אמרי משה לו

יח) ולשיטת הסוברים דנקובת הושט טרפה צ"ע דהרי לא משכחת שחיטה ברוב הסימן כנ"ל, והנה אם התחיל לשחוט בהמחצה שהב בו והיינו דכששחט מחצה, הנקב הוא במחצה הנשחט, שפיר משכחת שחיטת רוב דכיון דשחט שלא במקום הנקב חשיב כל מחצה הראשונה שחיטה אף אותו מקצת שהוא כנגד הנקב, וכדמוכח בדף ל"ב דרק כשכל הסי' פסוק לא מועיל שחיטה שלא במקום חתך משום דהוי כמנחא בדיקולא אבל בנקב משהו דל"ש כמנחא בדיקולא שפיר מקרי שחיטה שלא במקום חתך ולכן כל המחצה מקרי שחיטה ואח"כ כשגומר השחיטה במחצה השני' שפיר יש שחיטת רוב אבל כשהתחיל לשחוט שלא באותו המחצה שהנקב בו, אלא במחצה השני' שאין הנקב בה, וכששחט מחצה הרי בצירוף הנקב שבחצי' השני' כבר רוב הסימן פסוק, דאף שאין השחיטה מכוון כנגד הנקב ומשוך להלן באורך הסימן למעלה או למטה מהסימן, מקרי ג"כ פסוק ברובו, דלענין טרפות אמרי' בדף מ"ה דנקבה כנפה מצטרפים לרובא. וכן לענין שחיטה אמרי' דהשוחט בב' וג' מקומות שחיטתו כשרה. ומוכח דאף שאין החתך במקום אחד הוי כפסוק ברובו. וא"כ כששחט מחצה והנקב בחצי השני כבר פסוק הסימן ברוב. ועדיין לא שחט רק מחצה. דהנקב בושט אין מצטרף כנ"ל. ובכה"ג יהי' נבלה דלא משכחת בו שחיטת רוב. ומוכרחים לאמר דס"ל דגם המיעוט בתרא מצטרף להכשיר וכש"נ באורך בסימן הקודם. וע"כ גם בכה"ג איכא רובא בשחיטה כשגומר כל הסימן (ואם לא ישחוט רק רוב אפשר דגם לדידהו הוי נבלה ומשום דליכא רובא כנ"ל). ולפ"ז אם יהי' פגום הנקב עד מחצה לכו"ע הוי נבלה אם יתחיל לשחוט במחצה השני'. דליכא שחיטת רוב דמחצה השני' כבר פסוק. וכששחט מחצה כבר כל הסימן חתוך וכמנחא בדיקולא. ול"מ שחיטה גם שלא במקום חתך (היינו הנקב) וע"כ הוי נבלה

יט) ועפ"ז אפשר ליישב מה שתמה בבה"ל על היש"ש סי' ט' על מ"ש התוס' דאת"ל דשהי' א"פ במיעו"ק לא משכחת שהי' בעוף מה"ת וכתב ע"ז היש"ש ואיני יודע אמאי לא משכחת בשחט מחצה ושהה. ותמוה דהא הטעם דבמיעו"ק א"פ שהי' משום דלא הוי מידי דמנבלה. דס"ל דנקובת הושט רק טרפה. וכמבואר ברא"ש. וא"כ גם במחצה הוי רק טרפה. דמה נפ"מ בין נקב משהו למחצה. וא"פ שהי' גם במחצה ע"ש בבה"ל מ"ש ליישב. ולהנ"ל ניחא לכאורה בפשיטות דבאמת במחצה לכ"ע הוי נבלה. ומשום דליכא שחיטת רוב. וע"כ פוסל שהי' במחצה. דאם לא נצרף השחיטות ויחשב המחצה ששחט כנקב. ע"כ יהי' נבלה. ודוקא במיעוט א"פ שהי'. דגם אי לא נצרף השחיטות ויחשב המיעוט כנקב יהי' רק טרפה. וע"כ א"פ שהי'. דרק אם ע"י שהי' יהי' נבלה פוסל שהי'. אבל אם יהי' רק טרפה ע"י השהי'. אין פוסל כלל השה' וכשרה לגמרי. משא"כ במחצה. דאם יפסול שהי' יהי' נבלה שפיר פוסל וע"כ הקשה היש"ש דמשכחת שהי' בעוף במחצה. שו"ר דז"א. דא"כ הי' יכול להקשות בפשיטות דגם במיעוט משכחת שיפסול שהי'. אם לא שחט רק רוב הסימן. דאם לא נצרף השחיטות ונחשוב מה ששחט קודם ששהה כנקב. יהי' נבלה. דליכא שחיטה ברוב הסימן. דהנקב אין מצטרף. וע"כ צ"ל דכיון דיש תקנה לגמור כל הסימן ויהי' שחיטה ברוב. גם מלבד מה ששחט מקודם השהי'. ולא יהי' נבלה וע"כ אין פוסל שהי'. דשהי' א"פ דק באם נחשוב כנקב. בהכרח יהי' נבלה. בלא תקנה לטהר מנבלה. ולפ"ז גם במחצה נהי דעכשיו ששחט מחצה השני' באותו החתך שהתחיל לשחוט. עי"כ היא נבלה. משום דליכא רוב אבל הרי אפשר לשחוט שלא במקום שהתחיל לשחוט. משוך להלן אורך הושט למעלה או למטה מהחתך. ובאותו ההיקף שהתחיל לשחוט מתחילה. רק משוך להלן באורך דאז יש שחיטה בכל הסימן וא"כ כיון דיש תקנה גם במחצה לשות שחיטה כשרה. לא מפסול שהי' גם במחצה. א.ף אם שחט באותו החתך שהתחיל לשחוט כנ"ל

כ) והנראה דהנה לפימש"ל בטעם הסוברים דנקובת הושט נבלה משום דלא משכחת רובא בשחיטה קשה ג"כ. נהי דאם התחיל שלח באותו המחנה שהנקב בו. ליכא רוב בשחיטה. דכיון ששחט מתנה הרי בצירוף הנקב שבחצי' השני' כבר פסוק ברובו וכמנחא בדיקולא אבל אם התחיל לשחוט באותו המחצה שהנקב בו ישחט שלא במקום הנקב. הרי שפיר משכחת שחיטה ברוב ומדוע יהי' נבלה גם בכה"ג. וצ"ל דס"ל דאותו המחצה שהנקב בו לא חשוב שחיטה גם שלא במקום הנקב. דכל אורך הושט שכנגד הנקב הוי כפסוק ולא שייך בו שחיטה. ואף דבגמרא משמע דהא דלא מהני שחיטה שלא במקום חתך הוא משום דכמנחה בדיקולא וכדאמרינן שם דהדר בי' ר"ז מהא דר"ל דשחט הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה. אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא. ה"נ כמנחא בדיקולא דמיא דמשמע דדוקא כשפסוק ברובו דאז הוי כמנחא בדיקולא. ואין פוסל אם נטרפה אז הוא דלא מהני שחיטה שלא במקום חתך. אבל כל זמן שלא חתך רוב דפוסל טרפות וכדמוכח בדף ח' בהך דחידודה קודם לליבונה דפריך בגמרא הא איכא צדדים אלמא דגם נגד המקצת ששחט אם ניקב טרפה ולא אמרינן דהוי כמנחא בדיקולא. וא"כ יועיל שחיטה ג"כ שלא במקום חתך, אולם י"ל לפ"מ שהקשה במלחמות דלפי"מ דקי"ל כר"ש דלא אמרינן כמנחא בדיקולא. ואם ניקבה הריאה אחר שחיטת הקנה טרפה א"כ למה חזר ר"י מתירוצא דר"ל דאיירי שלא במקום חתך. עי"ש מה שכתב לחלק דהסימן עצמו כמנחא בדיקולא דמיא משא"כ הריאה. דחי' תלוי גם בושט עי"ש. וי"ל דשיטות הנ"ל ל"ס להו כחילוק הרמב"ן. רק הא דלא קי"ל כתירוצו דר"ל. היינו משום דאף אי לא הוי כמנחא בדיקולא גם לענין הסימן עצמו לענין טרפות. בכ"ז לענין שחיטה ס"ל דלא מקרי שחיטה בכל אורך הושט כנגד החתך דשני שחיטות לא שייך. ולכן הדר ר"י מתירוצא דר"ל דשלא במקום חתך. דאין נפ"מ בין מקום חתך לשלא במקום חתך דגם דלא קי"ל כמנחא בדיקולא מ"מ שחיטה לא הוי גם שלא במקום חתך. ואף כשאינו חתוך ברובו. וע"כ אתי שפיר דס"ל דנקובת הושט נבלה בכל גווני גם בהתחיל לשחוט באותו המחצה שהנקב בו דהשחיטה שכנגד הנקב לא חשיב שחיטה. וע"כ כששחט רוב הסימן עוד ליכא רוב בשחיטה דהנקב מגרע מהרוב. ואף אם יגמור כל הסימן לא מהני דס"ל דהמיעו"ב אין מועיל להכשיר השחיטה. וע"כ ס"ל דנקובת הושט נבלה בכל גווני. ושיטת הסוברים דנקובת הושט טרפה הוא משום דס"ל דהמיעוט בתרא מועיל להכשיר וכמש"ל, וע"כ א"ש מ"ש היש"ש דמשכחת שהי' בעוף במחצה דאז גם לדידהו נבלה. ומשום דלא משכחת רובא בשחיטה. דאף אם יתחיל לשחוט באותו מחצה ששחט מקודם ששהה ליכא רוב דכנגד המחצה ששחט שוב ל"ש שחיטה וכמש"ל. דכל אורך הושט שכנגד הנקב לא חשוב שחיטה וה"נ כששהה דהוי כנקב וע"כ פוסל שהי' במחצה דהוי מידי דמנבלה. אולם אין מזה קושיא על התוס' די"ל דס"ל דגם כנגד