אמרי משה לח

כג) ולכאורה יש להביא ראי' דגם בושט סגי השחיטה במיעוט המשלים לרוב לענין לטהר מנבלה מהא דאמרי' בדף מ"ג ההוא תורא דאתחיל שחיטה בתורבץ וגמר בושט רמי עלי' חומרי' דרב ושמואל וטרף. ופריך הגמרא אי כשמואל הא אמר ברובו. ועיין בתוס' ד"ה אי שהקשו והא שמואל פוסל בהגרים שליש ותירצו דהגמרא לא נחית לזה והיינו דכאן אזיל אי כשר בהגרים שליש, ועיין בתוה"ב שכתב דאין ראי' דשמואל ס"ל דפסול בהגרים שליש ועכ"פ מבואר דאם בקנה כשר כשהגרים שליש. גם בושט כשר כשהתחיל בתורבץ וגמר בושט. ואי נימא כמ"ש הגרע"א הנ"ל (באות ה) דבושט ל"מ בחצי פגום משום דבושט בעינן שישחוט כל רוב הראשון א"כ איך מהני אם התחיל בתורבץ וגמר בושט דנהי דבשליש ליכא דין הגרמה מ"מ לא עדיף זה מפגום. דל"מ מה דמשלים לרוב בשחיטה. וא"כ אף דלא מטרף לשמואל דס"ל ברובו. מ"מ הא ליכא רוב בשחיטה, דזה ששוחט שלא במקום שחיטה עוד גרועה מפגום במקום שחיטה. וכמבואר בדף י"ט. ואיך מהני מה דגמר בושט. וא"ל דלשמואל דס"ל התורבץ ברובו הוי אליבי' התורבץ כאבר אחר ואין מתחשב לאבר אחד עם הושט וע"כ אין מקלקל מה דהתחיל בתורבץ דאח"כ שהגיע לושט חשבינן כאלו התחיל מתחלה בושט וכאילו התחיל בבשר וגמר בושט. ול"ד לפגום במקום שחיטה שליש דכששוחט בהפגום עוד שליש הוי התחלת השחיטה בשליש השני מהסימן אבל כשהתחיל בתורבץ שליש ובא לושט אף שהוא עומד בשליש השני מהסימן. חשבינן לענין שחיטה כאילו התחיל בסימן שלם. דאין השליש שבתורבץ מצטרף להושט לעשותו כפסוק ברוב. משום דהוא כאבר אחר. וע"כ מהני מה דגמר בושט ושחט רוב בושט עצמו אבל אא"פ לומר כן דא"כ מה הקשו התוס' הנ"ל מהא דפוסל בהגרים שליש דהטעם הוא משום דבעינן רובא דנפיק חיותא במקום שחיטה אבל הכא אם נימא דהתורבץ לא מצטרף להושט וחשיב כשוחט מתחילה הרי שפיר נפיק רובא דחיותא במקום שחיטה וע"כ מוכח דתורבץ הושט מצטרף להושט דהוא כאבר אחד ודמי לקנה דמצטרף שליש דהגרמה להשליש שבמקום שחיטה לעשותו כפסוקת הגרגרת לטרוף ברובו. ומוכרח לכאורה מזה דגם בושט סגי לשחוט מיעוט המשלים לרוב לחוד ולא בעינן שחיטת כל הרוב גם בושט כמו בקנה

כד) אמנם י"ל דהכא איירי דגמר בושט כל הסימן. ושפיר איכא רוב בשחיטה גם בלא שליש הראשון שהתחיל בתורבץ. ואף אם נימא דבמקום שחיטה אין מועיל המיעו"ב להכשיר. אבל בזה ודאי דמועיל כדמוכח משחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דכשר דחזינן דהמיעו"ב מועיל להכשיר. וע"כ הטעם דדוקא במקום שחיטה דנפיק חיותא והוי כמנחא בדיקולא ע"י הרוב ע"כ ל"מ המיעו"ב אבל בהגרמה דאילו פסק כולו שלא במקום שחיטה הי' מהני השחיטה אח"כ דלא הוי בזה כמנחא בדיקולא וכשיטת הפר"ת וכמ"ש בסימן הקודם (באות כ"ג) דכן מבואר באשכל. וכיון דע"י הגרמה לא נפק חיותא שפיר מועיל שחיטת השליש בתרא להכשיר וה"ה בתורבץ דג"כ כשנפסק שם ברובו מועיל אח"כ השחיטה ולא הוי כמנחא בדיקולא דלא נפיק חיותא ע"י התורבץ. ע"כ שפיר מועיל מה דגמר בושט ואיירי הכא שגמר כל הושט בשחיטה ומתכשר ע"י המיעו"ב ואיכא רוב בשחיטה. אבל בפגום במקום שחיטה דנפיק חיותא. י"ל דאף דגמר כל הסימן אין מועיל להכשיר. דכששחט שליש האמצעי כבר הוי כמנחא בדיקולא. ועדיין ליכא רוב בשתיטה. דהפגום לא מצטרף והשליש בתרא אין מועיל להכשיר. כיון דכבר נפק חיותא ברובו דהוי כמנחא בדיקולא ואם איירי הכא שלא גמר השחיטה בכל הושט רק עד הרוב ג"כ י"ל לפמ"ש (באות יז) דדין זה אי בושט פגום מהני כשמשלים רובו בשחיטה. תליא בפלוגתא בהגרים שליש ושחט שליש אי מהני דאי מהני בהגרים שליש ושחט שליש הרי מוכרח דלא בעינן שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב. דהרי הגרמת שליש ודאי דל"ש לצרפו לרוב השחיטה וע"כ גם בושט מועיל השחיטה במיעוט המשלים לרוב. וע"כ כאן בסוגיא הנ"ל אם נפרש דגמר בושט לא כל הסימן רק רובו ע"כ דס"ל הכא דגם הגרים ושחט שליש אחד מהני ולא בעי שישחוט ב' שלישים וכיון דקאי אי הגרים שליש ושחט שליש מהני שפיר ניחא הא דמהני בהתחיל בתורבץ וגמר בושט דאליבי' לא בעינן שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב. וע"כ גם כשלא גמר כל הושט אלא רוב מהני. אבל לדידן דקי"ל דהגרים שליש ושחט שליש ל"מ. משום דבעינן שחיטה ברוב הסימן ובחק"פ גם הפגום מצטרף להשחיטה כיון דלא מיטרף אבל בושט דמטרף בפגום שפיר י"ל דהפגום לא מצטרף

כה) ועיין בתוס' בכורות דף כ' ד"ה חלב שכתבו ואע"ג דלא קיל"ן כר"מ מדפריך בחולין י"א ולר"מ דחייש למיעוטא האיך אכיל בישרא ולא פריך היכא אכלינן מ"מ היכא דאיכא חזקה המסיעתו חיישינן ובמהרש"א הקשה דא"כ גם לדידן ג"כ קשה היכא אכלינן דנימא סמוך מיעוטא לחזקת אינו זבוחה ודילמא במקום שחיטה נקב הוי ותירץ דגם בשחט במקום נקב השחיטה מטהר ולא הוי רק טרפה ועיין בתוה"ב שהקשה ג"כ כקושית הרש"א, ועכ"פ מבואר מזה דגם בושט הפגום מצטרף לטהר מנבלה מדחזינן דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מה"ט דמטהר. וע"כ דהנקב מצטרף להרוב או דלא בעינן שחיטה רק עד מיעוט המשלים לרוב גם בושט ואף דע"ז הקושיא היכא אכלינן בישרא י"ל דאפשר לשחוט כל הסימן. דגם בלא הנקב יש רוב בשחיטה. ונימא דהמיעוט בתרא מצטרף. אבל יקשה על המשנה דרובו של אחד כמוהו. ואיך סגי בשחיטת רוב הסימן דילמא במקום נקב קשחיט ומשום דסמוך מיעוטא להחזקה כנ"ל. ומוכח ע"כ דגם בושט הפגום מצטרף

כו) ועפ"י הנתבאר יתישב מה שתמהו כל אחרונים על הרמב"ם וסיעתו. דס"ל דנקובת הושט נבלה מאיזה מקור לקח דבדף ל"ב אין מבואר רק דפסוקת הגרגרת הוי נבלה משום דהוי כמנחא בדיקולא. אבל בנקובת הושט מנלן דהוי נבלה. והנה כבר הביאו כמה מאחרונים ראי' מדף ו' דכל ספק בשחיטה פסול לאתויי ספק שהה ושם קאי בעוף ומוכח דשהי' פוסל במיעו"ק. דבעוף לא משכחת שהי' אלא במיעו"ק כמ"ש התוס' בדף ל"ב. ומזה פסק הרמב"ם בפ' ג'. דשהה במיעו"ק בושט הוי נבלה בודאי. והאבעי' דשהה במיעוט סימנים מפרש בענין אחר כמבואר שם בה"ד. והיינו משום דמוכח מסוגיא הנ"ל דשהי' פוסל במיעו"ק ולכן אא"פ לפרש האבעי' דשהה במיעוט סימנים כפי' ר"ת דקאי על מיעו"ק. וכיון דהרמב"ם סמך על סוגיא הנ"ל דשהי' פוסל במיעו"ק ומוכח ע"כ דהוי נבלה דאם רק טרפה לא הוי מקרי ספק בשחיטה ולא הי' טרפה מספק. ומזה מוכרח דנקובת הושט ג"כ הוי נבלה דע"י שהי' במיעו"ק לא גרע מניקב ע"י קוץ (ולא ס"ל כהאו"ז דע"י שהי' גרע מניקב בקוץ כנ"ל באות ב') ועיין בפרמ"ג בפתיחה אך מזה אין מוכח רק דכששחט במקום הנקב הוי נבלה.