אמרי משה ה

שמעתי ודפח"ח. אם כי קשה לי על תירוצו מרישא דמתני' דנדל דבזוחל מתחלה גם המים שרבו מטהרים בזוחלים, וחזינן דמהני חיבור למעין שיטהרו גם הם בזוחלים, וגם נא אמרינן דנתבטל המעין לענין זוחלים. וכן קשה (מפ"ה מ"א) מעין שהעבירו על גבי בריכה דבלא הפסיקו הבריכה כמעין לטהר בזוחלים וכ"ש, ולהר"ש שם איירי בבריכה של מי גשמים, וחזינן דמהני חיבור לטהר בזוחלין, ויתבאר מזה להלן ומוכרת לפ"ז ג"כ דגם במקוה א"צ שהטבילה יהי' בכל המ"ס ביחד, רק דכל כ"ש במקוה מטהר כמו במעין

ובחוברת מקוה טהרה ראיתי בשם הגאון ר' יואב מקינצק בטעמא דמותר לטבול בהזוחלין כשיש מ"ס באשבורן, עפמ"ש התה"ד מדוע לא מהני השקה לנוטפים שיטהרו בזוחלין, כמו דמועיל השקה לשאובין ותירץ משום דזוחלין פסול מה"ת ושאובין רק מדרבנן, ולכן בזוחל מלמעלה דזחילה כזו הוי רק מדרבנן וע"כ מהני השקה ע"ש, ותמוהין דבריו דקושית התה"ד הוא רק כשמחובר למעין שמטהר בזוחלים, אבל הכא דאיירי במקוה שאין מטהר בזוחלין, איך שייך השקה שיטהרו בזוחלין, וכבר נתבאר בדברינו שני טעמים, או משום דפסול זוחלין נאמרה רק על הוית המקוה בשיעור המ"ס, או עפ"י הגר"א דזוחלין פסול משום דא"ח וליכא מ"ס, ולכן כשיש מ"ס למטה באשבורן מותר לטבול גם בהזוחלין דלזה סגי בנגיעה לחוד וכמשנ"ל

יב) ובשו"ע (סעיף נ) כתב ויש מחמירין גם בנשאר מ"ס עד הסדק, ויש להסתפק אי היינו דוקא בשטובל מקצת גופו בהזוחלים מחמירין, דלשיטתו הראשונה גם בהזוחלין מותר לטבול וכמש"ל, וע"ז פליגי הי"א ומחמירין, אבל כשטובל רק למטה בהאשבורן גם לדעה זו מותר, או דגם בזה מחמירין ומשום דננער לצאת הוי כולה זוחלין, וכמוזכר סברא זו בטור וב"י בשם הרשב"א, ובאמת אינו מובן לי איך שייך דהוי כולה זוחלין הרי עינינו רואות דהמים דלמטה מהסדק קוו וקיימי ולא יזיזו ממקומם זיז כ"ש, ואולי דכיון דהמים הי' מתחלה באשבורן ונחשבין כגוף אחד וע"י הסדק התחילו לזחול למעלה, מקרי זחילה על כל המים משום דכל המים דלמטה נחשבים כא' עם העליונים, ועפ"ז יתישב קצת מה שמקשים לשיטה זו מהך דג' גממיות בחגיגה (דף יט) דשטף של גשמים עובר וזוחל למעלה מ"מ מטבילין באמצעית, ולהנ"ל י"ל דכיון דהשטף של גשמים לא נתחבר לעולם עם המים שבגומא דזוחלים א"ח, וכיון דלא נעשו מעולם כגוף אחת לא איכפת לן מה שזוחל למעלה כיון דבגומא המים באשבורן. בכ"ז צ"ע, וביותר להגר"א דטעמא דזוחלין משום דהוי כקטפרס ודאי דל"ש זה על המים דלמטה

יג) והרא"ש (בסי' י"א) הביא מהר"ש בהמשנה דנוטפין שעשאן זוחלין דהיינו מקוה שנפרץ ומימיו זוחלין דאסור לטבול משום דמי המקוה ננערו לצאת, הרי טובל במקוה זוחל ואף בנשאר מ"ס אחר שיצאו הזוחלין מ"מ השתא הוא טובל במים העליונים הזוחלין, והנכון יותר לפרש דמיירי שלא ישאר מ"ס אם לא יסתום הזחיל' ולכן פוסל ר"י משום דשיעור הכשר המקוה נעשה עי"ד המקבל טומאה אבל אם ישאר מ"ס ואינו סותם אלא להרבות מים ל"מ הויתו עי"ט ולהך פירושא אם ישאר מ"ס מותר לטבול אף כשזוחל מלמעלה, כיון דעיקר המקוה אינו זוחל עכ"ל, ולכאורה משמע מלשונו דלפי' הראשון אסור לטבול גם בשאין מתכסה בהזוחלין ומשום דהוו כולה זוחלין ע"י שננער לצאת וכשיטת הרשב"א הנ"ל, אולם מלשון דהשתא מיהו טובל גם במים העליונים מתבאר דרק בכה"ג אסור וכן מוכח ממ"ש והשתא ניחא דפוסל ר"י משום דשיעור הכשר המקוה נעשה ע"י המק"ט, ואי נימא דלפי' הראשון הוי כולה זוחלין, הרי גם לפי' ניחא דנעשה ההכשר ע"י הסתימה דבל"ז היתה כולה זוחלין וכן ממ"ש אח"כ אבל אם ישאר מ"ס ואינו סותם אלא להרבות מים, משמע להדיא דלפי' הראשון הוי הסתימה רק להרבות מים ולא להכשיר כל המקוה, וסברא דהוי כולה זוחלין לא ס"ל כלל, ור"י דפוסל לסתום בהמק"ט, אף שיש מ"ס בלא הסתימה, מ"מ כיון דצריך להתכסות גם במים העליונים מקרי הויתו עי"ט, ולפ"ז גם לפי' הראשון אם אין מתכסה בהעליונים שרי לטבול למטה מהסדק ולפי' השני גם בשטובל, בהנזחלין מותר ומהטעמים שבארנו, ועוד ס"ל לפי' השני, דפסול הויתו עי"ט הוא רק על חלות המקוה בתחלה היינו על שיעור המ"ס, אבל כשכבר יש מ"ס ורוצה להוסיף אף שצריך לכסות גופו במים הנוספים מ"מ שרי להוסיף ע"י דבר המק"ט, וכדמשמע הילפותא דמקוה מים יהי' טהור הויתו ע"י טהרה, היינו הוית המקוה בתחלה, ולהכי כתב והשתא ניחא דפוסל ר"י, היינו אף אי נימא דאסור לטבול בהעליונים אף כשיש מ"ס באשבורן, מ"מ הי' שרי לסתום הסדק בהמק"ט, כיון שיש מ"ס בלא הסתימה ואינו סותם אלא להרבות מים ל"מ הויתו עי"ש

יד) ואולם ק"ל לפימ"ש דגם לפי' הראשון לא הוי המים דלמטה זוחלים א"כ מ"ט אסור לסתום בדבר המק"ט, הרי המים העליונים מושקים למים התחתונים, שכשרים בלא הסתימה, ולפסול דהויתו עי"ט הא מהני השקה, ואולי דכה"ג שעומד תמיד בפיסולו ל"מ השקה, ויתבאר להלן מזה, והנה אח"ז כתב הרא"ש לדחות פי' הר"ש, והמעין שם יראה דס"ל דגם בשלא ישאר מ"ס שרי לסתום ע"י המק"ט, וע"כ משום דלא מקרי זוחלים כלל בכה"ג שנסדק וכדמוכח מראיתו שם דגודר בכלים, ולא אדע הטעם, אם לא דנימא דס"ל דל"מ זוחלין רק ביש להמים מהלך טבעי, ולא ראיתי כלל דעה זו בפוסקים וצ"ע

והעולה לנו במקואות שלנו, דג"כ רק המים העליונים שבבור נעשו זוחלים ע"י דחיפת המים למעלה באויר המקוה וכנ"ל, אבל הרי נשאר מ"ס בבור באשבורן, וא"כ לדעה הראשונה (שבסעיף נ') דמותר גם לטבול בהזוחלים העליונים, וזה הוא שיטת הר"ש בפי' השני וכמש"ל וכ"ה דעת האשכול והתשב"ץ, ולפ"ז פשיטא דגם המים העליונים מטהרים שאובין וכמשנ"ל להגר"א, ואף לפי שיטת היש מחמירין גם בנשאר מ"ס למטה, כבר בארנו דעה זו שהוא כפי' הראשון שבר"ש לא ס"ל דהוי כולה זוחלין, רק דאסור לטבול בהעליונים, אבל למטה מהסדק שרי לטבול ולפ"ז הרי בהמקואות שלנו השקת השאובין הוא ע"י המים התחתונים שבבור שהם באשבורן, דהמים השאובים יורדים בסילון אחד להבור, ויוצאים להמקוה ע"י סילון אחר, ואף אי נימא דהיש מחמירים הוא שיטת הרשב"א דנעשה כולה זוחלין, אבל ע"כ מוכח לשיטה זו דגם זוחלין מטהר שאובין כדמוכח (בפ"ו מ"ח) דהי' בעליון מ"ס ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שיורד לתחתון מ"ס, והרי כשממלא ונותן בעליון הוי זוחל מלמעלה, ומ"מ מטהר השאובין, ומוכח אחד מתרתי או דלא נעשה כולה זוחלין או דזוחלין מטהר שאובין

והנה בחגיגה (דף י"ט) אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור וקשה הרי המים שעל גופו הוי זוחלין, ומצאתי במהרי"ק שהרגיש בזה וכתב דהזוחלים מצטרפים למ"ס דהם מועטים ובטלים בשאר המים ולא עמדתי על כונתו דהרי המים שעל גופו ניכרים