אמרי משה ז

טובלים, וע"כ כיון דיש כתלים ל"מ זוחלין, ולא הוצרך הריב"ש להביא מהך דמחט, ואולי דזה פשיטא דכל המקוה ל"מ זוחלין, ורק על הך דמותר להטביל גם מחוץ לגומת המקוה הוצרך להרמז ממחט. אבל הרי גם במקוה מצומצמת טובלים כשיש מעלות ואם נחשוב המים האלו לזוחלים הרי ליכא מ"ס, ואם נימא דזה דזוחל ע"י דחיפת האדם לא חשיב זחילה (וכדמשמע מהריב"ש שנסתפק בזה ועיין ש"ך (סק"כ) דא"כ גם ממחט אין ראי' די"ל דנטהר המחט ע"י שהמים עלו ע"ג המעלה דאז הוא הזחילה ע"י דחיפת האדם ול"מ זוחלין, אבל כשהמים יורדין אח"כ מאליו חזרה להמקוה, י"ל דמקרי זוחלין, ואין ראי לדינו של הריב"ש דמותר לטבול חוץ לגומא כשהמים זוחלין מאליו אח"כ להמקוה, וגם דמהך דהטובלים טהורים דאיירי כשהכתלים שמבחוץ גבוהים כמ"ש הריב"ש הרי שם לא ישובו המים למקום שיצאו ובכ"ז ל"מ זוחלים. וע"כ משום דכל דיש כתלים המעכבים, אף כשאין המים מגיעים להכתלים ל"מ זוחלין ואני נבוך עד כמה השיעור ריחוק הכתלים דודאי לא מסתבר אם יהי' המים זוחלין ויש כותל בריחוק הרבה, שלא יפסול משום זוחלין], ואולי דהך דהטובלים טהורים איירי שהכתלים שמבחוץ קרובין, באופן שהמים היוצאים מהג' מקואות נוגעים להכתלים שמבחוץ. ולכן אף שהמים היוצאים לא ישובו למקום שיצאו ל"מ זוחלין דנעשה הכל מקוה אחת ע"י הכתלים שמבחוץ, אבל בנידון הריב"ש שהמים יוצאים על שטח משופע באין כתלים, בעינן שמשם יצאו ואליו הם שבים, אבל בכ"ז לא אדע מדוע לא יחשב זה גופא ככתלים דהיינו השיפוי גופא, ותם השיפוי אינו מכל הצדדים, הרי המים נזחלין ג"כ להצדדים שלא ישובו כל המים למקום שיצאו, גם צ"ע מדוע לא הביא ראי' מהך דבעי בחגיגה (די"ט) מהו להטביל מחטין בגופו של ראשון. דמוכח דאף בהמים שזוחלין מותר, וע"כ הטעם משום דמשם יצאו ואליו הם שבין, ואולי דיש לדחות כמש"ל (אות י"ד) דמאן דס"ל נמי דזוחלין כשר, ובכ"ז צ"ע

ועכ"פ לענין מקואות העליונות שע"י דחיפת המים להבור עולים המים למעלה אל החור העשוי בכותל המקוה, ונשפכין דרך החור להמקוה שטובלין בה, אף שהמים זוחלין למקום אשבורן שמוקף מחיצות מכל צד מ"מ מקרי זוחלין להריב"ש דבעינן דוקא שמשם יצאו ואליו הם שבים, והכא אין שבים המים להבור שיצאו משם וכדמוכח מראית הריב"ש מהך דמחט אף דשם המים מוקפים מכל צד בכתלים, בעינן דוקא להטעם שמשם יצאו ואליו הם שבים, ובהך דג' מקומות אף שהמים אין שבים למקום שיצאו דהרי הכותל המפסיק מזו לזו אינו משופע. אך שם הטעם משום דהמים נוגעים להכתלים שמבחוץ, והוי כמקוה אחת שיש בה כותל המפסיק בין מים למים, והמים עולים למעלה מהכותל דל"ש כלל בזה פסול זחילה. ועיין ת"ס (סי' רט) שכנראה הבין ג"כ כדברנו בכוונת הריב"ש אלא שקיצר הרבה ולא ביאר מה שצ"ע לפענ"ד בדברי הריב"ש כנ"ל

יז) ועיקר סברת הריב"ש דמשם יצאו ואליו הם שבין ל"מ זוחלין יש להבין, דהנה התוס' בגיטין (דף טז) כתבו כעי"ז על הך דרגליו של ראשון נוגעות במים השני טהור, אף דקטפרס אינו חיבור כיון דהמים סופן לירד למקוה הוי קטפרס חיבור, והנה לענין קטפרס דא"ח גם לטומאה אין סברא כלל לחלק דדוקא היכא שמשם יצאו ואליו הם שבין יהי' חיבור לטומאה, ואם יהי' מים ממקום אחר שסופן ליפול למקום אשבורן לא יהי' חיבור לטומאה, דאין שום סברא לחלק לענין חיבור לטומאה אי משם יצאו או לא, וגם בהתוס' לא נזכר כלל הך דמשם יצאו, ורק מה דסופו ליפול לחוד, ולכאורה הבנתי בכוונת התוס' דרק למטה בהמקוה שסופן של המים ליפול שם הוי חיבור, וחשבינן המים שעל גופו כאילו הי' במקוה משום שסופן ליפול שם, אבל למעלה לא הוי חיבור המים שלמטה, ולפ"ז ל"ש כלל סברת התוס' רק לענין טהרה, אבל לא לענין טומאה דלא חשיב מה"ט שסופן ליפול כגוף אחד מחובר לטומאה לסלק דין קטפרס משום זה, ורק למטה מצרפים המים שלמעלה משום שסופן ליפול, וכן מתבאר שיטת הראבי"ה לפמ"ש להלן (באות כ"א), אבל ק"ל לפ"ז דא"כ מאי בעי מהו להטביל מחטין בגופו של ראשון הרי הוי קטפרס דאינו חיבור למעלה, ועיין (באות י"ד) ואולי דאם נימא גא"ס ע"כ דפליג על כל הדין דקטפרס אינו חיבור לטהרה, (ולענין טומאה ל"ש לכאורה כלל הדין דגא"ס) ואולם יותר נראה דסברת התוס' הוא דמשום שסופן ליפול למקום אשבורן הוי חיבור גם למעלה, דרק כשהמים מתפזרין א"ח, אבל כשמתכנסים לאשבורן לא מקרי קטפרס, והוי חיבור גם למעלה בין לענין טהרה בין לענין טומאה, (ואך דיש להבין עיקר האבעי' דמהו להטביל מחטין בראשו ש"ר, כיון דהוי חיבור גם לטומאה בכה"ג שסופן ליפול וחשוב כגוף אחת א"כ למה צריך לגא"ס ועיין פ"י בגיטין (ט"ז) שהתעורר כעי"ז דבכ"ד אמרי' דגא"ח ואסיק הלא מעלה יותר מבשטח שוה ע"ש, וצ"ל דלענין שיחשב הטובל במקצת המקוה, כטובל בכל המ"ס, בעינן שהמקום יצרפם, וע"ז בעי אי אמרי' גח'"ס שיחשב הטבילה כטביל בכל המ"ס ואכמ"ל בזה) ועכ"פ סברת הריב"ש דמשם יצאו ודאי דאין שייך לענין חיבור לטומאה ולענין זה סגי בהך דסופן ליפול לחוד, אף שלא ישיבו למקום שיצאו, וסברת הריב"ש דמשם יצאו, צ"ל דלא נאמרה רק לענין פסול זוחלין (דגם הריב"ש סבירא ליה דיש פסול בזחילה גם לבד מה דהוי כקפטרס וכמש"ל (באות ט"ז) וע"ז ס"ל להריב"ש דבעינן שמשם יצאו דוקא, אבל אם יפלו גשמים על גופו של אדם העומד ברגליו בהמקוה אף דמשום קטפרס לא מפסל, ומשום דסופן ליפול לאשבורן, ומצטרפין המים שעל גופו להמ"ס, אבל עדיין יש בזה פסול דזחילה, כיון דבאו המים ממקום אחר, ורק היכא דמשם יצאו ואליו הם שבין, מסלק הפסול דזחילה ג"כ, ולפ"ז במעין דכשר זוחלין ג"כ, לא בעינן שמשם יצאו ואליו הם שבים, ובמקואות העליונות דהבור הוא מעין לא איכפת לן מה שזוחלים המים להמקוה אף שלא ישובו המים למקום שיצאו, זולת להמשכ"י שחשש על מעינות שלנו דדין מקוה עליהם משום שסמך לנהר, יש להעיר דהוי זוחלין, ואין מטהר שאובין

יח) ובאשכול כתב על הך דגל שנתלש ובו מ"ס יש שהוכיחו מכאן דבמעין ג"כ בעינן מ"ס לאדם ויש לדחות דאתיא כר"מ דהים דינו כמקוה והא דמטהר בגל שנתלש משום דלאו זוחל הוא וכשבא על האדם הוא מחובר יפה ומשם נפל לגומא והוא באשבורן. והא דאמרי' בחגיגה סד"א נגזר משום חרדלית של גשמים לאו למימר דבגל לא פסול זחילה (משום דהים דינו כמעין) אלא ה"פ גל לא מקרי זוחל שמחובר יפה וליכא למטעי למשרי חרדלית זוחל, מיהו בההיא חרדלית השוטף אתת אתת להמקוה ושם נעשה מקוה לא מהני הטבילה במקום שעדיין מימיו זוחלין ורצין למקום אשבורן דאכתי לאו אשבורן הוא אבל גל מתחלתו ועד סופו אשבורן דכד נייח בגומא נייח והו"א לגזור גל משום הרדלית בכה"ג דדמי לי' דכד נייח באשבורן קמל"ג וכעי"ז כתב הראב"ד (פ"ה