אמרי משה ו

בפ"ע. ובח"ס סי' ר"ט הבין בכונתו דזוחלים מצטרפין למ"ס כיון שטובל באשבורן, ומזה הוכיח לענין מקוה הזוחל מלמעלה כל שטובל באשבורן דלמטה אף שאין מ"ס בלא הזוחלים מותר לטבול, ומצטרפין הזוחלים למ"ס ע"ש, וזה דין מחודש מאוד ולפ"ז ודאי דזוחלין מטהר שאובין כיון דגם הזוחלים דין מקוה עליהם דהרי מצטרפים למ"ס, והוא רק דין בהטבילה שצריך לטבול באשבורן, אבל לטהר שאובין דלאו מדין טבילה הוא, גם הזוחלים מטהרים, ואולם ק"ל טובא בהך דבעיא שם בחגיגה מהו להטביל מחטין וצנורת בגופו של ראשון ובזה ודאי קשה דהוי זוחלין והטבילה ודאי דפסול בזוחלין, וע"כ דלמאן דס"ל גוד אסיק ס"ל דזוחלין כשר וכדס"ל לב"ש (פ"ה מ"ו) דמטבילין בחרדלית וע"ש בר"ש דס"ל דהנוטפים מטהרים בזוחלין ומיהו אפשר שיש אצל חרדלית פרסת בהמה שהמים עומדים בתוכה מחוברת כשפפה"נ, ומתבאר מדבריו ג"כ כהמרי"ק דהזוחלים מצטרפין למ"ס, עוד הביא המרי"ק ראי' (מפ"ו) דשלש מקואות של כ' כ' סאה וירדו ג' וטבלו טהורים ואמאי הרי הם זוחלים על שפתו ע"י טבילת הטובלים וע"כ דגם הזוחלים מצטרפין למ"ס, וק' דהרי אין הזוחלין מערבין וכיון דס"ל דהמים שזוחל ע"י טבילת הטובלים הוי זוחלין איך מחבר המקואות ושו"ר בח"ס שתמה בזה על המרי"ק ע"פ, ולא אדע דקושיא זו קשה ג"כ על הך דרגליו של ראשון נוגעות במים, ועל עיקר חידושו דהזוחלים מצטרפים למ"ס הרי אין הזוחלים מערבין, ואולי י"ל עפמ"ש התוס' בגיטין (טז) דכל דהמים סופן לירד למקוה הוי קטפרס חיבור ועפ"י מ"ש הגר"א דפסול זוחלין הוא משום דהוי קטפרס, ולכן בהך דרגליו של ראשון דהמים סופן לירד למקוה הוי חיבור, ואולם מה שהקשינו מהך דמהו להטביל מחטין וננורת בגופו של ראשון, ודאי קשה, דהוי זוחלין ובזה ל"ש סברת התוס', ואולי דכיון דלכלים סגי ברביעית מה"ת אף דמדרבנן בעי מ"ס גם לכלים, מ"מ לא בעינן בזה שיהי' מחובר המ"ס בדיני חיבור ממש שיהי' כאחת, רק סגי בנגיעה לחוד, וע"כ גם זוחלין חיבור דהוי כנגיעה, אבל כ"ז חדש, ולא כן מתבאר בהפוסקים וצ"ע בכ"ז

טו) עוד ק"ל להסוברים דנצוק וקטפרס הוי חיבור לטהר שאובים, ולחבר חסר לשלם לא הוי חיבור, ואיך אפשר שבהקטפרס עצמו לא יוכל להטביל, דהרי ליכא מ"ס בהנצוק וקטפרס עצמו, ואינו חיבור להמקו' דחסר לשלם א"ח, ואיך א"כ מטהר השאובין ע"י הקטפרס, והרי בעינן שיהי' על המערב ג"כ דין מקוה וכמשנ"ל (אות ב'), ואם כי יש לחלק דהכא אין פסול בהמים גופא, גם י"ל משום דשאובין דרבנן. ובכ"ז צ"ע דלכאורה הי' נראה דהא דשאובין נטהרים בהשקה, היינו כשחל עליהם דין מקוה ברגע ההשקה ואז אמרי' דנסתלק הפסול דשאיבה משום דהוי כזרועים ונעשו גם הם כמקוה, ואף כשאין מ"ס בהשאובין אבל כיון דמחוברין למ"ס הכשרים, שוב יש גם בהשאובין מ"ס, וחל עליהם דין מקוה בעת ההשקה, אבל כשמחוברין ע"י קטפרס ואם ליכא מ"ס בהשאובין הרי א"א לחול על השאובין דין מקוה דהרי קטפרס א"ח חסר לשלם, וא"כ גם כשיוסיף אח"כ מים ויהי' מ"ס איך נטהרין הרי ברגע ההשקה לא תל עליהם דין מקוה, דליכא בהם מ"ס, ומוכח לפ"ז דלא בעינן שיחול על השאובין דין מקוה ברגע ההשקה, ועפ"ז אף אי נימא דזוחלין אין מטהר שאובין היינו כשהכשרים זוחלים אבל כשהשאובין זוחלים לא איכפת לן כיון דלא בעינן שיחול על השאובין דין מקוה ברגע ההשקה, ויתישב בזה מה שהקשה בנפש חי' מהך דמטהרין העליון מהתחתון דהעליון נעשה זוחלין והוכיח מזה דזוחלין מטהר שאובין, ולפמ"ש אין ראי' דהיכא דהשאובין זוחלי' ודאי מהני, אבל כשהכשרים זוחלים י"ל דכיון דזוחלים פסולים אין ע"ז שם מקוה לטהר, להש"ך דאין זוחלים מערבין הוא רק במקוה ולא במעין, גם מה שהעיר שם ממה שהבאנו (באות ד) דאם הי' מ"ס באמה הי' נטהר אף דהוי זוחלין וכתב דמשום דשאובין מדרבנן ע"כ לא אמרי' דאין הזוחלים מערבין, וכבר בארנו דגם אי שאובין מה"ת נטהרין ע"י זוחלין דגם על זותלין דין מקוה עליהם ולכן לטהרת שאובין דהוא מדין זריעה ולא מדין טבילה מהני וכמש"נ ורק לחבר שני חסרות או חסר לשלם אין מערבין הזוחלין ומשום דבעינן בשעת הטבילה שיהי' באשבורן וע"כ בעינן שיהי' גם המערב באשבורן בשעת טבילה

טז) ובריב"ש (סי' רצ"ב) רצה השואל במקו' מצומצמת ובשעה שטובל נפקי מיא מהמקוה כשיעור גוף הטובל על שטח שוה דכשר. כיון דמחובר במים זל"ז. וראי' מפ"ו דהטובלים טהורים אף שהמים עולים למעלה. והריב"ש השיב דאם השטח שהמקו' בתוכה משופע בענין שבעלות הטובל ישובו המים להמקוה מותר לטבול שהמים שמחוץ כאלו הם בתוכה ואף חוץ לגומת המקוה מותר להטביל כלים אף שלא ישארו המים שם, ולא נקרא זוחלין כיון שמן המקוה באו ואיליו הם שבים, אלא שנתפתו בהכרח ע"י הטובל. ודמי להך (דפ"ז) מחט שנתונה ע"ג מעלות המערה מוליך ומביא במים כיון שעבר הגל טהורה. וכן מוכח מהך דאם רגליו של ראשון נוגעות במים דהשני טהור אף שהמים שעל גופו זוחלין מ"מ לא מקרי זוחלין כיון שמשם יצאו ואליו הם שבים ורבנן דפליגי הוא משום דטופח להטפיח, ל"ה חיבור, ואפי' אם נאמר דטעמא דרבנן משום דל"א גוד אחית בכה"ג, שאני התם שהמים עדיין בגוף האדם אחר שעלה מלטבול אבל המים הנתפחים לחוץ ע"י הטובל כאלו הם במקוה שהרי ישובו אליו בסור המכריח. אבל אם השטח שחוץ לגומת המקוה אינו משופע שהמים היוצאין לא ישובו להמקוה ומתפזרים אנה ואנה אסור לטבול דאין המים שמחוץ מצטרפים דהוי זוחלין, וידוע שאין המקוה מטהר בזוחלין. וגם שעירוב מקואות צריך שהמים המערבים שני המקואות יהי' בהשקט בעומדם במקום הטבעי שזהו אשבורן לא בהיותם זוחלין שזהו קטפרס כדתנן הנצוק והקטפרס א"ח כו' והאשבורן חיבור. וזהו ומש"כ הרמב"ם בג' גממיות דאין הזוחלין מערבין. והך דפ"ו דהטובלים טהורים איירי שלא יצאו המים לחוץ שהכתלים שמחוץ להמקומות גבוהים ירק הכתלים המפסיקין הם נמוכים, עכת"ד ע"ש, ולתשובה זו כנראה נתכוין הגר"א הנ"ל דטעמא דפסול זוחלין משום דליכא מ"ס כיון דזוחלין הוי קטפרס וא"ח. והאומנם כי מלשון הריב"ש משמע דגם בל"ז דאינו חיבור יש פסול בזוחלין, וע"כ דחה שיטת השואל מתרי טעמי האחד דהמים שמבחוץ הם זוחלים. וזוחלים פסול במקוה, וא"כ ליכא מ"ס כשרים, ואף אי נימא דכיון דטובל באשבורן מצטרפין הזוחלים לשיעור המ"ס, (וכשיטת המרי"ק הנ"ל (באות י"ד) ע"ז דתה דזוחלים הוי ג"כ כקטפרס דא"ח וע"כ אא"פ לצרף הזוחלים. ועפ"ז נסתר מ"ש באות י' ואולם מהגר"א מתבאר דרך זה דא"א הוי פסול דזוחלין) והנה ראית הריב"ש ממחט שנתונה ע"ג המעלות על הך דמותר לטבול חוץ לגומא צל"ע דשם הרי יש כתלים מכל צד, ואף שהמים שע"ג המעלה לא יגיעו עד הכותל. הרי כן בכל המקואות שיש להם מעלות כשיורד לטבול המים מגביהן וזוחלים ע"ג המעלות, ואף כשאין מגיע המים עד כותלי המעלות