה ככנוסה, כיון דאין עלה זיקת הראשון, רק זיקת השני, ומהשני הויא שתי יבמות מבית אחד

ו) לכאורה יש לפקפק ע"ז דהרי אנן לר"ש קיימינן, ולר"ש הרי ס"ל דאין איסור חל על איסור אף בב"א, וחל רק החמור וכמ"ש התוס' וא"כ באשת אח ואשת איש חל רק איסור אשת איש ולא אשת אח, ואשת איש אינו מפקיע הזיקה וכמ"ש התוס' (בדף ט"ז) ורק משום אשת אח בעינן להפקיע, והרי אין חל כלל אשת אח לגבי אשת איש, וא"כ לא נפטרה זיקת הראשון ע"י ערוה של זיקת השני דהרי אין חל איסור דאשת אח כ"ז שהשני חי משום איסור אשת איש, וכשמת דפקע האיסור דאשת איש, הרי אז גם האשת אח פקע דהרי נופלת עתה ליבום, ואולם י"ל לפמ"ש התוס' בתירוצם הראשון דהא דאשת איש אין מפקיע הזיקה משום דאפשר לתקן ע"י גירושין שתתייבם, אבל הכא ע"י שנעשית ערוה של אשת איש ע"י הזיקה ככנוסה ל"ש דאפשר לתקן ע"י גירושין דלבד דעל הזיקה לחוד ל"ש גירושין אך אף כשייבם ויגרש תהי' אסורה לאחיו משום גרושת אחיו ובכה"ג שפיר האשת איש פוטר, ואף לתירוצם השני דלא תהי לאיש זר משמע דאף ע"י קדושין לא תהי' לאיש זר, י"ל דל"ש זה לגבי האח דלא מקרי איש זר, וע"כ פוטר האשת איש ג"כ [ואולם להתוס' דפליגי על הרשב"א, וס"ל דכשהותרה חוזרת לזיקתה קשה, א"כ כשמת השני חוזרת לזיקת הראשון ג"כ, וזיקת הראשון איך תפטר ע"י יבום חברתה שמבית השני, ואולי אפ"ל עפמ"ש התוס' (בד' י"א) דלר"ל כשמייבם לאחת קאי על הצרה בכרת, וע"כ נפטרה הבעלת מאמר ע"י יבום חברתה משום ערוה דכיון דחשבינן לה כזקוקה להשני, והוי ע"י הך דזיקה ככנוסה כשתי יבמות מבית אחד, וע"כ כשמייבם להשני' הוי בכרת על צרתה, ושפיר נפטרה מזיקת הראשון ע"י ערוה של אשת אח משום זיקת השני כנ"ל, ואולם עדיין קשה איך קאמר דמייבם לאיזה שירצה הרי בעלת המאמר הוי אשת ב' מתים להתוס' דכשהותרה חוזרת לזיקתה, וגם זה דוחק גדול לאוקמי סוגית הש"ס דקאי לר"ל, וא"כ קשה ג"כ איך תפטר ע"י יבום שני' את בעלת המאמר וצע"ג

] ז) ואולם יש לחקור אם ע"י זיקה ככנוסה יש בה כרת שתקרא ערוה לפטור מזיקה הראשונה, דמיתה ודאי ליכא משום זיקה כמ"ש התוס' (בד' כ"ט) ד"ה כגון. וכמו במאמר לב"ש דמבואר בנדרים דאין חייבין סקילה, ואולם יש להסתפק אם יש כרת ע"י הזיקה ככנוסה משום אשת איש או משום אשת אח, והנה בהמאירי המובא בסימן הקודם (אות ל"א) דאף דזיקה מה"ת בכ"ז ליכא כרת ותפסי קדושין באחות הזקוקה, ואולם ברשב"א (דף מ"א) באמצע דבריו הארוכים על קושית התוס' בש"י שקידש אחיו אחותה דאמאי אין הקדושין מפקיע הזיקה כתב ויש מתרצים דלמ"ד יש זיקה שתיהן כמקודשות לו וכשמקדש אחותה איך תוציא מקודשת זו למקודשת ראשונה דמאי אולמי' דבתרייתא מקמייתא אבל בכנס אין בדין שתוציא המקודשת אחרי שכנס, ואין מחוור בעיני דאי ס"ל לריב"ב דזיקה מה"ת ובמקודשת פטורה היא אצלו משעת נפילה א"כ לא יהיו קדושין תופסין באחותה [ויקשה אמאי בכנס אינו מוציא] ואי זיקה לאו דאורייתא א"כ למה אין קדושין גמורין דאחותה דוחין אותה כמו שהנשואין דוחה וכו' עכ"ל [וכונתו במ"ש דפטורה היא אצלו משעת נפילה היינו דאם זיקה הוא קנין מה"ת ע"כ נ"ל דערוה לאחר נפילה עוקר הזיקה למפרע וכמו יבום וחליצה דאל"כ עדיין היתה המקודשת אסורה משום הכניסה דמעיקרא וכאחות גרושתו וכמ"ש בסי' הקודם (אות ל') או דכונתם דגם מכאן ולהבא א"א להפקיע קנין הזיקה דעל קנין הזיקה דנעשית כמקודשת לו ל"ש לפטור היבמה משום דנעשית ערוה אחר כך דמאי אולמא דבתרייתא מקמייתא, ורק ע"י יבום וחליצה נעקר למפרע הזיקה וממילא נעקר גם קנין הזיקה וכמ"ש בכונת המאירי (באות ל"א) ועכ"פ מבואר מהרשב"א דאם זיקה מה"ת אין קדושין תופסין באחותה וע"כ דאיכא גם כרת ע"י הזיקה ודלא כמ"ש המאירי הנ"ל, ואולם יש להקשות למאירי דא"כ איך אמרי' (בד' י"ט) ואס"ד קסבר ר"ש זיקה ככנוסה לייבם לקמייתא ותפטר אידך, דחזינן דאחותה נפטרת משום אח"א גם מחליצה, וע"כ דהיא ערוה שיש בה כרת, וא"ל דאחרי שייבם היא נפטרת דאיך רשאי לייבמה והיא אח"ז מה"ת, וא"ל כיון דעכ"פ השני' אסורה מה"ת משום אח"ז שוב אין בה הדין דזיקה ככנוסה ומש"ה מותר לייבם הראשונה וכעין מ"ש התוס' (בד' כ"ט) ליישב פרש"י דהא דתצא משום אחותה היינו אחר שיבעול בעלת מאמר, דהרי מבואר במשנה (דף כ') דאף בח"ע שאין מתייבמת מה"ת מ"מ כיון דאיכא זיקה לחליצה ג"כ אמרי' דזיקה ככנוסה לאסור אחותה כנ"ל (באות כ"ח) והתוס' (בד' כ"ט) הנ"ל קיימי לשיטתם דזיקה רק מדרבנן וע"ז מהני המאמר שהוא מדרבנן לב"ש לפרש"י לדחות אחותה שלא נאסור לייבם משום אח"ז, אבל להמאירי דאח"ז אסורה מה"ת ודאי אין רשאי לייבם אי נימא דהשני' זקוקה לחליצה, וע"כ דע"י זיקת הראשונה לחוד גם קודם שייבם נפטרה השני' גם מחליצה, ועוד מבואר שם דגם צרת השני' פטורה ואם אינה פוטרת רק ע"י היבום הא הוי ערוה לאח"מ וא"פ צרתה, וע"כ דע"י הזיקה לחוד נפטרת מיד בשעת נפילה וע"כ איכא כרת, ונראה לומר דלר"ש דזיקה ככנוסה גם המאירי יודה דאיכא כרת ורק לשאר תנאי ואמוראי דסברי יש זיקה אף דג"כ הוא מה"ת לשטתי' מ"מ ליכא כרת, והכריחו לזה מקושית הרשב"א דאל"כ איך תפסי קדושי אחותה לריב"ב, עוד י"ל דגם אי ליכא כרת ע"י זיקה גם לר"ש מ"מ נפטרה אחותה משום אחות אשה דטומאה כתיב בה דגם ע"י זיקה מקרי אחות אשה וכמו בסוטה אף דתפסי קדושין פטורה מחליצה משום דטומאה כתיב בה [וברמב"ן (דף כ"ח) בהא דפריך אלא שני יאמר חבראי שני' ייבם ואנא ראשונה וכתב ע"ז הרמב"ן ומהא שמעינן נמי דזיקה דרבנן דאי דאורייתא יבום דקמא לא פטר דהא צרת ערוה היא ואכתי רמיא זיקה אשני וכו' וראיתי כעת לאחד מחכמי זמנינו שנתקשה טובה בדברי הרמב"ן דאף אי זיקה דאורייתא מ"מ תפסי קדושין באחות זקוקה לכ"ע וכדמוכח מריב"ב בש"י שקידש אחיו אחותה, אף דס"ל יש זיקה מ"מ תפסי קדושי אחותה ע"ש, ולענ"ד הרי הרשב"א הנ"ל הקשה כן באמת דאם ריב"ב סובר דזיקה מה"ת לא יתפסו הקדושין באחותה. וחזינן דס"ל באמת כן דאם זיקה מה"ת לת"ק באחותה. ומשום דאיכא כרת ג"כ, וע"כ