אמרי משה ס

אשת אח, ולפ"ז י"ל דלהכי צריכה היא עצמה חליצה, משום דערות אשת הב"ט שנעשה לאחר נפילה מדרבנן צריכה חליצה, וכמו אחות אשה שנעשה לאח"מ דצריכה חליצה מדרבנן כמבואר במשנה (דף מ"א) וה"נ הרי ע"כ צ"ל דרגע אחד הותר הא"א של הב"ט דכל זמן שלא הותר הרי אין עלה זיקה הראשונה משום שכבר נאסרה, וליכא רק זיקת הב"ט, וע"כ אם נתפוס שיש עלי' זיקת ב"י היינו שהותרה כשמת הב"ט ואז נעשה עלי' זיקת ב"י ואז נעשית א"א ודמי לאחות אשה לאחר נפילה, אך יש לדחות דשם צריכה חליצה מדרבנן משום שקידש אחותה באיסור אחות זקוקה וע"כ לא מפקיע הזיקה מדרבנן משא"כ הכא, ועוד יתבאר להלן, וצ"ע

י) וקשה לי טובא לשיטת רש"י הנ"ל דב"ט קונה מה"ת, דא"כ לר"ל דס"ל דאחר חליצה על הצרות בכרת, א"כ הכא כשחולץ לשני' תהי' פוטרת בחליצתה לחוד גם את הראשונה דמנפילה השני' היא מבית אחד, וזיקה הראשונה נפטרה מפני שנעשית ערוה של א"א מב"ט לאחר חליצת השני' וכן יקשה להרשב"א דיבמה שנאסרה אינה חוזרת לזיקתה כשהותרה, א"כ גם לר"י קשה דתפטור בחליצת השני' לחוד, דזיקה הראשונה נפטרה תיכף כשיבם הב"ט ונעשית ערוה לשיטת רש"י, ושוב גם כשמת והותרה אין חוזרת לזיקתה, ואולם הרשב"א אינו סובר כשי' רש"י אבל מר"ל קשה טובא על רש"י, ואולי אפ"ל דכמו דממעטינן ביאת ב"ט מדין חיוב חנק של אשת איש כמבואר בקדושין י"ט, ה"נ נתמעט דאין בה כרת של אשת אח. ורק דקנה מה"ת, וע"כ אין בה כרת גם לר"ל, ועוד אפ"ל דלר"ל נפרש המשנה דאו או קתני, היינו הראשונה חולצת ופוטרת בזה גם השני' או השני' חולצת ומתיבמת ופוטרת גם הראשונה מטעם הנ"ל, עוד אפ"ל דהא דאין יכול לחלוץ או לייבם השני' קודם ולפטור הראשונה לר"ל, משום דמבטל עי"ז מצות יבמים מהראשונה דהיא תפטור ע"י ערוה ולא מתקים המצוה, ואולם בירושלמי הגירסא באמת להיפך דחולץ או מייבם לשני' ואח"כ חולץ לראשונה, ועל גירסא זו קשה טובא לר"ל דממילא נפטרה הראשונה מדין ערוה כנ"ל, וכן להרשב"א דאין חוזרת לזיקתה קשה כנ"ל

יא) ולכאורה אפשר ליישב עיקר הקושיא של האהל דוד לפי הגירסא בגמ' דילן האיך אפשר לייבם השני' כשחלץ לראשונה מקודם הא הוי שני יבמות מבית אחד וקאי בלא יבנה לר"י ולר"ל בכרת, והי' אפ"ל לפי"מ שצדדנו לעיל דליכא כרת דא"א ע"י היבום של ב"ט, י"ל דאינה נקראת מבית אחד ואינה נפטרת השני' בחליצת הראשונה כמו שכתב הא"מ לענין שפחה חרופה דליכא בה כרת אין פוטרת השני' וממילא דליכא בה לא יבנה, ואולם קשה ע"ז ממ"ש התוס' (ד' כ"ט) דלב"ש דמאמר אינו קונה ק"ג בכ"ז הצרה נפטרה דקאי עלה בלא יבנה, והנה גם במאמר מבואר בנדרים (דף ע"ד) דאין בה סקילה כנערה המאורסה, וג"כ נימא לפ"ז דליכא גם בה כרת דא"א, ובכ"ז נפטרה הצרה, וא"כ יש לדון ק"ו דאם במאמר שהיא עצמה לא נפטרה בכ"ז הצרה נפטרה ומכ"ש בב"ט לרש"י דהיא עצמה נפטרה כ"ש דקאי על הצרה בלא יבנה, וכן מוכח מסוף (ד' י"ח) דאמרי' יבומי תרוייהו לא, דילמא יש זיקה והוי שני יבמות מבית אחד, דמוכח דגם ע"י זיקה מקרי מבית אחד, ומשום זיקה ככנוסה ודאי מסתבר דליכא לגבה איסור דאשת איש אם תנשא לשוק דלא משתמיט חד תנא שיסבור דביבמה לשוק איכא בה חיוב סקילה או חנק כאשת איש, ואם נימא דכל דנתמעט ממיתה גם כרת ליכא ולא מקרי מבית אחד, א"כ איך אמרי' בזיקה ככנוסה דהוי מבית אחד, ומוכח אחד מתרתי או דאף דאמעט ממיתה בכ"ז איכא כרת, או דאף דליכא כרת בכ"ז מקרי מבית אחד

יב) וכבר כתבנו דחידושו של העונג יו"ט דב'"ט לרש"י קנה מה"ת ולא מיפטרא מזיקתה וכן בקטנה לא נראה כלל, דמ"ש מכל קדושי קטן דלא מהני, וע"כ דוקא ביבום הפוטרה מזיקתה לכן מהני בקטנה וקטן משום דל"צ דעת וכנ"ל וכן הראני אחד מבה"י ברש"י קידושין (דף י') דמפורש דבקטנה סגי לה בגיטא וזה דלא כהעונג יו"ט שכתב בישוב דברי רש"י יבמות (ד' ס"א) דלא סגי בגט, וכן מבואר בתוס' יבמות (דף כ') דלא בעינן שתהי' ביאה ראוי להקמת שם אלא שהיבמה והיבם יהי' ראוים להקמת שם דאל"כ איך קטנה מתיבמת ומבואר להדיא דקטנה וקטן מקרי בני הקמת שם ומפטרים מזיקתה ע"י היבום ומשום דעומדים להתגדל והאומנם דברי התוס' שם שהביאו ראי' מיבם קטן שבא על יבמה גדולה תגדלנו אין מובן כלל לענ"ד דמה ראי' מזה דלא בעינן ביאה ראוי להקמת שם, דהא שם באמת תנן דלא מהני היבום של קטן וצריך להמתין עד שיגדיל והיינו לרש"י מדרבנן דעשו ביאת ב"ט כמאמר ולהתוס' מה"ת לא מהני וא"כ אין שום ראי' מזה, והא דמותר לבעול בעוד שהוא קטן היינו משום דהנפילה מתרת וכנתבאר בסימן הקודם, וצ"ע

יג) ואולם בהא דפריך הגמ' שם אם בעלו אמאי קנו, עדין קשה מדוע לא יקנה בתורת יבום להפקיע הזיקה ג"כ, ובשלמא לפי"מ דס"ד דיבמתו אתו לח"ל דאינם עולים ליבום ניחא דפריך אם בעלו אמאי קנו כיון דבפירוש רבתה תורה דאינם עולים ליבום, גם בדיעבד לא יקנו, דנתמעטו לגמרי מיבום, ואין עלה זיקה רק לחליצה, אבל להמסקנא דמשום דאין עשה דוחה לתו"ע או משום דאפשר בחליצה לא דחי, קשה, מ"ט לא יקנה בדיעבד, ומש"כ השעה"מ דהקושיא מהא דמשמע אם בעלו קנו אפילו בביאת שוגג, וכן פוטרת צרתה, ג"כ קשה מדוע לא תפטרה גם צרתה וכן יקנה גם בביאת שוגג כמו כל יבמה, ובהא דפליגי שם בביאת כ"ג באלמנה אי פוטרת צרתה פרש"י שם דגם היא עצמה לא מיפטרא, ועיין רש"א ובב"ש, ומדברי הרמב"ם מבואר דדוקא צרתה אינה פוטרת, אבל היא עצמה מיפטרא ואינו מובן מאי נפ"מ בין היא וצרתה, ואם נחשב זה שאסור ליבם משום דחית עשה לביאה פסולה, הרי ביאה פסולה גם היא עצמה אינה נפטרת וכמבואר בפ' ר"ג, ובנ"ב בסוף מהד"ק נראה דמפרש הא דפריק דאם מה"ת ליבום לא רמיא אם בעלו אמאי קרי, היינו משום מצוה הבאה בעבירה, דכיון דלא דחי לא מקיים המצוה ע"ש שהאריך לישב בזה דברי הרמב"ם שמחלק בין א"ע דבדיעבד קנאה, ובל"ת ועשה גם בדיעבד ל"ק ע"ש, ואם כי דבריו ערבים, אבל לענ"ד לא שייך כאן מהב"ע דלכאורה נראה דכיון דמהני גם ביאת שוגג ואונס ואפילו שניהם אנוסים מהני לפוטרה בביאה זו לכ"ע, והא למ"ד דמצות צריכות כונה הרי לא מקיים המצוה ובפרט להסוברים דבמכוין בפירוש שלא לשם מנוה לכ"ע לא יצא, והכא במכוין לשם נוי, ואף במכוין בפירוש שלא לשם מצוה מ"מ קנה, וחזינן דאין קנין היבמה לפוטרה תלוי בקיום המצוה, וא"כ גם משום מהב"ע ל"ש כאן, שהרי התוס' ריש מכילתין והרא"ש