אמרי משה סג

כרת, אבל בכ"ז ל"ש להקשות דהכרת יפטור, דהרי כ"ז שלא יצא הולד ואיכא זיקה גם הכרת ליכא, וכשם שהולד עצמו אינו פוטר, אף שאח"כ כשיצא לאויר העולם ע"כ דנעקר הזיקה למפרע, בכ"ז כ"ז שלא יצא אסורה להנשא משום דליכא עדיין דבר שיסלק הזיקה, ואף אם יבא אלי' ויאמר דהולד יהי' ב"ק ל"מ, וע"כ גם הכרת א"א לפטור, דהרי כ"ז שלא נולד ואין מה שיסלק הזיקה ליכא כרת, ורק אח"כ כשנולד ועוקר הזיקה למפרע הוא דמתחייב כרת דבעל א"א שלא במקום מצוה דנעקר הזיקה למפרע, אבל כ"ז שלא נולד אין מה שיסלק הזיקה, וניחא ג"כ מ"ט ל"מ החליצה לר"י כשהולד ב"ק, משום דאח"כ כשנולד נעקר הזיקה למפרע, וע"כ ל"ש חליצה על הזיקה שהיא רק לשעה, ומצאתי ראי' ברורה לדברנו בירושלמי, ריש החולץ דמשום דנעשה בן למפרע ע"כ לא מועיל החליצה כשהולד ב"ק, והביא ממשנה זו ראי' דגם למ"ד המזכה לעובר קנה היינו דוקא כשנולד נעשה בן למפרע, יעוי"ש בק"ע ולהלן יתבאר דגם חליצה עוקר הזיקה למפרע

ג) ולכאורה קשה אי א"א מנפילה הראשונה א"פ ממ"ד דצרת אילונית פטורה דע"כ משום א"א פוטרת צרתה וגם מחליצה פטורה כדאמרי' (בדף ג') למעוטי דר"א. ואך י"ל דלמאי דקי"ל דצרת אילונית מותרת היינו מה"ט דא"א מנפילה זו א"פ, וכן משמע קצת בסוגיא שם דקאמר הלכתא דצרת אילונית מותרת ואפי' צרת בתו אילונית דמשמע דגם אי צרת בתו אילונית אסורה, י"ל דצרת אילונית לחוד מותרת, והיינו מה"ט דא"א מנפילה זו א"פ, ועל צרת בתו אילונית הוא דהוצרך רש"י הטעם בשם בה"ג דהוי כצ"ע שלא במקום מצוה היינו דאף די"ל דהערוה של בתו תפטור הצרה ולזה אשמעינן דא"פ כיון דגם בלא הערוה נפטרה הוי שלב"מ, אבל האילונית עצמה ודאי א"פ צרתה משום דא"א מנפילה זו א"פ, ואפשר דכל מקום דאמרי' אשת אח מנפילה זו א"פ דהוי שלב"מ והיינו דמקום מצוה מקרי רק היכא דהערוה פוטרה ולולא הערוה הי' הא"א ניתר, ואז אמרי' דהערוה פוטרת צרתה, אבל בכ"מ דנרצה לומר דהא"א מנפילה זו תפטור הרי יש דבר אחר הפוטרה לעשותה באיסור א"א ולא הערוה, וע"כ מקרי שלב"מ. ודבר זה עוד צריך בירור, ואמנם י"ל בפשוט הא דא"א מנפילה זו א"פ היינו דליכא למילף מעלי' רק היכא שמלבד הא"א של נפילה זו היא ערוה. וגם בצ"צ איכא איסור א"א הקודם אבל במקום דליכא ערוה רק א"א מנפילה זו ליכא למילף מעלי', ונדחה עפ"ז מ"ש בדורל"נ ליישב הקושיא בהא דפרכינן (ד' כ"ד) אימא בכור לייבם פשוט לא מייבם, וקשה דא"כ לא משכחת צ"צ, ותירץ דלמ"ד נשואין מפילים משכחת צ"צ באח אחד שגירש הערוה ונשא אחרת, ולהנ"ל ז"א דהוי א"א מנפילה זו וא"פ, דהרי הצרה נפטרה לא משום ערוה רק משום צרת ערוה ועל צ"ע ליכא איסור ערוה חדש משום לצרור, רק שנפטרה מהזיקה ואיסורא שכיב עלה ממילא דהוי באיסור אשת אח כמבואר ברש"י (דף ג') [ואף כי מדברי התוס' דף ח' ד"ה כי. משמע מקושיתם שהקשו דיש כרת בצרה כמו בערוה מלצרור, לבד מהאשת אח זה רק להס"ד שם אבל להמסקנא דצ"ע שלב"מ שריא אין עלה איסור אחר רק הא"א כמבואר ברש"י הנ"ל] מש"ה א"פ, וניחא לפ"ז מה שמקשים על התוס' (ד' ל') ד"ה נאסרה, דגם למ"ד נשואין מפילים כשהותרה הערוה קודם הנפילה מותרת ורק הצרה אסורה, והרי כיון דהצרה אסורה תפטור הצרה את הערוה שהותרה מדין א"צ, ולהנ"ל ניחא דהוי א"א מנפילה זו, ולא דמי לכל צ דיש עליהן הא"א הקודם מנפילה הראשונה. ד) עוד יש להביא ראי' דא"א מנפילת זו א"פ ממ"ש התוס' (דף י"א) ד"ה צרתה מהו, דלר"י בן כיפר היא עצמה ודאי פטורה גם מחליצה משום דטומאה כתיב בה אך צרתה בעי אי אפי' מתיבמת משום מיעוט דהיא תועבה ואין צרתה תועבה, וקשה דכיון דהיא פטורה חל עלה א"א ותפטור צרתה מפני כרת דא"א, והמיעוט דתועבה הוא רק למעט דטומאת מחז"ג בעצמה א"פ, אבל כרת דא"א לפטור. וע"כ דא"א מנפילה זו א"פ, עוד ראי' ממ"ש המפרשים בהא דפריך בדף כ' אם בעלו אמאי קנה וקשה דאף דאין עדל"ת משום דאפשר בחליצה או מקרא דיבמתו, אבל מדוע לא יקנה בדיעבד וכתבו עפמ"ש המ"ל דבח"ע דאין עשה דוחה עשה חייב ג"כ כרת, וע"כ לא קנה גם בדיעבד משום כרת דא"א. ואולם תמהו ע"ז דאיך אפשר שיהי' בח"ע כרת דא"א דא"כ תפטור גם מחליצה משום כרת דא"א אבל אי נימא דא"א מנפילה זו א"פ א"ש

ה) אולם יש להביא ראי' דא"א מנפילה זו פוטרת ממ"ש התוס' (דף ל"ב) ד"ה לא פקע, ואע"ג דלא חייל איסור אחות אשה אסורה הצרה לייבומי כיון דלא פקע איסור א"א כמו אילונית דאוסרת צרתה אף דאין בה אלא א"א לחודה, והיינו דבזה פליג על ב"ש דב"ש ס"ל דהא"א נפקע באמת והיא עצמה אסורה להתייבם מדין אח"א דחייל כמ"ש התוס' וע"כ א"פ צרתה דהוי ערוה לאחר מיתה כמבואר ברשב"א שם, ור"ש ס"ל דלא פקע כלל איסור א"א דהא"א לא הותר רק לצורך הזיקה אבל בכה"ג שע"כ לא תהי' זקוקה משום דחייל אח"א שוב לא פקע הא"א ופוטרת צרתה כמו אילונית ואף דאנן ס"ל דצרת אילונית מותרת ס"ל להתוס' דהתם הטעם משום צ"ע שלב"מ דאילונית ל"ש כלל ליבום, אבל הכא מקרי במקום מצוה, ועכ"פ מוכח דא"א מנפילה זו ג"כ פוטרת

ו) עוד יש להביא ראי' דא"א מנפילה זו פוטרת ממ"ש התוס' (דף י') ד"ה לר"י, לדר"ע דח"ל פטור מחליצה גם צרתה פטורה, ולכאורה אף דידעינן דהיא פטורה משום דנת"ק וכדאמרי' (בדף כ') מסתברא ח"ל ת"ק ח"כ לת"ק, אבל מנ"ל דפוטרת צרתה דהא א"א ללמוד ח"ל מלצרור דאיירי בח"כ, וע"כ משום דכיון דהיא פטורה חל עלה איסור דא"א, ופוטרת צרתה משום א"א, ומוכח מזה דגם א"א מנפילה זו פוטרת צרתה, וכ"ש דהיא עצמה פטורה משום א"א מנפילה זו. ז) ולכאורה י"ל להביא ראי' דא"א מנפילה הראשונה פוטרת ממה שהקשו התוס' ביבמות (אף י') ובגיטין (דף פ"ב) דליתני אשת ב' מתים שפוטרת צרתה בקידש חוץ משמעון ולוי אחיו ושמעון קידש סתם והנה אשת ב' מתים לא הוי ערוה מצד עצמה רק דהתורה פטרה כשיש עלי' זיקת שני יבמים וקאי באיסור דא"א והוא הפוטר את הצרה ומוכח דא"א מנפילה זו פוטר, ואך דנוכל לפרש דהצרה היא אצל שמעון שמת באחרונה וכשמת ונעשה זיקת ב"מ יש עלי' א"א של ראובן שמת מקודם, וא"ל דא"א של ראובן הותרה בשעת נפילה, ושוב אין חוזר וניעור לשיטת הרשב"א דכל דהותר פ"א הא"א שוב אין חוזר אף דליכא זיקה, כמ"ש ביבמה