אמרי משה סה

בהעראה ונפקע הזיקה ובגמ"ב שוב לא הוי יבמה לשוק ואמאי הוי ממזר, וע"ש שנשאר בצ"ע, ושם הקושיא יותר חזקה דר"ע בודאי אית לי' דר' המנונא כמבואר בסוטה וזה ל"ק לר"ע כיון שנעשית סוטה ליבם הוי כח"ל, דלר"ע פטורה מחליצה דסוטה ת"ק גם לר"ע ובעי חליצה, ורק משום דין טומאה קשה כנ"ל

יג) והנלע"ד דש"י שזינתה בעי חליצה גם לר' המנונא דהנה באמת צריך להבין בהא דאמרי, דסוטה פטורה מחליצה משום טומאה כעריות, כיון דסוטה ת"ק וא"כ אף דטומאה כעריות, הא בעריות, גופא פריך הגמ' (ד"כ) מאי ראית, ומשני מסתברא א"ל תפסי קדושין א"כ לת"ק, וא"כ סוטה דת"ק איך אפשר שתפטר מחליצה, וע"כ נראה דסוטה דפוטרת ל"ד לכל עריות שפוטרים גם כשיצויר שלא יתחייב כרת משום א"א כמו בקידש חוץ מאחיו וליכא א"א מ"מ הערוה דבתו לחוד פוטרת לפי"מ שיתבאר דגם בחוץ יש זיקה אבל סוטה הגזה"כ דטומאה כעריות אתי לומר דתפטר מחליצה משום שלא פקע הא"א ואין נכלל בריבוי דיבמתו אף דהוי רק ל"ת וגם תפסי בה קידושין אף לר"ע, והא"א הוא הפוטר אבל כשיצויר באופן שלא יהי' א"א אז אינה פטורה משום סוטה לחוד כיון דת"ק, ולפ"ז בש"י שזינתה כיון דבשעת נפילה הותר הא"א וליכא עתה על היבם רק איסור סוטה לחוד, וע"כ בעי חליצה משום דסוטה לחוד בלי הא"א א"א לפטור משום דת"ק, וממילא מיושב קושיתנו הנ"ל, דאף דנעשית סוטה מ"מ יש בה איסור יבמה לשוק משום זיקת חליצה, ובאמת יש נפ"מ גם לדידן דל"ס דר' המנונא לפמש"ל דבקידש חוץ מאחיו אף דליכא איסור א"א מ"מ זקוקה היא לו ליבום, ומשום דעכ"פ היא א"א ולפ"ז אי נימא דאיסור סוטה לחוד פוטרת, גם בחוץ פטורה ופוטרת צרתה, אבל לפמ"ש דסוטה לחוד אינה פוטרת ורק הא"א הוא הפוטר, א"כ בחוץ דליכא א"א צריכה חליצה, ואפ"ל עוד דמותרת גם להתייבם, דהנה בעיקר הדין דצרת סוטה פטורה יש להבין מה זה שייכות האיסור סוטה שזינתה תחת בעלה להיבם, וע"כ צ"ל דמשום הק"ו השתא במותר לה אסורה וכו' ולפ"ז בקידש חוץ דל"ש הק"ו דהא לא הוי אסור לה, וא"כ מהכ"ת תאסר על היבם ואולם לפי"מ דנראה מהראשונים דהטעם דאסורה ליבם הוא משום גזה"כ לאחר ולא ליבם, לפי"ז גם בחוץ עכ"פ אסורה להתייבם, אבל מחליצה גם לדידהו י"ל דאינה נפטרת משום דהא"א הוא הפוטר, וכנ"ל

יד) עוד ראי' לענ"ד דסוטה לאחר נפילה צריכה חליצה מהא דאמרי' בד' נ"ח דכוותה גבי שומרת יבם שבא עלי' בבית חמי', ש"י קרית לה אשתו מעליא היא. ומוקי שם כגון דעביד מאמר, וב"ש היא דמאמר קונה ק"ג ועיי"ש בפרש"י בלשון ראשון דאיירי שבא עלי' אחר המאמר קודם שזינתה ולא נעשית כאשתו לכ"ד ע"י הביאה משום דע"י המאמר פרחה זיקת יבמין ואינו קונה בלא כונה, והנה ע"כ לפ"ז צ"ל דמאמר אינו אינו קונה ק"ג כיבוס, דאל"כ יקשה ש"י קרית לה אשתו מעליא היא, וע"כ דס"ל כר"א דמאמר דוחה והוי עדיין ש"י כשזינתה, ואח"כ כנסה בחופה ומקרי תחת אישך וחופה מהני אחר המאמר דפרחה ז"י ועי" מהרש"א או כדפי' התוס' דאיירי בלא חופה וס"ל כר' יאשי' דש"י שותה, ואי נימא דסוטה לאחר נפילה פטורה מחציצה א"כ איך משקה לה על הא דשמא זינתה אחרי המאמר, הרי כיון דזינתה הוי סוטה גמורה להיבם משום המאמר דקנה לב"ש כקדושין, והוי כאשה שזינתה תחת בעלה וטומאה כתיב בה, וממילא דפקע הזיקה מה"ת ככל ערוה דלאחר נפילה, וא"כ כבר אינה ש"י כלל וגם אינו תחת אישך, ועיין מקנה שהקשה בהך דסוטה י"ח מהו שיתנה על נשואי אחיו דהיינו לגלגל עלי' זנות שזינתה תחת אחיו, והרי כיון שזינתה תחת אחיו הוי סוטה ואינה אשתו, ותירץ דעל הגלגול לא איכפת לן כיון דבעיקר השבועה היא אשתו גם כשזינתה, ע"ש, אבל קושיתנו עצומה, דהכא בעיקר השבועה אם זינתה אינה תחת אישך וזרה היא אצלו דאינה כלל ש"י ואיך משקה ומוכח מזה דכיון דבשעה שנפלה הותר הא"א לא נוכל עתה לפוטרה מחליצה ע"י שנעשית סוטה, משום דטומאה לחוד א"א לפטור מחליצה כיון דת"ק ורק בסוטה תחת אחיו המת דנאסרה על היבם משום הק"ו דהשתא במותר לה אסורה וכו', או משום גזה"כ לאחר ולא ליבם, וגלי קרא דלא הותר הא"א וע"כ פטורה מחליצה משום ערוה דא"א, אבל הסוטה לאחר נפילה דהותר איסור הא"א בנפילתה ועתה רוצים אנו לפטור רק משום איסור סוטה לחוד דטומאה כעריות, וזה א"פ דהרי בעריות גופא אלו הי' תפסי קדושין הי' צריך חליצה כמבואר (בד" כ') וע"כ גם סוטה דת"ק צריכה חליצה כשהיתה מותרת בנפילתה

טו) ואולם י"ל דאף דהשתא אינה ש"י משום דסוטה מפקיע הזיקה בכ"ז קרינן תחת אישך משום המאמר והחופה דלא נפקע המאמר ע"י מה שנעשית אח"כ סוטה, ואך דיקשה לשיטת רש"י דכל היכא דלא תפסי קדושין פקע הקדושין דמעיקרא ג"כ א"כ כשנעשית סוטה אי נימא דא"צ חליצה וחל עלה איסור א"א [ולהתוס' דלא ס"ל כהרשב"א דאף בליכא זיקה ליכא א"א] וא"כ יופקע גם המאמר ושוב אינו תחת אישך ועוד לפי"מ שצדדנו להלן דכשנעשית ערוה עוקרת הזיקה למפרע אפילו גם בלא שיטת רש"י נתבטל המאמר, והאומנם ק"ל טובא על שיטת רש"י מהמבואר במשנה פר"ג בשני יבמות ליבם אחד עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכה שני גיטין וחליצה, והרי לר"ל דס"ל דחייב על צרת חלוצתו כרת א"כ יופקע המאמר מצרת החלוצה ולמה צריכה גט וצ"ע

טז) ומכבר הקשה העילוי מקלימאוויץ ר' זעליג ז"ל להרשב"א דיבמה שהותרה ונאסרה והותרה דמותרת כאשה דעלמא, א"כ לפי"מ דאמרי' בדף צ"ב דרב ס"ל כרב המנונא דש"י שזינתה אסורה ליבמה. א"כ משכחת צ"צ בסוטה כגון ששני אחים היבמים קדשו אחות יבמתו ומתו נשותיהן דהיינו אחות היבמה, והיבמה זינתה בעודה ש"י, דלהשני אחים שכבר נפקע הזיקה מהם לא נאסרה מדין סוטה כיון דאינה זקוקה להם להרשב"א, ולכן כשכנס אחד מהן את היבמה הנ"ל בתור אשה דעלמא, ונפלה לפני האח השלישי אשר היתה מותרת לו קודם שזינתה הרי היא פוטרת צרתה וכנס האח השני שקידש ג"כ אחותה את צרתה דמותרת לו וא"כ משכח' צ"צ ע"כ, ולכאו' אמרתי ליישב דבכה"ג הוי אשת ב' מתים וא"כ גם אם לא זינתה היתה אסורה לאח השלישי מדין אב"מ, ואך ז"א דבשעה שכנס הראשון בתור אשה דעלמא הרי נעשית ערוה של א"א על השלישי ונפקעה הזיקה הראשונה מהשלישי מדין ערוה וא"כ גם אח"כ כשמת והותרה הערוה שוב אין חוזרת לזיקת הראשון להרשב"א ואין עלה רק זיקת השני. ולפימש"ל (אות י"א) בישוב דברי הרשב"א (דף ל"ב) דא"א לאחר נפילה אינה פוטרת משום הואיל ואישתרי שפיר ניחא