אמרי משה לה

דהפגום עושה טרפות, ל"ש לצרפו לשחיטה גם בלא שהי', וכיון דאא"פ לצרפו לשחיטה ל"ש לפסול משום שהי', והא דלא פסלינן משום דרסה וחלדה במיעו"ק, הנה למ"ב אם הי' הנקב ע"י חולי, דל"ש לפסולי שחיטה, ואף אם הי' ע"י סכין פגום, או קוץ, אין זה שוחט אלא חונק כמ"ש התוס' בדף ט' ד"ה כולהו, ול"ד לדרסה וחלדה במיעו"ק, דהוי בדרך שחיטה, והכלל בזה דאלו פסולי שחיטה, אין פוסלים במיעו"ק רק באופן שיהי' דרך שחיטה, ובשהי' י"ל דאין פוסל רק אם שחט קודם ששהה בשחיטה כשרה אבל אם שחט המקצת בפסול דרסה וחלדה, ושהה י"ל דהמיעוט הוי כנקב בעלמא, ואולי דגם בכה"ג לא הוי כנקב דגם זה מקרי דרך שחיט' ול"ד לנקב וצ"ע

טו) ואולם ק"ל להבה"ג וסייעתו דס"ל דגם בקנה פוסל שהי' במיעו"ק א"כ מדוע בתק"פ כשרה ולא אמרי' דהוי כשהי' ע"י הפגום דמצטרף לשחיטה ומוכרחים לומר דאף דהפגום מצטרף כיון דאינו בדרך שחיטה ל"ש לפסול משום שהי' דאינו פוסל רק בשוחט כדרך שחיטה. וכ"מ מלשון האו"ז דשהי' לא פוסל רק בשוחט בתורת שחיטה, אבל אם המיעוט לא הי' בתורת שחיטה מקרי נקב, ואפ"ל עוד דס"ל דבתק"פ דכשר לא משום דהפגום מצטרף אלא דלא בעינן שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב, וכמ"ש להלן, וכ"ז בקנה סגי במיעוט המשלים לרוב דכיון דעד החצי אין פוסל בו טרפות ל"צ בו שחיטה אבל בושט בעינן שישחוט דוקא רוב הסימן ואין הפגום מצטרף וכמש"ל באות ה' בשם הגרע"א וע"כ בושט שפיר י"ל דס"ל דנקובת הושט נבלה מטעם שהי' כנ"ל דגם שלא בתורת שחיטה שייך לפסול משום שהי' כיון דצריך ע"כ לצרף הנקב לרוב השחיטה, דבמיעוט המשלים לחוד לא סגי בושט, וע"כ פוסל הנקב משום שהי', אבל בחק"פ ל"ש לפסול משום שהי', כיון דא"צ לצרפו להשחיטה דדי במיעוט המשלים, ורק בששוחבי המחצה ס"ל להבה"ג דפוסל משום שהי' דאף דא"צ החצי לשחוט, מ"מ כששוחט מקרי שחיטה וכמש"ל (באות ג') וכיון דכששוחט המחצה בקנה חשיב שחיטה, ול"ד לפגום ע"כ ס"ל להבה"ג דגם בקנה פוסל שהי' במיעו"ק כיון דמקרי שחיטה בהחצי פוסל שהי', והיינו דס"ל דשהי' הוי פסלות על כל השחיטה וכמש"ל (באות ג') אבל כשהי' החצי פגום כיון דא"צ לצרף הפגום להשחיטה דדי במיעוט המשלים כנ"ל, והפגום אינו בדרך שחיטה, ע"כ ל"ש לפסול משום שהי', משא"כ בנקובת הושט כיון דלא די במיעוט המשלים, וע"כ צריכין לצרף הפגום להשחיטה, וכיון דצריכן לצרופו, ממילא חשיב בתורת שחיטה לפסול משום שהי'

טז) עוד נראה לענ"ד לישב קושית רע"א הנ"ל דהנה י"ל עוד טעם הא דנקובת הושט הוי נבלה אי נימא דחצי ושט פגום לא מצטרף לשחיטה, ולפ"ז כששוחט מתצה בהסימן כבר יש רוב בצירוף הנקב ועדיין ליכא שחיטה, וכבר הוי הסימן כפסוק ברוב לענין איסור נבלה, ושיהי' כמנחא בדיקולא, דאף אם שחט שלא במקום הנקב מצטרף הנקב לענין זה שיהא כפסוק ברוב כדאי' בדף מ"ה ניקבה כנפה מצטרפה לרובא, וכיון דכבר פסוק ברובא ועוד ליכא שיעור שחיטה, דבעינן בושט שישחוט דוקא רוב הסימן ולכן גם כשגמר כל הסימן אין מועיל, דמיעו"ב אין מועיל להכשיר, וע"כ הוי נבל', משום דאין מצויר שיהי' להסימן שחיטה ברוב, והנה דין זה אם חצי ושט פגום מצטרף להשחיטה, י"ל דתלוי במה שיש להסתפק בהא דמהני בח"ק פגום השלמת המיעוט בשחיטה, אם הטעם דלא בעינן דיני שחיטה אלא במיעוט המשלים את הרוב דנפקא חיותא מהסימן, אבל עד החצי לא בעינן שחיטה, ולפ"ז בחק"פ אין צריכים לומר שהפגום ג"כ מצטרף להשחיטה, דבאמת לא בעינן שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב, אלא דאין מצויר שישחוט מיעוט המשלים לרוב אם לא שיהי' פסוק עד החצי (ובקנה דעד החצי אין עושה טרפות כשר בחק"פ לגמרי, ובושט אף דג"כ א"צ שחיטה רק על המיעוט המשלים, בכ"ז אם ינחור או יפגום בקוץ עד החצי, ע"כ נעשה טרפה, כיון דאינו שחיטה, דרק שחיטה אין עושה טרפות, או במקום דמהני נחירה, הנחירה היא במקום השחיטה שאין עושה טרפות אבל במקום דאין הנחירה מתיר ורק דעד החצי א"נ שחיטה שפיר הנחירה עושה טרפה) ולפ"ז גם בושט מהני כשפגום להשלים המיעוט המשלים לרוב בשחיטה לטהר מנבלה, דכיון דלא בעינן שחיטה רק על המיעוט, אין נפ"מ בין קנה לושט, ואולם י"ל באופן אחר בהא דמהני חק"פ, דהיינו משום דגם הפגום מצטרף לה שחיטה דכיון דעד החצי בקנה אין עושה טרפות, לא בעינן שישחוט בדיני שחיטה, ולא נאמרו דיני שחיטה אלא במקום שעושה טרפה אבל עד החצי שאין עושה טרפה גם הפגום מצטרף וחשיב כשחיטה ומצטרף להרוב, אבל צריכים אנו לצירוף החק"פ ולא סגי במיעוט המשלים לרוב לחוד, ולפי טעם זה בושט לא מהני פגום כיון דבושט גם במשהו עושה טרפות, ע"כ צריך שחיטה על כל רוב הסימן, גם על מחצה הראשונה, ולא מהני הפגום להצטרף להשחיטה, כיון דעושה טרפות, צריך לשוחטה בדיני שחיטה

יז) ודין זה נראה דתליא בפלוגתא דאמוראי בדף י"ט אי מהני הגרים שליש ושחט שליש, דאם גם בהגרים שליש הראשון מהני כששחט שליש האמצעי, הרי חזינן דא"צ שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב, דהרי בהגרמת שליש הראשון אא"פ לצרפו להשחיטה כמו בחק"פ, כיון דאינו כלל במקום שחיטה, וע"כ צ"ל אליבי' דלא בעינן שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב (ועיין בסימן הקודם אות ה') אבל למ"ד דבהגריס שליש ושחט שליש ל"מ, משום דל"ד לחק"פ דהתם רובא במקום שחיטה כמבואר שם, ומוכח דהטעם דתק"פ מהני הוא משום דגם הפגום מצטרף להשחיטה, וע"כ ל"מ רק כשהפגום במקום שחיטה, אבל בהגרמה דלא הוי במקו"ש ואא"פ לצרפו להשחיטה ע"כ ל"מ, ולפי"ז מיושב קושית רע"א הנ"ל דהתוספתא דס"ל דבנקובת הושט מהני השחיטה לטהר מנבלה, היינו דס"ל כמ"ד דהגרים, שליש ושחט שליש מהני, דלדידי' נתבאר דלא בעינן שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב, וגם בושט פגום מהני להשלים שחיטה לרוב, כיון דלא בעינן שחיטה אלא על המיעוט, אין נפקא מיניה בין קנה לושט, דגם בושט לא בעינן שחיטה רק על המיעוט המשלים לרוב, ולא בעינן לצרף הפגום להשחיטה ולכן שפיר בנקובת הושט מהני שחיטה לטהר אף דליכא שחיטה ברובא, אבל לפי"מ דקי"ל דהגרים שליש ושחט שליש ל"מ, דלפי"ז בעינן שחיטה כל רוב הסימן, ובחצי ק"פ דמהני הוא משום דגם הפגום מצטרף להשחיטה כנ"ל, אבל בושט דגם במחצה הראשונה עושה טרפות, בעינן שישחוט בדיני שחיטה כל רוב הסימן, וע"כ כשיש נקב בושט דתו לא משכחת שישחוט הרוב דכיון דשוחט מחצה הרי בצירוף הנקב כבר פסק רוב הסימן, והנקב לא מצטרף, וע"כ שפיר הוי נבלה משום דלא מצויר בו שחיטה: