אמרי משה סט

כט) ובאופן אחר קצת י"ל הטעם דהאחין מותרין בקרובת החלוצה ולא אסרי' משום הזיקה דמעיקרא, והיינו דזיקה ככנוסה הוא רק לאח אחד שיתברר אח"כ שיחלוץ או מייבם, ומקודם אסורה לכולם מספק אבל אח"כ נתברר דרק להחולץ היתה ככנוסה, ולכן האחין מותרין בקרובותי' וכן מה"ט מותר בקרובת הצרה, ואף דלר"י לא אמרי' דנתברר, דאל"כ הי' חייבין כרת, היינו לענין דנימא דנתברר דלא היתה זקוקה כלל רק לאחד זה לא אמרי' ומש"ה צריכין לר"י הטעמא דשליחותא דאחים ודצרה קעביד דזקוקה הוא לכולם, אבל הדין דככנוסה היא רק לאחד, וכן משמע בנדרים (דף ע"ד) על המשנה דשומרת יבם בין י"א בין שני יבמין ר"א אומר יפר ופריך בגמ' נהי דסבר ר"א יש זיקה אפילו בתרי מ"מ אין ברירה, וחזינן דרק לאחד אמרי' הדין דזיקה ככנוסה, ואף דשם קאי דזיקה מה"ת מ"מ נראה דגם אי זיקה דרבנן לא החמירו יותר ממ"ד דזיקה מה"ת, וקצת צ"ע לפ"ז דמ"ט אסור הקרובת לכל האחין, הא כיון דאין זקוקה רק לאחד מהם הרי הוי ספק דרבנן, וביותר קשה בהא דמבואר (בדף כ"ת) דכשחלץ אחד לראשונה אסורה השני' להשני משום דנאסרה בשעת נפילה משום אחות זקוקה, ועיין ברש"י דף כ"ג ע"ב והרי כיון דנתברר דרק להחולץ היתה ככנוסה א"כ הרי להאח השני לא נאסרה שעה אחת דהא נתברר דלא היתה ככנוסה לו, ואולי י"ל דלענין זה שנאסרה שעה אחת דהטעם הוא משום דאז לא נפקע איסור דא"א, וע"כ כיון דעכ"פ בשעת נפילת השני' היתה אסורה עליו משום אחות זקוקה, וע"כ אסורה עולמית, דאין נפ"מ מאיזה טעם נאסרה כיון דעכ"פ אינה ראוי' להתייבם בשעת נפילה אסורה לעולם

ואולם עדיין קשה דלהחולץ עצמו יהי' הקרובת אסור מה"ת למ"ד יש זיקה מה"ת, ובכ"ד פשוט דאחות חלוצה מד"ס, ולא מצינו רק ר"ע דס"ל (בדף מ"ד) דאסור מה"ת קרובת החלוצה, ומשום דהכתוב קראה ביתו, ואמאי לא יאסר מה"ת לכל הני דס"ל דזיק' מה"ת, ועכצ"ל כמש"ל דחליצה עוקר למפרע הזיקה שלא יהי' ככנוסה אליו

ל) ועפמש"ל יש לבאר דברי האו"ז הסתומים בסי' תר"ט בדין שומרת יבם שקידש אחיו אחותה דדוקא קידש אומרים לו המתן אבל כנס א"צ להמתין והכי מוכח מתני' דהחולץ דקתני חלצו לה אחין או שכנסו יכנוס את אשתו, אלמא שהכניסה מפקעת הזיקה. ואע"ג דל"ד דהתם כניסה של היתר אבל הכא כניסה של איסור שכנס אח"ז מ"מ מסתבר כדברי הרב, וכן מוכח שמעתתא (בדף י"ח) דקסבר ר"ש זיקה ככנוסה ופקעה לה זיקה מנולד ואח"כ ייבם ע"כ, והנה כל דבריו סתומים ונפלאי', דמאי ראי' הביא מהא דחלצו לה אחין או שכנסו יכנוס את אשתו, דהרי יבום ודאי מפקיע הזיקה ומה ראי' מיבום לענין מקדש אחות יבמתו, וראי' זו הביא גם הריטב"א בקצרה, והוא תמוה מאוד, וגם הראי' שני' שהביא מר"ש דזיקה ככנוסה אינו מובן כלל

והנלע"ד דכבר הערנו לעיל שיש ליישב קושית התוס' דלמה צריך להמתין הרי הערוה מפקיע הזיקה די"ל דנהי דמפקיע הזיקה אינו אלא מכאן ולהבא אבל עד עכשיו היתה זקוקה ונחשבת ככנוסה לו והיא כאשתו שנתגרשה דאסור באחותה ולכן צריך להמתין עד שיעשה אחיו מעשה או חליצה או. יבום ויעקר זיקה למפרע וזהו כונת האו"ז שהביא ראי' מחלצו אחיו או שכנסו יכנוס את אשתו, דהיינו דמשם מוכח דחליצה ויבום מפקיעין הזיקה למפרע, דאל"כ עדיין הי' חסור באחותה משום הכניסה דמעיקרא, וע"כ דע"י היבום והחליצה נעקר הדין דזיקה ככנוסה למפרע וס"ל להאו"ז דגם בערוה מפקיע זיקה למפרע ולכן בכנס אין מוציא דגם בקידש הי' מותר מה"ת משום דעוקר זיקה למפרע אלא משום הטעם שכתבו הראשונים, וגם ראיתו השני' יתישב על דרך זו, דהרי בעינן שני דברים להתיר להנולד, האחד שימצא הנולד בהיתר אצל אחיו שהוא בעולמו, וגם שלא הי' עוד זיקה הראשונה, וא"כ נהי דמשום זיקה ככנוסה חשוב כמצחה בהיתר תחת השני, אבל עדיין כשנולד יש זיקה הראשונה דבמה נפקעת הזיקה הראשונה וכמו שהקשינו בסי' הבא, ומזה הוכיח דע"כ ע"י היבום מפקיע למפרע הזיקה הראשונה וחשיב כאילו לא מצאה בזיקה הראשונה וזה דוחק, ולהלן יתבאר תירוץ אחר על קושיא הנ"ל אשר עי"ז יתישב ג"כ כונת האו"ז הנ"ל, והא דלא הביא האו"ז ראי' מהמשנה דהאחין מותרים בקרובת החלוצה דע"כ דהחליצה עוקר למפרע מהאחין הדין דזיקה ככנוסה וכמש"ל, משום דאין מוכח משם רק על חליצה, ומהך דחלצו או שכנסו אחיו יכנוס את אשתו מוכח דגם ע"י יבום עיקר למפרע, ועיין ברש"י (ד' כ"י ע"ב) ד"ה אין מוציאין, שכתב ג"כ דהיבום עוקר הזיקה למפרע

לא) וסיוע גדולה לדברינו ממ"ש בהמאירי הא דשומרת יבם שמתה אסור באמה משום דזיקה בכדי לא פקעה ואין מיתה מפקעתה, אלא יבום או חליצה מפקיעתה למפרע, וזה שבארנו ששומרת יבם שמתה אסור באמה כדין חמותו, לא כחמותו לגמרי שהרי חמותו אף לאחר מיתה בכרת ואין בה תפיסת קדושין אבל זו אינה חמותו גמורה וקדושין תופסין בה אפילו מחיים, ואסור בביאתן באחותה מחיים, ובאמה אף לאחר מיתה, עד שיחלוץ אחד או ייבם, שהחליצה או היבום מפקעת זיקה משאר אחין למפרע כאלו לא היתה זקוקה מעולם עכ"ל, ומבואר מדבריו חידש דלריב"ב זיקה ככנוסה מה"ת ובכ"ז קדושין תופסין בה ואין בה כרת, וכן מבואר שם (בדף י"ח) ואם אין שם אלא אח אחד וקידש אחות זקוקתו והרי א"א להפקיע הזיקה אסור בשתיהן, ונותן גט לזו' וחולץ לזו שאע"פ שאינו עולה ליבום מ"מ הואיל ובשעת נפילה הוי לה זיקה עולה ליבום קרינא בה, וזה נמשך אחרי מה שפסקנו שיש זיקה, שמאחר שיש זיקה אין קדושין אחותה מפקיעין את הזיקה ליפטר מחליצה ואפילו כנסה ובעל, שאין זיקה נפקעת אלא מצד היבמה עצמה ביבום או בחליצה, אבל ביבום או חליצה דידה מפקעת זיקה לגמרי לגבי שאר אתין, וגם מזה מוכח דס"ל דיש זיקה מה"ת ומה"ט אין קדושי אחותה מפקיעין הזיקה וצריכה חליצה מה"ת ולכן גם בכנס מוציא, וכ"כ להלן (בדף מ"א) בשם י"א, ואולם צ"ע מ"ש דאע"פ שא"ע ליבום מ"מ הואיל ובשעת נפילה הו"ל זיקה עולה ליבום קרינא בה, ומשמע דערוה לאחר מיתה צריכה חליצה מה"ת וזה תמוה מנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דמתבאר דערוה לאח"מ פטורה, ואולם מהמאירי נתבאר דזה נמשך אם יש זיקה אין הערוה מפקיע, (ובדף ח') י"ל דקאי למ"ד אין זיקה וכמ"ש שם הרש"א אך יש להבין דמה תלוי זה ביש זיקה, והנראה דס"ל להמאירי דכיון דזיקה ככנוסה והיא כקנוי' לו שוב א"א להפקיע קנין הזיקה ע"י שקידש אחותה דמאי אולמא דהך קידושין מקנין הזיקה. ולא ס"ל דהערוה מפקיע ג"כ למפרע כמ"ש בכונת האו"ז, והמקודשת אסורה מה"ת משום