אמרי משה מו

דגם בנפל שייך לידה דהרי חזינן דדיינינן עלה הדין דיצאת ראשו ורובו

יד) ואין לדחות דכונת הרמב"ן דאילו היו הביצים אסור היינו משום יוצא מהחי וככ"ד היוצא מטמא דאסור ולהכי לא מהני שחיטת האפרוח. דרך על אבמה"ת השחיטה מתרת אבל לא על איסור יוצא. אבל לעולם דגם על אבמה"ח של האם שייך היתר שחיטה. דגם לפ"ז קשה אם נימא כמ"ש הערוגה"ב דבנפל יש אבמה"ח אם כן גם איסור יוצא איכא בנפל (דהוא מדמה בחמת נפל לביצים דהי' אסור לולא הילפותות ע"ש). וא"כ כיון דבנפל יש איסור יוצא גם בכל בהמה יהי' איסור יוצא ולא יועיל השחיטה. וע"כ דהלידה מפקיע כנ"ל וליכא לא יוצא ולא אבמ"ה מצד האם. וח"כ גם בנפל הלידה מפקיע שלא יהי' כאבמה"ח. ואך יש לחלק ולאמר דרק בחיה החיות שיש לה בפ"ע וחל עלה אבר מה"ח של עצמה הוא דמפקיע האבמ"ה והיוצא מהאם. אבל בנפל הלידה לחוד אין מפקיע שלא יתחשב כאבמה"ח מהאם. אבל אין נראה. דכמו דחזינן דאבר מן החי של עצמה מפקיע שנא יהי' עלה אבמה"ח ויוצא מהם. כן בנפל כיון דע"כ היא נבלה מצד עצמה על ידי הלידה דמתחילה נחשבת כאבמה"ח של האם ואין עלה דין נבלה כ"ז שהיא במעי האם וכנ"ל. ורק ע"י הלידה הוא דחל עלה דין נבלה. ולכן הסברא נותנת שיופקע ע"י הלידה האבמה"ח של האם. דנבלה מצד עצמה ואבמה"ח מהאם הם דברים סותרים זה את זה

טו) שבתי וראיתי כי י"ל דאין מוכח מהרמב"ן הנ"ל דליכא איסור דיוצא מהחי בכל בהמה דאם לא כן איך מועיל השחיטה וכמ"ש לגבי אפרוח כנ"ל. די"ל דרק לענין ביצים כתב הרמב"ן דאילו היו ביצים חסור לא הי' מהני השחיטה לטהר האפרוח. ומשום דכיון דהביצה נאסר באיסור מוחלט ואין לה תקנה בשחיטה שוב חל עלה דין איסור כשאר איסורים. וע"כ גם האפרוח שנתהוה מהביצה לא הי' לה תקנה בשחיטה. כיון דכבר נאסרה הביצה באיסור מוחלט דמי לביצת טרפה. אבל בכל בהמה אף אי נימא דיש עלה איסור יוצא מהחי מ"מ מהני לה שחיטה. כיון דאיסור יוצא הוא מכח האיסור של האבמהי"ח. ועל כן כמו דמהני השחיטה לסלק האבר מן החי של עצמה אף שעדיין היא מפרכסת וכתי' מ"מ מותר לחתוך אבר מהמפרכסת לאכול ומשום דמהני השחיטה לסלק האבמ"ה (וכן למ"ד דבחיי' לאברים עומדת). כן מועיל השחיטה לסלק גם איסור דיוצא מהחי. דגם זה הוא איסור משום חיות והשחיטה מסלק האיסור דחיות. ולא דמי למ"ש הרמב"ן דלא מהני שחיטה להאפרוח. אילו הי' עלה איסור יוצא. דשם משום דהביצה נאסרה באיסור מוחלט דמי לביצת טרפה כנ"ל. ואולם לומר שיש אבמה"ח גם כן מצד האם בכל בהמה. זה ודאי לא יתכן כלל. דא"כ כל נבלה יהי' גם אבמה"ח של האם דמיתה ודאי שאין מתיר איסור אבמה"ח היינו אבר שנתלש כבר מהחי וחל עלה בפועל אבמה"ח]. ואם כן אי נימא דכל בהמה שנולדה הוי כאבר הנתלש מהחי גם כשמתה לא יסולק האבמה"ח של החם ואיך מותר לב"נ. ומוכח ע"כ דבחיי גם כן אינה כאבר הנתלש מהאם ומשום דהלידה מפקיע שלא יחשב כאבר מהאם. ועל כן גם בנפל הלידה מפקיע שלא יחשב כאבר הנתלש מהאם וכנ"ל

טז) ואולם איסור יוצא מהחי י"ל לכאורה דאיכא בכל בהמה וממילא דגם בנבלה ובנפל איכא איסור יוצא [ועיין בדף ס"ט בהמה בעלמא לאו מכח תלב ודם קאתי וחזינן דגם באי שייך יוצא. אך נראה דשם אין הכונה משום יוצא ואבמ"ל]. והא דמותר ע"י שחיטה היינו משום דהשחיטה מסלק גם איסור יוצא מהחי. דהאיסור משום חיות דיוצא מאבמה"ח. וכיון דהשחיטה מתיר גם אבר מן החי וכדהוכחנו ממפרכסת דמותר לאחר שחיטה לחתוך ממנה אבר אף דהוי כחי' ומשום דהשחיטה מתיר אבר מן החי. ואילו יצוייר שחיטה על אבר שנתלש מהחי הי' גם כן השחיטה מתיר. ועיין בתוס' (דף ע"ה) ד"ה ב"פ דאם הי' מצוייר שחיטה לאבר היוצא הי' מהני השחיטה גם להאבר אף דהאבר כבר נאסר משום אבמה"ח וכמ"ש להלן. ועל כן השחיטה מתיר גם איסור יוצא מהחי (ול"ק על זה מהרמב"ן וכמש"ל). אבל לענין ליתן לב"נ נפל שרי דליכא לגבי' איסור יוצא. והנה אם כנים אנו בזה יתיישב קושית התוס' על רש"י שפירש דהא דאמרינן בהמה בחיי' בחזקת איסור היינו אבמה"ח והקשו דהרי השתא ודאי אינה אבר מן החי אף כשאין השחיטה כשרה. ולהנ"ל י"ל דמוקמינן על חזקת יוצא מהחי דכשמתה או שלא נשחטה כהוגן יש עלה איסור יוצא. אבל אם נשחטה כדין ניתר האיסור יוצא כנ"ל, ועל כן מוקמינן אחזקה ואמרינן שלא נשחטה כדין ולא נסתלק איסור דיוצא שהי' עלי' בחיי'

יז) ואולם באמת נראה דגם איסור יוצא ליכא בנפל וכן בכל בהמה חי'. ומשום דהלידה מסלק גם איסור יוצא דחשיב בפ"ע. וראי' מולד טרפה דפליגי ר"א ור"י (בדף נ"ח) בנטרפה ולבסוף עיברה בזה וזה גורם. ובעיברה ולבסוף נטרפה פליגי בעובר ירך אמו. ומדוע לא יאסר משום יוצא מהטרפה דע"ז לא הוי שייך זוז"ג. וע"כ דבולד ל"ש יוצא ומשום דמתחשב בפ"ע והלידה מפקיע שלא יתחשב להאם. ולא דמי לטמא שילדה כמין טהורה דאסור משום יוצא מהטמא. דהתם נעשה עי"ז כמין הטמא וכמתבאר ברמב"ם בפ"א ממ"א שכתב דטמא שילדה כמין טהור נחשב כמינים הטמאים ומתבאר דלוקה גם כן. ובפ"ג בדין יוצא מהאיסורים פסק דאסור ואין לוקה והיינו משום דשם הגזה"כ דמתחשב כמין הטמא (ועיין בספר עמודי א"ש מש"כ בזה). ועכ"פ מוכח מהא דל"א בולד טרפה שיאסר משום יוצא מאיסור. וע"כ היינו משום דבולד לא שייך יוצא. וכנ"ל בהא דאמרינן (בדף ס"ט) בהמה בעלמא לאו מכח חלב ודם קאתי. דג"כ אין הכונה משום יוצא דבולד ל"ש יוצא. ורק באפרוח כתב הרמב"ן דאם הביצה אסור הי' גם האפרוח אסור. משום דהתם מינה קגבלא ולא מיקרי לידה (ועיין במה שהקשה הרמב"ן על טעם הנ"ל מהא דאמרינן אימת קגביל לכי מסרח ועפרא בעלמא הוא). וכיון דמוכח דבכל בהמה ליכא איסור יוצא ואבמה"ח של האם. כמו כן בנפל ליכא יונא ואבמה"ח דגם בנפל מיקרי לידה והלידה מפקיע שלא יחשב כאבר מהאם ודלא כמ"ש הערוגבה"ב. ומה שהביא ראי' משליא דפרש"י דלולא שהשחיטה התירתה היתה נאסרת משום אבמה"ח. לענ"ד אין ראיה כלל. דשם שנמצאה במעי אמה ולא הי' לידה שפיר היתה נאסרת כאבמה"ח. אבל בהטילה נפל י"ל דהלידה מפקיע שלה יחשב כאבר מן החי וכדמוכח מולד טרפה. והכא עדיפא יותר דבולד טרפה אף אי יש איסור יוצא היינו משום דאין איסור אבר מן החי של עצמו סותר לאיסור טרפה דהוא איסור אחר לגמרי אבל איסור אבר מן החי ויוצא מהאם ואבמה"ח מצד עצמה הם סותרים זא"ז. וכן בנפל איסור נבלה מצד עצמה על ידי הלידה ואיסור אבר מן החי מצד האם הם דברים סותרים

יח) ולפי הנתבאר נראה דהא דאבר היוצא הוי כאבמהי"ח וכמ"ש להלן. היינו אבמה"ח של עצמו. אבל לא שיחשב האבר כאבר הנתלש מהאם. דכיון דרהיט ואזיל ופודין בו חשוב כולד בפ"ע שאין על הולד אבמה"ח של האם כנ"ל. ואף שי"ל דכיון דנולד לאתר שחיטה והוי