אמרי משה סד

שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דאין חוזרת לזיקתה ומותרת לו כאשה דעלמא, אך ז"א דכשמת ראובן לא הותרה להתייבם דעדיין היא אשת שמעון, ובאמת כבר הקשה הרשב"א בגיטין שם דהרי נאסרה בשעת נפילה, ומוקי לה כשמתו שניהם כאחד, ולפ"ז י"ל דהצרות של ראובן ושמעון נפטרות משום צרות אב"מ, והיינו דלכל אחת יש עלי' א"א של השני, ואולם לפי"מ שיתבאר בסימנים הבאים אאפ"ל , דהא"א של השני פוטר דהוי כצ"ע שלא במקום מצוה דקדושין של ראובן אינו על האותו צד של שמעון, וע"כ דהא"א שלו גופא פוטר. ח) עוד יש להביא ראי' ממתניתן (דף ל"א ע"ב) ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד מהו ועשה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות משום שעלי' זיקת ב' יבמין, ובגמ' פריך ע"ז ואי זיקת ב"י מה"ת חליצה נמי לא תיבעי, ופי' בתו"י משום דס"ד דמאמר קונה מה"ת, ע"ש, והיינו כמו לב"ש דאינו קונה כיבום להפקיע הזיקה רק כקדושין דעלמא, והוי אב"מ מה"ת ולהכי פריך דלפטור מחליצה והרי אשת ב"מ נא הוי ערוה מצד עצמה, רק משום דאין עלי' זיקה ויש עלה חיסור דא"א ע"כ פוטרת צרתה, וקשה דהרי כשמת הראשון הותרה הא"א שלו, ואיך תפטר הצרה מחליצה, וגם למאי דמשני דמאמר מדרבנן הא דאוסרת צרתה לייבם, היינו ע"כ משום א"א, וקשה דהרי א"א הראשון הותר בשעת נפילה וע"כ צ"ל דמשום א"א של בעל המאמר פוטרת צרתה, ומוכח מזה דגם א"א מנפילה זו פוטרת, ומכ"ש דהיא עצמה פטורה משום א"א מנפילה זו

ט) והנה כבר הבאתי בסי' ה' (אות י"א וי"ב) דלהרשב"א דבנאסרה וחזרה והותרה אין חוזרת לזיקתה גם בשעה שנאסרה ליכא א"א ולהתוס' בשעה שנאסרה איכא גם הא"א וכשחזרה והותרה חוזרת גם לזיקתה ע"ש, ולפ"ז להתוס' אין ראי' מהך דאב"מ דא"א מנפילה זו פוטרת, דהרי כשעשה מאמר נתסרה על האח השני משום אשת איש וא"א ואז חוזר גם איסור דא"א מאחיו המת דהרי שוב ליכא זיקה על השני דנאסרה עליו ע"י המאמר, וע"כ כשמת בעל המאמר ואיכא זיקת ב' יבמין פוטרת צרתה משום שהי' עלה איסור דא"א מהראשון קודם הנפילה מבעל המחמר, ולפמ"ש בסימן הקודם אות א' דבכה"ג הוי ערוה לאחר מיתה ואינה פוטרת צרתה, דכ"ז שלא הותרה הא"א של הבעל המאמר אין עלי' זיקת הראשון ולא הוי זיקת ב' יבמין, וא"כ מתי מקשי הגמ' חליצה נמי לא תבעי הא ערוה לאחר מיתה וא"פ צרתה, אך י"ל דהקושיא היא על היא גופא ולא על צרתה

י) ובאמת ק"ל טובא על הרשב"א דס"ל דכשהותרה אין חוזרת לזיקתה, דא"כ מאי פריך ואי זיקת ב' יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תבעי, דהרי כשעשה מאמר נאסרה על השני משום א"א ונפקע הזיקה ממנו וא"כ גם כשמת בעל המאמר וחזרה והותרה שוב אין חוזרת לזיקת הראשון וליכא רק זיקה אחת מבעל המאמר, וא"ל דדוקא בליכא רק אח אחד ס"ל להרשב"א דאין חוזרת לזיקתה כשנאסרה והותרה, ומשום דאין זה דרכי נועם כיון שהותרה פעם אחת להנשא לשוק אין סברא לחזור לזיקתה כשמתה אשתו, אבל הכא דלא הי' זמן שיכולה להנשא לשוק דכשעשה האח המאמר לא היתה יכולה להנשא לשוק, וע"כ חוזרת גם לזיקת הראשון כשמת בעל המאמר, דז"א דלהדיא מבואר שם ברשב"א דגם ביש אחים אחרים וקידש אחד אחותה כשמת היבם אף אחר מיתת אשתו הותרה להמקדש כאשה דאלמא, אף דשוב ליכא עליו זיקה, ומשום דס"ל דהנפילה מתרת איסור דא"א לעולם, היינו כיון דבשעת נפילה היתה מותרת לו והי' זיקה, שוב ליכא עליו איסור דא"א וגם בחיי אשתו לא הי' עוד איסור דא"א רק משום אחות אשה לחוד היתה אסורה, וכשמתה אשתו ובטל הגורם בטל האיסור, ובכ"ז אין חוזרת לזיקתה אף כשהאח השני הי' קיים כשמתה אשתו, והיתה אסורה להנשא לשוק משום זיקת אחיו, מ"מ מותרת לו כאשה דעלמא, וא"כ איך הוי אב"מ הרי זיקת הראשון ליכא עליו משום שנאסרה עליו ע"י המחמר ושוב אינה חוזרת לזיקתה להרשב"א

יא) ואולי אפ"ל דלר"ל דס"ל דלאחר חליצה חייבין האחין כרת, ומשום דכל דליכא זיקה ע"כ איכא כרת אף דהותרה בשעת נפילה, ורק הוא אינו חייב כרת על החלוצה משום דלא יבנה מנתק מכרת ללאו, אבל האחין חייבין כרת, כיון דליכה זיקה, וע"כ לדידי' ע"כ צ"ל דלמ"ד דחוזרת להתירה היינו גם לזיקתה דא"א לומר אליבי' כהרשב"א דחוזרת להתירה ולא לזיקתה, דזה א"א דהרי ס"ל לר"ל דכל דליכא זיקה ע"כ חייב כרת, וע"כ אם לא היתה חוזרת לזיקתה היתה אסורה משום א"א, ועכצ"ל דחוזרת גם לזיקתה והרשב"א לא כתב זה רק אליבי' דר"י דס"ל דהאחין ג"כ אין חייבים כרת, וכמו שביארנו בסימן הקודם להרמב"ם דמסברא ס"ל לר"י דכיון שהותרה בנפילתה שוב ליכא כרת גם כשנפקע הזיקה כמו לאחר חליצה, ולא כמ"ש התוס' דלא יבנה מנתק מכרת, דהרי הרמב"ם ס"ל דלא יבנה הוי רק אסמכתא] וכיון דס"ל דכל שהותרה בנפילתה שוב ליכא כרת. ה"נ ביבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה י"ל דאינה חוזרת לזיקתה ובכ"ז מותרת כאשה דעלמא דכיון דבנפילתה הותרה שוב ליכא כרת, וכמו לאחר חליצה, ולפ"ז י"ל דהסוגיא (בדף ל"ב) אזיל לר"י דעכצ"ל אליבי' דחוזרת לזיקתה וצ"ע. ואך לפי"מ שצדדנו בסימן הבא דאפשר דא"א לאחר נפילה אינו מסלק הזיקה מדין ערוה דאמרי' הואיל ואשתרי משום דהוי משם אחד, ניחא שפיר דהוי אב"מ משום דמאמר אינו מסלק הזיקה הראשונה משום הואיל ואישתרי

יב) והנה מכבר נסתפקתי בש"י שזינתה לר' המנונא דמסורה ליבמה אי פטורה גם מחליצה, כיון דמדין סוטה הוא לכאורה שפוטרה מחליצה, אך ק"ל לפ"ז מהא דחמרי' (בדף ט"ו) אין הלכה זו רווחת בישראל נעשה כדברי ב"ה הולד פגום לב"ש, וכן אמרי' לקמן דבעי לפשוט דבני צרות דב"ה לב"ש כשרים ושמשו ע"ג מזבח, ואי אמרי' דש"י שזינתה פטורה מחליצה א"כ יבמה לשוק שנשאת ונבעלה הרי נפקע הזיקה משום דנעשית סוטה ליבם ושוב בביאה שני' לא הוי יבמה לשוק, וא"כ אמאי הולד פגום לדברי ב"ה, וגם איך פשיט מהא דשמשו ע"ג מזבח דילמא היו הבנים מביאה שני' דכבר נפקע הזיקה וביותר קשה דהא בהעראה נעשית סוטה ובגמר ביאה הראשונה שמתעברת שוב לא הוי יבמה לשוק דכבר נפקע הזיקה, ואולי י"ל כיון דנשאת ע"פ ב"ד של ב"ה דמיא לאונס וע"כ לא נעשית סוטה גם לב"ש, שוב אחז"ר ראיתי בס" חלקת יואב שהקשה כע"ז בהא דמבואר בהאשה רבה דלר"ע מיבמה לשוק הוי ממזר ושם איירי במזיד, כמתבאר (בד' צ"ד) אימא חיישא אקלקילא דזרעא ודייקא וא"כ הרי נעשית סוטה