אמרי משה מט

הלי"ז) הענין צירוף איסורים דבשר מהחי מצטרף לטרפה ונבלה דהוי משם אחד. וכיון דמה שנכלל בהך קרא הוא כטרפה ממש ודאי דל"ש לב"נ

כה) והנראה דיצא לי' להרמב"ם והראב"ד דהאבר היוצא אין בו איסור אבמ"ה מסוגית הגמ' בדף ס"ט דבעיא שם מהו לחוש לזרעו בהמה בעלמא לאו מכח חלב ודם קאתי ושרי ה"נ שריא א"ד תרי איסורא אמרי ג' ל"א. והנה אי נימא דאבר היוצא איכא עליו איסור אבמה"ח והוי כלא נשחט. א"כ איך מסיק הגמ' דזרעו מותר בלא שחיטה משום דכל מכח ל"א, ומה זה הדמיון להא דלא אסרינן כל בהמה דאתי מכח חלב ודם. דנהי דלאסר לא אסרינן משום שיש בהאם חלב ודם האסור. אבל איך נוכל להתיר הולד בלא שחיטה. יותר מכל הבהמות שצריכות שחיטה דרק כשהאם כולו כשחוט אמרי' דגם הולד אין צריך שחיטה דהוי כהאם גופא שמתפטמת והגדילה שמותר בלא שחיטה. וה"נ הולד שהולידה. דמי כנתפטמה. בעצמה. דכיון דכשהי' במעי האם היתה מותרת כאחד מאברי' והיא כבשרא בדיקולא. גם אח"כ כשנולדה ומתגדלת לא חל עלה דין שחיטה. אבל כשיש בהאם גופא חלק שלא נשחט. איך אפשר להתיר הולד. והרי דין אבר היוצא הוא לא רק על אבר אחד. אך גם על חצי' כ"ז שלא יצא רוב. וגם ביצא חצי' אמרי' דהולד שרי בלא שחיטה. ואיך אפשר להתיר בלא שחיטה. דמאי חזית ליזול בתר הך חצי' שנשחטה. ולהתיר הולד. נימא איפכא שתיזול בתר החצי שלא נשחטה ויהי' צריך שחיטה. ול"ד לזוז"ג דקיי"ל דמותר. דשם באנו לאסור משום שבא מכת איסור. ע"ז מהני זוז"ג שלא נאסר משום שיש גם גורם היתר. אבל הכא אדרבה אנו צריכין להתיר בלא שחיטה משום שבאה מכח היתר (היינו האם דהוי כבשרא בדיקולא) וכיון דהאם גופא יש מחצה או חלק שלא נשחט. איך נתיר הולד בלא שחיטה. ומזה הוכיח הרמב"ם דגם היוצא אין אסור משום אבמ"ה. ומשום דחל שחיטה גם אל האבר. דא"א לחלק השחיטה ואיסורו הוא משום טרפה. ומש"ה מדמי הגמ' דכמו דמותר כל בהמה אף דאתי מכח חלב ודם ה"נ כשיש עליו עוד איסור

כו) הן אמנם כי גם להרמב"ם יש להבין מ"ש מולד טרפה דאסור כשנטרפה ואח"כ עיברה למ"ד זוז"ג אסור. ומ"ש ממה דאמרי' הכא דכל מכת ל"א דשרי דלהרמב"ם דיש על האבר איסור טרפה ממש. הרי הולד כולד טרפה מהך חצי' היוצא. והכא ל"ש נמי מ"ש התוס' בדף נ"ח דלהכי פסקינן לענין טרפות דעובר לאו ירך אמו, משום דיש להולד חיות בפ"ע. דהרי גם האם בהיוצא היא טרפה אף שיש לה חיות ותוכל לחיות. ואולי דהכא אזיל באמת למ"ד זוז"ג מותר, אבל אין כן במשמעות הלשון דאמרי' כל מכח ל"א. ואולי דהכא גזה"כ ממה דחזינן דכל בהמה שרי אף דאתי מכח חלב ודם. ואין, לחלק בין תרי אסורי לג' וצ"ע. אבל עכ"פ אם נימא דהיוצא אינו כשחוט ודאי דק"ט איך אפשר להכשיר הולד בלא שחיטה וכנ"ל, וק"ט על הרשב"א דס"ל דאבר היוצא הוא כאבמ"ה ועיין בחידושי הר"נ בדס"ח בהא דב"פ הבא על בהמה מעליתא דהולד א"ל תקנה. דגם למ"ד זוז"ג מותר ל"ש להתיר משום זה בלא שחיטה ע"ש וצ"ע הרשב"א הנ"ל

כז) והנה הרשב"א הקשה בהא דמבעי מהו לגמוע את חלבו חלב דעלמא לאו כאבמ"ה דמיא ושריא ה"נ שריא והק' דמ"ש מכל טרפה דאסור חלבה ועל זה תירץ דאבר זה אין בו איסור מחמת עצמו כטרפה כלל. אלא מחמת שא"ל סימנים להתירו ע"י שחיטה דכולו כשחוט והאבר לבדו הוא דנשאר חי וא"כ מי גרע חלב הבא מכח אבר אחד חי מהחלב הבא מכח בהמה שכולה חיה א"ד גרע משום דהתם חיות עומד לתקן ע"י שחיטה אבל חיותו של אבר זה א"ל תקנה עולמית ע"י שחטה. עכ"ל והנה להרמב"ם והראב"ד קשה טובא כיון דס"ל דהאבר אסור משום טרפה. א"כ איך מדמי הגמ' לחלב דעלמא דהרי הכא הוי כחלב טרפה דאסור וכקושית הרשב"א. עוד יש להקשות לפמ"ש דנהראב"ד אין על האבר אבמ"ה ומשום דכיון דחל שחיטה על העובר הרי כולו כשחוט והועיל השחיטה גם להאבר ומשום דאין לחלק השחיטה. דא"כ קשה מ"ט אמרי' דמקום חתך אסור. דא"ל דגם מקום חתך אסור משום בשר בשדה טרפה. דא"כ מ"ט מותר בהחזיר דהרי האבר שינא ל"מ חזרה וחזינן דכיון שנאסר משום הך קרא ל"מ חזרה. וע"כ דמקום חתך אין בכלל האיסור דחוץ למחיצתו. ומשום דלא יצא לחוץ. ואיסורו הוא רק משום חסרון שחיטה דלא נכלל בההיתר דכל בבהמה דאינו במחיצת הבהמה ג"כ. וע"כ מהני חזרה ועכ"פ מוכח דלא חל הכשר שחיטה רק על מה שבפנים. וא"כ כ"ש האבר שיצא לחוץ שיאסר משום אבמ"ה. ולקושיא זו הערני קצת חכ"א

כח) והנלע"ד בדעת הרמב"ם והראב"ד דגם הם ס"ל דהשחיטה אין מועיל רק להתיר מה שבמחיצת הבהמה אבל היוצא וגם מקום חתך שאין במחיצה אסור. משום חיות. דהיינו חסרון שחיטה. ובכ"ז ס"ל דאין על האבר דין אבמ"ה מתרי טעמא. הא' דכיון דס"ל לרבנן דהשחיטה מועיל לטהר האבר מטומאת נבלה. וע"כ ל"ש למיקרי אבמ"ה. דלא מצינו אבמ"ה רק כשאין על האבר הנתלש מהחי שום הכשר שחיטה. אבל הכא דיש על היוצא הכשר לטהר מטומאה. שוב ל"ש ע"ז איסור אבמ"ה. ועוד י"ל דל"ש אבמה"ח רק כשתולש מהחי. אבל הכא דהעובר כולו כשחוט והאבר לחוד נשאר בלי שחיטה. הר"ז דומה כאלו נתלש השחוט והאבר החי. ואין זה אבמ"ה. וע"כ ס"ל דאין חייב על האבר משום אבמ"ה. ואיסורו הוא משום בשר בשדה טרפה. ולעולם דהאיסור דטרפה ג"כ מסתעף מזה דא"ל הכשר שחיטה. וכמו דילפינן מהך קרא בשר מהחי. דהיינו ג"כ דאין להך בשר הכשר. וכן חלקה התורה האיסורים דאבר הנתלש מהחי. ואין להאבר שחיטה. חייב משום אבמ"ה. ובשר הנתלש מהחי. וא"צ שחיטה חייב משום בשמ"ה וילפינן מהך קרא דבשר בשדה. וכן אבר היוצא דאין עליו הכשר שחיטה כנ"ל אף דיש עליו הכשר שחיטה לטהר מנבלה. גלי הך קרא דג"כ מקרי טרפה כבשר בשדה שיצא חוץ למחיצתו ול"מ גם בהחזיר כיון דחל עליו חיסור טרפה ומקום חתך דאין בכלל הך קרא דהא לא יצא ממחיצה. אסור רק משום חסרון שחיטה. דלא נכלל בכל בבהמה תאכלו. וע"כ מהני בהחזיר, כיון דלא נאסר משום טרפה ועכ"פ כיון דהאיסור מאבר היוצא ג"כ מסתעף מזה דא"ל הכשר שחיטה. וע"כ ניחא גם לדידהו האבעי' דמהו לגמוע חלבו ול"ק דהא הוי כחלב טרפה. כיון דהכא מסתעף האיסור משום החיות דהיינו חסרון שחיטה. וע"כ דמי לחלב דעלמא דאתי מאבמ"ה

כט) ואך לפ"ז יתעורר הקושיא שהקשינו (באות כה) בהך דמהו לחוש לזרעו דמהכ"ת ישתרי הזרע בלא שחיטה כיון דיש בהאם חלק או מחצה שלא נשחט. וע"כ נראה דבאמת כיון דמה שבפנים כשחוט וסימניו