אמרי משה מ

דמשכחת לפעמים שיהי' מותר בשר בלא שחיטה להסוברי' דליכא איסור דאינו זבוחה והיינו דהרי מוכח מהא דשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דכשר ולא אמרי' דבהגר' שליש הב' נעשה טרפה כפסוקה ברובה דהיינו משום דהשליש הראשון שהי' בשחיטה אין מצטרף להיות טרפה עי"ז. ובהגרמה לחוד ליכא רוב לטורפה ולפ"ז אם יעשה איזה פסול בשליש הב' הרי עדיין אינה טרפה דהרי אפשר עוד לגמור שליש הג' בהכשר ותהי' כשרה. וכשיתתוך חתיכת בשר אז כ"ז שלא שחט השליש הג' הרי ליכא עדיין שחיטה וטרפה לא הוי כנ"ל וגם אבמה"ח לא הוי לחזקי' בדף קכ"א דברוב שנים אינה לאברים וא"כ יהי' מותר הבשר בלא שחיטה והוא תימא ע"כ שמעתי אבל לא זכר באיזה פסול הקשו. ומעתה נחזי אנן דבדרס' וחלדה בשליש השני הרי מתבאר מהרמב"ם דפסול וכמ"ש הכ"מ וכמש"ל הטעם דהוי פסלות על כל השחיטה. ואם נצייר בשחט במחובר השליש הב' או ששחט עכו"ם. הנה ג"כ נראה ודאי דיהי' נבלה ולא מהני מה שיגמור השליש הג' בהכשר. ומשום דכל פסול ששוחט אחרי המחצה בקנה נעשה נבלה ומקרי נפסלה בשחיטה ותו ל"מ מה שיגמור בהכשר. ורק בהגרמה דהוי כשוחט ביד לא מקרי נפסלה בשחיטה והאומנם כי נראה דשחיטת עכו"ם במקצת לא הוי פסלות כמו דרסה וחלדה. דהרי מבואר באשכול סי' י"א דאף להבה"ג דבמיעוט בתרא פוסל שהי' וי"א שהוא מה"ת. בכ"ז אם גמר עכו"ם המיעו"ב כשר דשחיטת עכו"ם כקוץ בעלמא. והנה הטעם שי"ל דבמיעוט בתרא פוסל שהי' מה"ת הוא משום דהוי פסלות לפסול כל השחיטה. וכן מתבאר להדי' באשכול סי' י"ב דבמיעו"ב של סימן הראשון לא מיבעי כלל דפשיטא דפסול דרסה וחלדה כיון דעושה מעשה פסול טרם שנגמר השחיטה [ומהאשכול הנ"ל מתבאר כמש"ל דכל הפסולים הוי פסלות לפסול כל השחיטה. דלהבה"ל דרק אותו מקצת ששוחט בדרסה וחלדה לא מקרי שחיטה אבל אינו פסלות לפסול שחיטה הקודמות א"כ מדוע יפסול במיעו"ב של סימן ראשון מה איכפת לן אם לא נחשב המיעו"ב לשחיטה.] ובשחט עכו"ם המיעו"ב של סימן הראשון נראה לפי דבריו דכשר כיון דמדמה שחיטת עכו"ם לקוץ ובניקב ע"י קוץ הסימן לאחר שנשחט רובא. גם במיעוט השלם כשר עיין בש"ך סי' כ"ו ואף לתירוץ הראשון בש"ך דמשמע דפוסל אם ניקב במיעוט השלם היינו מטעם גזרה וכמ"ש הפמ"ג ע"ש. וחזינן דשחיטת עכו"ם אינו פסלות כדרסה וחלדה דפסול להאשכול מה"ת במיעו"ב של סימן הראשון. וכן במחובר וכדומה הוי ג"כ כניקב בקוץ ואינו פסלות ולפ"ז דשחיטת עכו"ם ומחובר אינו פסלות יעלה לנו דאם ישחוט השליש השני במחובר או ע"י עכו"ם לא יפסול אם יגמור אח"כ השליש בתרא בהכשר וכמו בהגרים שליש האמצעי וע"ז יפול הקושיא הנ"ל דיהי' בשר מותר בלא שחיטה

לב) אבל תמוה מאוד לומר שיהי' כשר אם שחט עכו"ם השליש השני בקנה אם גמר אח"כ המיעוט בתרא בהכשר. ובתוספתא תניא ישראל ששחט ומירק עכו"ם שחיטתו פסולה שחט רוב שנים (ומירק עכו"ם) שחיטתו כשרה. עכו"ם ששחט ומירק ישראל כשרה. ועל כרחך איירי בקנה. ומשמע להדיא דאם מירק העכו"ם עד רוב הקנה פסול ותו ל"מ מה שגומר המיעוט בתרא בהכשר. וכן משמעות הסוגיא בדף כ"ט. אבל יש להבין מ"ט באמת פסול ומ"ש מהגריס שליש הב' דכשר ע"י שחיטת המיעו"ב. וכיון דגם שחיטת עכו"ם ומחובר לא הוי פסלות כנ"ל. ורק דאותו מקצת לא חשיב שחיטה מ"ט לא מהני שחיטת המיעו"ב להכשיר. דבהשליש ששחט העכו"ם הרי ליכא שיעור לטרוף. נראה מזה מוכרח כדעת הגרע"א והבה"ל דהמיעוט בתרא לא מהני להכשיר וכנ"ל בסימן הקודם. ואף דהראי' שהביא הבה"ל לזה מהרמב"ם דבדרס שילש האמצעי פסול. כבר בארנו בריש הסימן דיש לדחות דשם הטעם משום דהוי פסלות על כל השחיטה (וכדמתבאר כן באשכול כנ"ל באות הקודם). אבל יהי' ראי' משחיטת עכו"ם ומחובר דלא הוי פסלות ועכ"ז פסול בשליש הב' וע"כ הטעם דהמיעוט בתרא לא מהני להכשיר. והא דמהני בהגרמה היינו כמש"ל בסימן הקודם (אות ב') ע"פ הפר"ח דשלא במקום שחיטה לא הוי כמנחא בדיקולא וע"כ מועיל המיעו"ב. אבל במקום שחיטה ל"מ להכשיר על ידי המיעוט בתרא דהוי כמנחא בדיקולא. אבל יקשה להפלתי דס"ל דגם שלא במקום שחיטה אם נפסקה ברובא נבלה והוי כמנחא בדיקולא. ובכ"ז מהני בהגרמת שליש הב' להכשיר ע"י המיעוט בתרא וכמשנ"ל הטעם. ואם כן קשה מ"ט לא יועיל גם בשחט עכו"ם או במחובר על ידי המיעו"ב. ולכאורה אפ"ל דבהגרמה מהני המיעוט בתרא משום דאין מצטרף שליש הראשון שבמקום שחיט' לשליש הב' דהגרמה לעשותה כפסוקה ברובא. ועל כן לא מטרף בשליש הב'. אבל בשחט עכו"ם או במחובר השליש הב' במקום שחיטה אף דלא הוי פסלות לפסול שחיטה הקודמת. בכ"ז נטרפה ע"י הך שליש לחוד. דעיקר הטרפות בקנה הוא ע"י המיעוט שאחר המחצה לחוד אם נפסק שלא בדרך שחיטה הך מועט לחוד נעשה טרפה. ולכן אף כששחט המחצה כדין והמיעוט שאחר המחצה שחט עכו"ם או במחובר אף דהשחיטה אין מצטרף לעשות טרפה. בכ"ז נטרפה ע"י הך מיעוט לחוד. והא דבהגרים שליש הב' לא נעשית טרפה בהך שליש לחוד. הוא משום דלא מצטרף השליש הראשון שבמק"ש להשליש דהגרמה לעשותה כפסוקה ברובא דלא הוי כאבר אחד וכמש"ל (באות כ"א). אבל תמוה לחדש דאם נפסק הגרגרת שליש במק"ש ושליש בהגרמה שלא יהי' טרפה. וע"כ דחשיב כאבר אחד. ואפ"ל דחף דחשיב כאבר אחד לענין טרפות. אבל בכ"ז לענין שיהי' כמנחא בדיקולא לא מצטרף. וע"כ בהגרמה שפיר מועיל המיעוט בתרא דעדיין לא הוי כמנחא בדיקולא ע"י שליש במק"ש ושליש בהגרמה. אבל ברוב במק"ש ל"מ המיעוט בתרא להכשיר. ואך לפי זה יפול ראיות הפלתי ע"ש וא"ל. וגם לפמ"ש בסימן הקודם (באות י"א) להוכיח דגם במקום שחיטה מהני המיעוט בתרא ק"ט מ"ט יהיה פסול כששחט עכו"ם השליש הב'. ושו"ר באשכול הנ"ל ומשמע דלא פסיקא לו דשחיטת עכו"ם לא הוי פסלות. ע"ש שכתב לפרש דברי הבה"ג שכתב דהיכא דאתחיל עכו"ם לשחוט פורתא וגמר ישראל פסול משום דקיי"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. והוא תמוה דבושט לכ"ע פסול ובקנה לכ"ע כשר. ופירש האשכול דכונתו על הושט לענין שתהיה' נבלה דאי אין לשחיטה אלא לבסוף לא הוי אלא טרפה כנקובת הקוץ. אבל אם ישנה לשחיטה מתוע"ס כיון דהתחלה נמי מקרי שחיטה הוי נבלה ע"י שחיטת עכו"ם. ומשמע דגם שחיטת עכו"ם הוי פסול בשחיטה ול"ד לנקובת הקוץ. וע"כ א"ש דהוי טרפה ע"י שחיטת עכו"ם השליש הב' לפי מה דקיי"ל לענין זה דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דמיקרי נפסלה בשחיטה. ואף דלכאורה דבריו סותרים למ"ש בעצמו שם דאף דבמיעוט בתרא (אחרי שנגמר השחיטה ברוב) פוסל שהי' להבה"ג מ"מ שחיטת עכו"ם דמי