אמרי משה סו

קושיא הנ"ל, דגם בלא סוטה הוי אסורה משום אב"מ. אך לפ"ז יקשה דמשכחת אב"מ בכה"ג וכבר ראיתי קושי' זו בס' חלקת יואב ונשאר בצע"ג. וע"כ מוכח דלא אמרי' הואיל ואישתרי אפילו בשם א' כמו שביארנו בסי' [ה'] דלמסקנא ל"א הואיל ואישתרי כיון דהנפילה מתרת. יז) ואולם לפמ"ש דסוטה לאחר נפילה צריכה חליצה יתיישב קושיא הנ"ל. דאף דבגווני הנ"ל, כשנשא האת השני ונופלת אח"כ להאח השלישי שוב היא סוטה בשעת הנפילה דפטורה מחליצה ואך י"ל דכיון דצריכה חליצה מזיקת אחיו הראשון קודם שנשאה השני דע"ז היא סוטה לאחר נפילה ורב לטעמי' דאין קדושין תופסין ביבמה, וא"כ ל"ת קדושי אחיו לשיטת הרשב"א דאינה זקוקה לו והוא כאיש אחר וזר אצלה וצריכין ע"כ לאוקמי דאיירי שאחיו נתן לה חליצה, ולפ"ז לר' עקיבא דס"ל בדף מ"ד דחלוצתו כאשתו משום דהכתוב קראה ביתו א"כ א"א לאחיו לישא משום חלוצת אחיו, וע"כ י"ל דלא משכחת צ"צ משום דפלוגתא נא קמיירי, וגם אפ"ל דרב ס"ל דהלכה כר"ע, ואולם הערני הנ"ל דמשכחת שאח"כ אחר שנאסרה עליו קידש אחות יבמתו ונפקע הזיקה שלא ע"י חליצה וגם התבוננתי דמשכחת כשהיו עוד צרות וחלץ לצרתה דפקע הזיקה גם ממנה. ואולי אפ"ל לפמש"ל (אות י"א) דלר"ל ע"כ ס"ל דחוזרת לזיקתה ורק לר"י ס"ל להרשב"א דמותרת כאשה דעלמא. ולפ"ז י"ל דרב דס"ל דצרת סוטה אסורה יסבור כר"ל. וצ"ע

יח) ועוד יש להביא ראי' דא"א מנפילה זו פוטר ממה שהקשו התוס' בקדושין (דף נ') ד"ה א"ה אי קידושין ל"ת כרת אמאי מחייב וקשה מהא דר"ש פוטר בשתיהן מן החליצה והיבום אלמא אע"ג דקדושין ל"ת יש בהם כרת מדפוטר מחליצה ומיבום, וי"ל דשאני התם דליכא למפרך כדפריך הכא כרת מי מחייב דבלא הקדושין איכא כרת דקפגע בא"א שלב"מ, ומתבאר מהתוס' דהא דפטורות מחליצה לר"ש לא משום איסור אחות אשה דבאמת אינם אח"א כדפריך בקדושין כרת מי מחייבא ורק הא דפטורות מחליצה הוא משום א"א ומוכח דא"א מנפילה זו פוטרת, ולכאורה למה הוצרכו התוס' בקושיתם דיש כרת מדפוטר מחליצה, והרי מפורש בקרא דאיכא כרת דכתיבה בפרשת עריות, כדהרגיש הרש"א בזה וצ"ל דבל"ז הו"א דהכרת הוא משום אח"א והיינו משום דיש זיקה ובאמת הם זקוקות לחליצה ולהכי נחשבות אחות אשה. ואין להקשות דכיון דאיכא כרת ליפטרי מחליצה דהרי אם נימא דפטורות ואינם זקוקות שוב ליכא כרת דאינם אח"א כדפריך בקדושין, וע"כ אמרי' להיפך דזקוקות ואיכא כרת משום אח"א ול"ד להך דקדושין דשם כיון דל"ת קדושין הם כנכריות וע"כ הביאו מדפטר גם מחליצה וליכא זיקה ובכ"ז איכא כרת וע"ז תירצו דהכרת הוא משום א"א, היינו דס"ל לר"ש דהתורה גילתה דכשנעשו צרות זל"ז בזיקה לא יהא לך ליקוחין ונפטרות מזיקתן ויש בהן כרת דא"א, והא"א הוא הפוטר דבלא הא"א מנ"ל דפטורות מחליצה ומוכח ע"כ דא"א מנפילה זו פוטר

ואולם ק"ל להרשב"א דס"ל דכל דהא"א הותר בשעת נפילה חף שאח"כ ליכא זיקה בכ"ז אין חוזר הא"א א"כ להס"ד דאיירי שנפלו בזה אחר זה ודייק מזה דר"ש ס"ל זיקה לאו ככנוסה דאי ככנוסה לייבם לקמייתא ולהרשב"א הרי אפילו זיקה לאו ככנוסה אמאי הראשונה אסורה הרי הראשונה הותרה בשעת נפילה ואף אי נימא דמשום גזה"כ דלא יהא לך ליקוחין נפטרות מזיקתן אבל איזה כרת יש בראשונה דכרת מאחות אשה ליכא כמ"ש התוס' בקדושין כרת דא"א הרי הראשונה הא"א שלה הותרה ולהרשב"א הותרה לעולם ותהיה מותרת לו כאשה דעלמא. וזה ודאי דוחק דרק השניה בכרת וצ"ל דהכא גזה"כ דכשנעשו צרות חוזר הא"א, ובאמת הא"א הוא הפוטר מחליצה וכמ"ש התוס' ובכ"ז צ"ע. יט) וראיתי בס' ישרש יעקב שהקשה על התוס' קדושין הנ"ל מהא דאמרי' (בדף י"ג) דטעמא דב"ש דצ"ע מותרת משום דאין אחע"א ולא חל אח"א על א"א, והיא עצמה אסורה משום אחות אשה דכיון דפקע הא"א חל אח"א, והצרה מותרת דערוה לאחר מיתה אינו פוטרת צרתה [ור"ש (בדף ל"ב) דס"ל דגם הצרה אסורה פליג בסברא זו, וס"ל דבכה"ג לא נפקע כלל הא"א, וע"כ הוי צרת א"א דאסורה] והרי לב"ש ע"כ דדרשי לצרור לכדר"ש דבשעה שנעשו צרות זל"ז ל"י לך ליקוחין, ומוכח ע"כ דכל דנתחדש אחר הנפילה דבר להפקיע הזיקה איכא אשת אח וכמ"ש התוספות בקדושין הנ"ל, וא"כ מ"ט דב"ש דמתירין הצרות כיון דאיכא א"א ע"ש

כ) ואולם לענ"ד לק"מ דמנ"ל בהך דלצרור דלא פקע הא"א כלל, אימא באמת דפקע הא"א והן זקוקות כרגע ומשום דנעשו זקוקות זל"ל אז נפקע הזיקה ואז חל הא"א וממילא דא"א לפטור הצרות אף כשנפלו בב"א, והרי לפי"מ דס"ד מעיקרא דהך דר"ש אמרי' בנפלו בזה אח"ז וס"ל דאין זיקה הרי ודאי דהראשונה הותרה הא"א בנפילתה ובכ"ז כשנופלת השני' אח"כ ונעשו אז צרות זל"ז חל אז איסור דא"א, ובודאי דהראשונה אינה פוטרת צרתה, משום דהוי לאח"מ וע"כ י"ל דגם השני' א"פ צרתה וגם לפי"מ דמוקי בב"א א"פ צרותיהן מה"ט דהא"א נפקע ואח"כ חל, ורק אי ס"ל לר"ש דזיקה ככנוסה ואיירי בזאח"ז אז משני הגמ' דפוטרת השני' גם צרתה משום דהשני' היא אחות אשה ממש קודם נפילתה משום דהראשונה ככנוסה משום זיקה, ועוד דלפי"מ שבארנו לעיל בכונת התוס' קידושין הרי מוכח איפכא דמשום זה לחוד דנעשו צרות זל"ז לא יהא לקוחין, לא היו נפטרות מחליצה ורק הכרת הוא הפוטר, וא"כ א"א לומר כדבריו דמשום דנתחדש אחר הנפילה דבר לפטור הזיקה איכא א"א, דהרי לא נתחדש כלל דבר לפטור גם מחליצה, ואדרבה הא"א הוא הפוטר, ולפ"ז אין מוכח כלל מר"ש דלצרור דלא פקע הא"א כשיתחדש אח"כ דבר להפקיע הזיקה, ואף אי נימא בהך דלצרור כשנפלו בב"א דפוטרת צרותיהן ג"כ משום דלא פקע הא"א, היינו משום דאין לנו הכרח לומר דפקע הא"א, אבל בהך דב"ש כיון דאאחע"א הרי אא"ל דלא פקע הא"א דכל כמה דל"פ הא"א הרי א"א לאחות אשה לחול ומדוע לא יפקע הא"א, וע"כ דפקע הא"א, ואז חל אחות אשה וא"כ לא פטרה צרתה דהוי ערוה לאח"מ, אבל בהך דלצרור שפיר י"ל דלא פקע הא"א משום גזה"כ דלא יהא לך ליקוחין והוי כערוה בשעת נפילה, ור"ש אף דס"ל ג"כ דאאתע"א מ"מ ס"ל דפוטרת צרתה משום דס"ל דלא הותר הא"א רק כשיגיע לתכלית הזיקה בפועל, דהיינו יבום או חליצה, אבל הכא באחות אשה העומדת לחול כשיופקע הא"א, ולא יגיע לתכלית הזיקה לא פקע הא"א, וסברא זו לא מוכח מר"ש דלצרור כנ"ל.