אמרי משה נא

שחיטת האם. כיון דאין חסרון בשחיטת טרפה. והאם אסור משום איסור אחר שאין נוגע להשחיטה ואולי י"ל משום דהא דניתר בשחיטת האם. היינו דחשבינן העובר כאחד מאבריה, וע"כ כשנרצה להתיר ע"י שחיטת האם, שהיא טרפה, ע"כ דצ"ל דהוי כאחד מאברי'. וא"כ גם הולד טרפה. חבל כשניתרת ע"י שחיטת עצמה לא אמרי' דהוי כאחד מאברי'. וכ"ז דוחק, ועוד דהרי מהני שחיטת האם לטהר מנבלה ונימא ג"כ שיחול איסור טרפה דהוי כאחד מחברי' ועוד דלפ"ז יעלה לנו בולד הנוגחת והנרבעת כשנגמר דינם ואח"כ נתעברו דחם ילדו אח"כ לפי"מ דקיל"ן זוזג"מ, מותר הולד כמבואר בסנהדרין (ד) ואם ישחוט את הנוגחת והנרבעת ונמצא עובר ב"ט במעי' יהיה הדין לפ"ז. דהולד אין ניתר בשחיטת האם לאכילה. אף דשחיטת האם מקרי שחיטה לענין או"ב וכן לענין כיסוי למ"ד שחיטה שאינה ראוי שש"ת, אבל בכ"ז יהי' הב"ט אסור ע"י שחיטת האם, משום דאם נתיר ע"י שחיטת האם, יחול גם על הולד האיסור שיש על האם דהוי כאחד מחברי'. וכ"ז לא מסתבר כלל, אבל לפמ"ש דשחיטת טרפה יש חסרון בהכשר שחיטתה לענין אכילה, שפיר ניחא הא דב"פ מטרפה אין ניתר ע"י שחיטת האם דלענין אכילה לא מהני שחיטתה גם לעצמה, ורק לטהר מנבלה מהני שחיטתה וע"ז מהני גם להב"פ לטהר מנבלה

לג) עוד יש להביא ראי' ממה שהקשו התוס' בשבועות (דף כ"ד) להסוברים דיש איסור דאינו זבוחה א"כ איך חל אבמה"ח על איסור דא"ז, לכן הקשו מהא דאמרינן בחולין (קג) כשנטרפה עם יציאת רובא ואיך חיילי כולם על עשה דאינו זבוחה, ועיין במרש"א שם שכתב ולהכי לא הקשו מקרא דטרפה וחלב איך חיילי על א"ז משום די"ל דבאמת אין חל רק לאחר שחיטה, והנה על קושית התוס' מאבמה"ח איך חל כבר כתבו המפרשים די"ל דגזה"כ דחל כיון דא"א להיות באופן אחר, וכמ"ש התוס' (בדף כ') ד"ה אלמא לענין גיד, וכן י"ל על נבלה, ועיין בראי"י, ואולם בחלב וטרפה דמבואר בסוגיא הנ"ל דגם מחיים כשתלש חל חלב וטרפה בזה ליכא לתרץ דגזה"כ, דהא משכחת הני איסורים אחר השחיטה, דליכא איסור דא"ז, והנה י"ל דעל חלב ליכא כלל א"ז דרק על דבר שניתר ע"י שחיטה שייך ע"ז החיוב דזביחה ואיסור באם א"ז, אבל חלב דל"ש עליו החיוב שחיטה, גם האיסור ל"ש, וכ"כ הח"ס בחידושיו ע"ש, אולם על טרפה א"א לתרץ כן, דהא קודם שנטרפה הרי הי' עלה חיוב זביחה ואיסור דא"ז, וא"כ במה יופקע האיסור אחרי שנטרפה ובזה ק"ט איך חל על א"ז ומוכרח מזה דס"ל דבטריפה אין מתיר השחיטה לענין אכילה לסלק האיסור דא"ז, ואין מועיל השחיטה רק לטהר מנבלה, ולהכי כיון דגם לאחר שנשחטה היא באיסור דא"ז, ומ"מ גזה"כ דחל טרפה על א"ז, ומשום דא"א בענין אחר, וע"כ ס"ל להגמ' דגם בתלש מטרפה בח' חייב משום טרפה וחל על א"ז, כיון דגזה"כ דחל טרפה על א"ז כיון דגם אחר שחיטה יש א"ז וע"כ גם מחיים חל טרפה על א"ז כשתלש אבר מטרפה

לד) ועפ"ז יתיישב שפיר להרשב"א דס"ל דיש על האבר איסור אבר מן החי, הא דמדמו רבנן אבר היוצא שיטהר מנבלה לטרפה דכמו דמצינו בטרפה שמתחלק הכשר שחיטתה דלאכילה ל"מ שחיטה, ולטהר מנבלה הוי שחיטה, וה"נ באבר מהני שחיטת האם לטהר מנבלה ולא לאכילה. וממילא דלגבי אכילה הוי כאבמה"ח. ולפ"ז אדרבה לשיטת הרשב"א מובן ביותר מה דמשמע דר"מ ורבנן ל"פ רק לענין אם מטהר האבר מטומאה, ולפי שיטת הראב"ד דאין על האבר אבמה"ח לרבנן, אבל זה ודאי דלר"מ דס"ל דשחיטת האם ל"מ לגבי' האבר ומטמא ג"כ, לדידי', בודאי דחייב עליו משום אבמה"ח, וחייב במשהו בשר גידין ועצמות. וכן לב"נ ולענין ברי', ולרבנן לא הוי אבמה"ח, ואסור רק משום טרפה שאין שייך האיסור לב"נ וגם יהי' צריך כזית בשר, ובמשנה משמע דל"פ ר"מ ורבנן רק לענין טומאה ולהרשב"א ניחא דגם לרבנן לא הוי אבמה"ח לאכילה, ול"פ רק לענין טומאה

לה) ועפ"ז יש לעורר במה שנסתפקו האחרונים בבני מעיים מטרפה אי שריא לב"נ. דכיון דבמ"ע הוי כמנחא בדיקולא וכאבמ"ה, ורק משום דלישראל שרי ע"י שחיטה מותר גם לב"נ. משום מי איכא מידי, אבל בטרפה דאסור לישראל י"ל דל"ש מי איכא מידי וכ"כ התוס' אבל הפרמ"ג (בסימן י"ד וכ"ז) כתב להיפך דגם בטרפה שייך מי איכא מידי ע"ש, ולפמ"ש דבטרפה אין השחיטה מהני לענין אכילה, שפיר יש לדון דבטרפה ל"ש מי איכא מידי, כיון דגם לישראל לא מהני שחיטתה לסלק האיסור דאינה זבוחה. ואמנם בזה נראה דהעיקר תליא אם מהני השחיטה בטרפה להתיר חיסור אבמה"ח כשמפרכסת, וכן בבני מעיים מטרפה אם יהי' אבמה"ר לישראל, דאם בישראל מהני שחיטת טרפה לסלק אבמה"ח, גם בב"נ י"ל דשרי משום מא"מ, ולענין זה שיסלק השחיטה אבמה"ח, נראה יותר דתליא במה דמהני השחיטה לטהר מנבלה, וע"כ גם שחיטת טרפה מהני להתיר מפרכסת ובמ"ע ובכ"ז צ"ע, וכן יש להסתפק בב"פ ב"ט חי מאם טרפה אי שריא לב"נ, דלפמ"ש הגרע"א הנ"ל דאין מועיל שחיטת אמו טרפה להתיר הולד. הוא משום דא"כ יהי' אסור משום טרפה, ודאי דל"ש לב"נ ומותר ככל ב"פ ב"ט חי שמותר לב"נ משום מי איכא מידי, וכמ"ש התוס' בפשיטות דכל ב"פ מותר לב"נ (ובמפ"ג בסימן י"ג מסתפק בזה) וא"כ גם ב"פ מטרפה מותר לב"נ. אבל לפמ"ש דהטעם דל"מ שחיטת אמו טרפה להתיר העובר הוה משום חסרון בשחיטה לאכילה י"ל דגם לב"נ אסור. וצ"ע די"ל דהעיקר תליא במה שמתיר לטהר מנבלה

לו) ולכאורה קשה לפמ"ש דבטרפה אין מועיל השחיטה לסלק האיסור דאינו זבוחה והוי כאלו לא נשחטה לענין אכילה, וא"כ יהי' ספק טרפה אסור משום דנעמיד אותה על חזקת אינו זבוחה, ואף דלא אתיליד הספק במעשה השחיטה עצמה, מ"מ מצינו דמוקמינן בחזק"א גם בכה"ג (בדף י) בנשמטה הגרגרת ואינו ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה, אף דלא הוי ספק במעשה השחיטה עצמה, רק משום דאם נשמטה נא מהני השחיטה להכשיר מוקמינן אחזק"א, וה"נ נימא בכל ספק טרפה דאסור ולא מהני השחיטה, אך באמת י"ל דכיון דבטרפה אף אי נימא דהיא טרפה ע"כ הועיל השחיטה לטהר מנבלה, וע"כ מוקמינן לה ביותר על חזקת היתר שאינה טרפה ולא נעשה בה מעשה התחדשות להיות טרפה, ול"ש לומר להיפך דאמרי' דלא נעשה בה התחדשות לסלק האיסור דאינה זבוחה, והיא טרפה והשחיטה לא סילק האיסור דא"ז, דהרי גם אי טרפה היא, ע"כ נעשה בה התחדשות שחיטה, לטהר מנבלה, וא"כ אי נימא דטרפה היא, ע"כ צריכים לחדש בה שני דברים, האחד שנתחדש בה טרפות, והב' שנתחדש בה שחיטה לטהר מנבלה, וע"כ אמרי' יותר דלא נתחדש בה טרפות, והיא בחזקתה שלא היתה טרפה, ונתחדש (חסר הסוף) !!!