אמרי משה ג

ולפ"ז יש להעיר לכאורה במקואות העליונות שהמים השאובין היורדים להבור ודוחפים את המים שבבור לעלות למעלה להמקוה שטובלים בה, והחור שיורדים המים להמקוה הוא למעלה והם יורדים באויר טרם שיגיעו המים לקרקעות המקוה, וא"כ הרי נעשה אז כל הבור זוחלים ואיך מטהר אז את השאובים להגר"א הנ"ל, דנהי דמקוה הזוחלת מזו לזו לא חשיבי זוחלים כל שיש להם כתלים המעכבים המים לזחול לחוץ וכמ"ש להלן, אבל היינו דוקא כשיכול לטבול בכל משך תהלוכות המים, ומשום דחשיב הכל כמקוה אחת, אבל כשהמים יורדים באויר ואין מטבילים באויר וגם נצוק אינו חבור, וא"כ מקרי אז זוחלין דלא נוכל לחשב הכל כמקוה אחת דהרי אין טובלים באויר

ד) ואולם באמת נראה דגם להגר"א זוחלים מטהר שאובין וכדמוכח (ממ"ח פ"ו) דממלא בכתף ונותן בעליון עד שיורד לתחתון מ"ס, והרי נעשה כל המקוה זוחלין להשיטות דכשזוחל למעלה הוי כולה זוחלים (כמבואר בסע"ז ), וגם אי כל המקוה לא חשיב זוחלים, אבל עכ"פ המים המחברים הם זוחלים, וגם הוי קטפרס, ובכ"ז מטהר. ועיין ברא"ש פ' מרובה על המשנה (דפ"ג מ"ג) בור שהוא מלא מ"ש והאמה נכנסת ויוצאה ממנה דאיירי שאין באמה מ"ס דאם הי' מ"ס הי' מטהר השאובים בהשקה ע"ש והרי המים שנכנסים ויוצאים הם זוחלים, ובכ"ז מטהר

עוד ק"ל על הגר"א (ממ"ג פ"ה) מעין שמשוך כנדל דאם זוחל מתחלה וריבה והמשיכו הרי כמו שהי' ומטהר בזוחלים וע"כ הטעם משום דמחובר למעין, וע"כ נעשו גם המים שרבו כהמעין לטהר בזחילה, ולהגר"א הרי אין זוחלים מחברים, וחשיב כל כ"ש בפ"ע, ולהש"ך ניחא דבמעי' הזוחלי' מערבים, וראיתי להגאון אב"ד סלאבאדקע בספרו שתמה על הגר"א מסיפא דהך משנה דאם הי' עומד שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעין לטהר בכ"ש, ולהגר"א דהא דאין מטהר בזוחלים הוא משום דליכא מ"ס, א"כ הכא שמטהר בכל שהו יטהר ג"כ בזוחלים, ע"ש שהניח בצ"ע, ולק"מ לענ"ד דדוקא כשהם אשבורן. והוי חיבור להמעין ע"כ מטהר בכ"ש, אבל כשיהיו זוחלים דלא הוי חיבור להמעין שוב לא יטהר גם בכל שהו, ואדרבא להגר"א יתישב קושית הר"נ דמ"ש כל שהו מזוחלים, ולהגר"א ניחא דזוחלים אין מחוברים כלל, אבל מרישא דמשנה הנ"ל קשה דמאי טעמא בזוחל מתחילה מטהר, והרי לא הוי חיבור

ואולי דגם הגר"א סבירא לי' דמעין שזוחל בטבעו לא הוי קטפרס במקום מהלכו, ורק על הא דמטהר גם במעין עומד בטבעו ורק שעשאו זוחל דמשמע מהמשנה דרק. כשריבה עליו מים אין מטהר בזוחלים, אבל בלח ריבה מטהר בזוחלים, דבכה"ג שוב הוי קטפרס וע"ז הוצרך הגר"א הטעם דלכן מטהר בזוחלים משום דמטהר בכ"ש, ובזה יתישב ג"כ מה שהביא הגר"א ראי' מגל שנתלש דמטהר גם לאדם, לא הביא מכל הנהרות דמטהרים לאדם וכמו שהקשינו לעיל, ועל פי זה ניחא דבנהרות שזוחלים בטבעם לא הוי קטפרס, אבל כל זה דוחק

ה) וע"כ הנלע"ד בישוב דברי הריב"ש והגר"א ע"פ מה דאמרינן בנדה (דף יז) השלג אינו לא אוכל ולא משקה חישב עליו למשקה מטמא טומאת משתה נטמא מקצתו לא נטמא כולו, נטהר מקצתו נטהר כולא ובר"ש (פ"ג מטהרות מ"ב) כתב ותימא דלהקל הוי חיבור ולהחמיר לא הוי חיבור, וי"ל דלענין השקה האי טעמא כדתנן במקואות דשלג מעלה מקוה וכשר לטבילה א"כ כשהושק מקצתו למקוה כאילו הושק כולו שהרי כולו נוגע זב"ז והוי כנוגע במקום מקוה, אבל לקבלת טומאה אין דברים הנוגעים זה בזה נחשבים כאחת, ע"ש. והמתבאר מזה דאף דשלג לא חשיב חיבור להיות כאחת לטומאה שיטמא כולו בנגיעת מקצתו, מ"מ לענין השקה נטהר כל השלג ע"י השקה כל כ"ש שנוגע זל"ז, ולמדנו מזה שני דברים מחודשים האחד דלא בעינן להשקה חיבור גמור המועיל גם לטומאה ורק בנגיעה בעלמא סגי, ועוד מתבאר מזה דלא בעינן שיהי' החיבור לכל המ"ס, רק כיון שנתחבר הכ"ש הנוגע להמקוה של מ"ס וחל על הכ"ש הזה דין מקוה, שוב מטהר הכ"ש הזה את השני והשלישי וכן לעולם אף דהשלג שרחוק להלן אינו חיבור להמ"ס של המקוה, דאין נחשבים כאחת, רק כיון דהכ"ש שלהלן נוגע למה שאצלו והכ"ש השני להשלישי עד הכ"ש שנוגע להמ"ס, וע"כ מטהר, דכל כ"ש המתחבר להמ"ס דין מקוה יש עליו לטהר השאובין

ו) ובזה יתבאר לענ"ד דברי התוס' בגיטין (דף טו) דרק לחבר שני מקואות חסרות קטפרס אינו חיבור, אבל לחבר חסר לשלם קטפרס חיבור, ואינו מובן החילוק, וע"פ הנ"ל ניחא דלחבר חסר לשלם סגי בנגיעה לחוד להמ"ס, דקטפרס לא גרע מנגיעה וכיון דהכ"ש הנוגע להמ"ס חל עליו דין מקוה שוב חל גם על השני הנוגע להראשון וכן לעולם, אבל לחבר שני חסרות בזה לא מועיל נגיעה, רק בעינן שיהיו כל המ"ס מחובר כאחת מהקצה להקצה, וע"י קטפרס דהוי רק כנגיעה אין מחובר הכ"ש שבצד השני לצד זה, וע"כ לא מצטרף המ"ס ע"י קטפרס אבל כשכבר יש מ"ס מחוברים ביחד, שוב כל כ"ש שנוגע לחוד להמ"ס נעשה כמקום, ועוד באופן אחר י"ל אף אי נימא דקטפרס גרע מנגיעת שלג, י"ל דלא מקרי קטפרס רק על כל שטח האורך דמנכר השיפוע, וע"כ כשצריכים לחבר שני חסרות הרחוקות זמ"ז ומנכר השיפוע מזה לזה ובזה קטפרס אינו חיבור לצרפם למ"ס, אבל לחבר חסר לשלם ע"י קטפרס אף כשרחוקים זמ"ז דבשטח הריחוק מנכר השיפוע, אבל אין צריכים לחבר המקואות זל"ז, רק דהכ"ש הראשון הנוגע להשלמה הרי על הכ"ש הזה ל"ש דהוי קטפרס דלא מנכר שום שיפוע, וכיון דלכ"ש הראשון מחובר להמ"ס, שוב הכ"ש הזה דין מקוה עליו, והכ"ש השני מחובר לזה וכן לעולם, ועל כל כ"ש להכ"ש שאצלו, ל"ש קטפרס וע"כ מצטרף, כיון דנתבאר מהר"ש דלא בעינן חיבור לכל המ"ס, וכל כ"ש מטהר כנ"ל

ז) ואך דלפ"ז עולה לנו דין מחודש מאוד להשיטות דהשלג מעלה את המקוה דאיירי בשלג שאינו מפושר, ובכ"ז טובלים בהשלג אף דאינו חיבור להיות כאחת לטומאה, רק דכל כ"ש נוגע להכ"ש שאצלו, וא"כ הטובל במקוה של שלג אינו טובל בכל המ"ס רק בכל כל שהו התל עליו דין מקוה, ובאמת משמע דהטובל צריך שיטבול בכל המ"ם, ורק במעין הדין דכל כ"ש שבו מטהר. אבל במקוה צריכים לומר דהטובל צריך שיטבול בכל המ"ס ומשום דחשיב הכל כאחת והטובל במקוה הוא כטובל בכל המ"ס, דאל"כ מ"ט קטפרס אינו חיבור גם לחבר שני חסרות, וליהוי כנגיעת שלג זל"ז, וגם מ"ט לא מטהר בזוחלים לפמ"ש הגר"א הטעם דהוי כקטפרס, ועכ"פ יהי' כנגיעת שלג זל"ז

ח) ונראה דס"ל להגר"א דלכן אין מקוה מטהר בזוחלים משום דזוחלים הוי קטפרס ואינו חיבור, ואף דבשלג מבואר דסגי בנגיעת וכמ"ש הר"ש, היינו לענין נטהר מקצתו נטהר כולו, וכן לענין שאובים שיטבול בהשלג לאחר שיופשר, דלזה סגי. בנגיעת כ"ש להכ"ש שאצלו, אבל לטבול במקוה הזוחלת לא מהני מה שנוגעים