אמרי משה ד

זל"ז המים, כיון דקטפרס אינו חיבור שיהי' כגוף אחת, וא"כ הטובל בה אין טובל בכל המ"ס, דנגיעה אינה עוש' כגוף אחת, אבל לטהר מטומאתן וכן לטהר מפסול שאיבה סגי בנגיעת כ"ש להכ"ש שאצלה אף דאין מחובר לכל המ"ם אבל כיון דחל דין מקוה על הכל שהו הראשון המחובר להמ"ס להיות כמקוה לגבי עצמה (לענין הדין שאין מקוה מקבל טומאה וכמש"ל) שוב מהני זה לטהר שאובים, דאין זה מדין טבילה, רק להיות זרוע למקוה לעשות השאובים כמחוברים וכמ"ש הרא"ש, וכיון דמחובר להכ"ש שחל עלה דין מקוה כנ"ל נטהר הכ"ש השני וכן לעולם לענין שיטבול בהשאובים אחרי שיהי' באשבורן וכן בהשלג כשיופשר ויהי' באשבורן

וניחא לפ"ז מה שהקשינו מרישא דמתני' דנדל דבזוחל מתחלה מהני כשריבה עליו, דלענין זה לטהר המים שיוכשרו בזוחלים סגי בנגיעה לחוד, וכיון דמעין מטהר בכ"ש, כל כ"ש שבו מטהר המים שנוגעים לזה שיטהרו גם הם בכל שהו וממילא מטהרים גם בזוחלים

ולפ"ז גם להגר"א זוחלים מטהר שאובים אף דהוי כקטפרס, כיון דמוכח ע"כ להגר"א דמהני חיבור דזוחלים להכשיר המים שרבו שיטהרו גם הם בזוחלים משום דלזה סגי בנגיעה כנ"ל. ומכ"ש דמהני חיבור דזוחלים לטהר שאובים וגם במקוה הזוחלת י"ל דמטהר שאובים דיש עלה דין מקוה גם כשזוחלת לענין שלא תקבל טומאה, וזה סגי לטהר שאובים וכמשנ"ל דמוכח כן מהך דנטהר מקצתו נטהר כולו ומשום דנוגעים כל כ"ש זל"ז, ואך לפי מ"ש תתעורר קושית הגאב"ד דסלאבאדקע הנ"ל מסיפא דמתני' דנדל וכן ממשנה דספ"ק דשוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בכ"ש, דכיון דמטהר בכ"ש יטהר ג"כ בזוחלים, ומש"כ לעיל ליישב קושיתו דבזוחלים דאינו חיבור אין מטהר גם בכ"ש, לא יתכן לפי הנ"ל דלזה סגי בנגיעה, ועכצ"ל להגר"א כתירוצו של הר"ן בנדרים דמקומות מקומות יש ובמקום שמטהר בכ"ש מטהר ג"כ בזותלים. עוד י"ל לפמש"ל דגם להגר"א במעין שזוחל בטבעו לא הוי קטפרס, וע"כ ברישא דמתני' דנדל מהני לחבר המים שרבו שיטהרו גם הם בזוחלים דלא הוי כקטפרס, אבל בסיפא דלא הי' זוחל בטבעו שוב הוי קטפרס ועל כן פסול בזוחלים דלא הוי חיבור, ובכ"ש מטהר היינו כשהם באשבורן והוי חיבור, ומיושב קושית הר"נ להגר"א וכמשנ"ל

ט) והנה עוד כתב הגר"א (באות צב) דלכן פסול מקוה הזוחל מלמעלה כשלא ישאר מ"ם בלא הזוחלים משום דזוחלים הוי קטפרס וא"ח, ואם כן ליכא מ"ס ע"ש. והנה מתבאר מלשון השו"ע דאם ישאר מ"ס בלא הזוחלים מותר לטבול גם כשצריך להתכסות גופו בהזוחלים כן מתבאר להדיא בתשב"ץ וז"ל איכא מ"ד דאם יש במקוה מ"ס באשבורן, אף דמים העליוני' זוחלי' והוא צריך להמים להתכסות כל גופו מותר לטבול, וכן מבואר באשכול, ולהגר"א קשה כיון דאין הזוחלים מחברים הרי המים העליונים אין להם חיבור להמ"ס ואיך מתכסה גופו בהזוחלים, וא"ל דרק על שטח האורך הוי זוחלים קטפרס וא"ח, אבל על העומק הוי חבור, ר"ל דהמים העליונים כל כ"ש מחובר להמים התחתונים, [ובזה הי' ניחא מה שהקשינו ממתני' דנדל כנ"ל] אך אאלפ"כ דא"כ גם בליכא מ"ס בלא הזוחלים מ"ט אסור הרי מחובר להעומק, וע"כ דגם על העומק הוי קטפרס, ובלא דברי הגר"א הי' אפ"ל הטעם דפסול זוחלים הוא רק על הוית המקוה מתחלה בשיעור המ"ס, אבל כשכבר יש מ"ס באשבורן, אז גם זוחלים המחוברים כשר, אבל להגר"א הרי לא הוי חיבור

י) והנראה לענ"ד עפמ"ש התוס' בגיטין הנ"ל דלחבר חסר לשלם הוי קטפרס חיבור, וע"כ כשיש מ"ס בלא הזוחלים דלמעלה, מותר לטבול גם בצריך להתכסות קצת גופו בהזוחלים, דהרי עיקר הפסול דזוחלים להגר"א הוא משום דהוי קטפרס וא"ח להחשב מ"ס, אבל כיון דחסר לשלם הוי חיבור ע"כ מותר לטבול גם בהזוחלים ואולם לפי משכ"ל בטעמא דחסר לשלם הוי חיבור על פי הר"ש דסגי בנגיעת כ"ש להכ"ש שאצלו, ועל כל כ"ש ל"ש קטפרס דלא מנכר בשיפוע, וזה ל"ש להגר"א דכל זוחלים הוי קטפרס אף בקרקע שוה, ואולם לאופן הראשון שבארנו דאף דהוי קטפרס מ"מ לא גרע מנגיעה. ונגיעה לחוד סגי לחבר כל כ"ש לכ"ש שאצלו, ולפ"ז גם להגר"א ניחא דדוקא על עיקר שיעור המ"ס בעינן חיבור גמור שיהי' כאחת ממש, באופן שיהי' כאחת גם לענין טומאה, וע"כ כתב הגר"ח דזה הוא הפסול דזוחלים במקוה משום דאינו חיבור להיות כאחת ממש, וליכא מ' סאה ביחד, אבל כשכבר יש מ"ס באשבורן ת: גם הזוחלים דלמעלה כשרים דשוב א"צ לזה חיבור שיהי' כאחת ממש, וסגי בנגיעה לחוד וכמ"ש הר"ש בשלג, ונגיעה הרי יש בזוחלים ג"כ, וע"כ מותר להתכסות קצת גופו בהזוחלים העליונים כשיש מ"ס בלא הזוחלים, [ואך דצריכים לפ"ז לחדש דא"צ שיחשב טבילתו בכל המ"ס ביחד, דהרי המקוה החסרה, וכן הזוחלים העליונים להגר"א, ליכא רק נגיעה ואינם כאחת ממש, ורק צ"ל כיון דחל עליהם דין מקוה כל כ"ש שבו מטהר, דכן מוכרחים לומר להשיטות דטובלים בשלג שאינו מפושר וכנ"ל]

יא) ובשכבר הימים שמעתי מאדמו"ר הגאון רשב"י הגאב"ד דבריסק זצ"ל בישוב קושית הר"נ הנ"ל במשנה דספ"ק דשוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכ"ש, דמ"ש כ"ש מזוחלים, ואמר ליישב דבאמת ל"ש השקה להעלות את המ"ג או השאובים המתוברים למעין, שיחול על המים דין מעין לא לענין זחילה ולא לענין כ"ש, דלא מצינו השקה רק לטהר מטומאה או לסלק הפסול דשאובים, אבל לא שיחול על המים המחוברים מעלת המעין שיטהרו בזוחלים, והא דשוה למעין לטהר בכ"ש, אין זה משום שחל על המים דין מעין לטהר בכ"ש, רק דכן הדין גם במקוה דכל כ"ש שבו מטהר, אך במקו' הדין דכל שאין בה מ"ס ליכא עלה דין מקוה כלל, והשיעור שיחשב מקו' הוא רק במ"ס, חבל כל שיש בהמקוה מ"ס מטהר כל כ"ש שבה כמו במעין, וכן כל השאובים שהושקו להמ"ס אחרי שנסתלק מהם הפסול דשאיבה מטהר כל כ"ש שבם, ולכן כשמחוברים למעין דטהרתם בכ"ש, הרי שוב יש גם בהמים המחוברים שיעור טהרה דהרי הם מחוברים להמעין, וע"כ שוה למעין לטהר בכ"ש, ולא משום שחל על המחוברים מעלת המעין, רק משום דכבר יש בהם שיעור הצריך, וכמו במחוברים למ"ס דג"כ כל כ"ש שבו מטהר. עוד אמר ליישב דהרי חזינן בגל שנתלש ובו מ"ס דמתבאר מזה דהא דמעין מטהר בכ"ש הוא רק כשהוא במקומו אבל כשנתלש ממקומו צריך מ"ס, אבל בזוחלים מטהר גם כשנתלש ממקומו, דהא בגל שנתלש הרי הם זוחלים, ועל כן ניחא המשנה דספ"ק דמעין שריבה עליו שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכ"ש, ומשום דלענין כ"ש דמקום המעין הוא הגורם, וע"כ לא אמרינן דנתבטל המעין ברוב, ועל המקום ל"ש ביטול, אבל לענין זוחלים דאין המקום גורס אמרינן דנתבטל המעין ברוב, ע"כ