אמרי משה לד

שלא במקום חתך, וס"ל דגם פסוקת הגרגרת הוי רק טרפה, כ"ש נקובת הושט, ולפ"ז י"ל דבעית הגמרא דשהה במיעוט סימנים קאי לר"ל דס"ל דנקובת הושט הוי רק טרפה, ובעי' בשהי' במיעו"ק אי לא גמירי ההלכתא דשהי', הוי רק טרפה, ואי גמירי, ההלכתא במיעו"ק הוי נבלה, משום דהוי פסלות כנ"ל, אבל הרמב"ם דפסק דנקובת הושט נבלה, אין נפ"מ כלל אי גמירי ההילכתא אי לא, דבכל האופנים הוי נבלה, כיון דלא מצרפינן השחיטות, ודמי בנקב ונקב ג"כ נבלה להרמב"ם, אבל בהחליד דנתבאר לעיל דהאבעי' היתה דלמא כשרה לגמרי דהוי שחיטה כשרה בלא ההילכתא וע"כ פסק הרמב"ם דהוי ספק נבלה

י) אך דקשה לכאורה כיון דמסברא ידעינן דבשהה לא מצרפינן השחיטות א"כ לצד האבעי' דלא גמירי שהי' במיעו"ק למה הוצרך כלל ההלכה דשהי', כיון דאינו פוסל, רק אחרי רוב הסימן הוי ידעינן דהיא נבלה, דהוי כפסוקה ברוב, כיון דלא מצרפינן השחיטות ובמיעו"ב ס"ל דאינו פוסל, וצ"ל דזה גופא הוי צדדי הספק באבעי' דשהה במיעוט סימנים אי הלכה דשהי' אתי לומר דהוי פסלות וממילא גם במיעו"ק הוי נבלה, כיון דפוסל כל השחיטה, או דלמא ההלכה דשהי' אתי לגלויי דלא מצרפינן השחיטות, דמסברא ה"א דמצטרף ג"כ, וע"כ במיעו"ק לא הוי נבלה רק טרפה, ואין הספק אי נאמרה ההלכה במיעו"ק דודאי נאמרה, אך הספק אי הוי נבלה או טרפה במיעו"ק, ובין סימן לסימן אין נפ"מ, דודאי הוי נבלה, אף אי לא הוי פסלות, כיון דלא מצרפינן השחיטות, רק במיעו"ק נפ"מ, אם הוי פסלות, גם במיעו"ק נבלה, דפוסל כל השחיטה, אבל אי רק לא מצרפינן השחיטות הוי כנקובת הושט דהוי טרפה, ולא נבלה, וזה נראה ג"כ כונת רש"י בהך דשהה במיעוט סימנים שז"ל, ובמיעו"ק דושט ממ"נ טרפה כיון דשהה אזל מעשה קמא, אשר אינו מובן מ"ש דממ"נ מטרפה, דמשמע דגם אי לא גמירא שהי' במיעו"ק ג"כ מטרפה. והרי אי לא גמירא שהי' הי' מצרפינן השחיטות והיתה כשרה לגמרי, וצ"ל דמפרש ג"כ כמ"ש דצדדי האבעי' הוי, אי ההילכתא אתי דלא מצרפינן השחיטות או לומר דהוי פסלות, ושפיר כתב רש"י דעל מיעו"ק ליכא לפרש דממ"נ מטרפה, דרש"י ס"ל דנקובת הושט הוי נבלה, וא"כ אין נפ"מ דגם אי ההילכתא אתי דלא מצרפינן השחיטות ג"כ הוי נבלה, וע"כ פירש דקאי על מיעו"ב דאי ההלכה אתי דלא מצרפינן השחיטות כשר במיעו"ב, דכבר נגמרה השחיטה ואי הוי פסלות גם במיעו"ב פוסל, דפוסל כל שחיטה הקודמת

יא) עוד יש להביא ראי' דשהי' הוי פסלות, ממה דפריך הגמרא בדף כ"ח משחט חצי גרגרת ושהה וגמרה שחיטתו כשרה, ואי אמרת מחצה ע"מ כרוב איטרפה לה, ותמוה דלקמן דאי דשאני לענין טריפות דבעינן רוב הנראה לעינים, ומדוע לא דחי כן הכא, וראיתי ברבינו גרשון שכנראה הרגיש בזה וז"ל א"א מע"מ כרוב איטרפא דאי אמרינן דאינו חשוב כרוב לא איטרפא באותה שהי' ששהה בחצי סימן דאמרי' שעדיין לא חשובה התחלת שחיטה, אבל אי אמרי' מחצה כרוב הוי התחלת שחיטה עכ"ל ונראה דמפרש דאין הקושיא דמשום דמחצה כרוב לענין שחיטה ה"נ לענין טרפות, דהרי י"ל דשאני טרפות וכדדחי לקמן ורק הקושיא דכיון דמחצה כרוב כבר במחצה הוי התחלת השחיטה ופוסל שהי', ואי נימא דשהי' לא הוי פסלות רק דאין מצרפים א"כ עדיין קשה דאף דבמחצה מקרי התתלת שחיטה ופוסל שהי' ואין מצרפים השחיטות הרי יש עוד מחצה השני' לשחוט ויש שיעור שחיטה בלא שחיטה הקודמת וטרפה לא הוי במחצה דבעינן רוב הנראה לעינים ומוכח מזה דשהי' הוי פסלות על כל השחיטה וע"כ פריך שפיר דכיון דהוי התחלת שחיטה פוסל בזה שהי' ופוסל כל השחיטה גם מה שישחטו אח"כ

יב) ועפימ"ש יתיישב מה שהקשה רע"א בסימן נ"ג על הסוברים דנקובת הושט נבלה מתוספתא הנ"ל דמפורש דמהני בנקובת הושט שחיטה לטהר מנבלה ע"ש שנשאר בצ"ע גדול. ולפימ"ש י"ל דהרי יש להבין הטעם דנקובת הושט נבלה, בשלמא להרמב"ם דס"ל דהוי נבלה מחיים, היינו משום דנפיק חיותא יותר משאר טרפות, אבל להסוברים דמחיים לא הוי נבלה ולא נפיק חיותא בנקובת הושט יותר מכל הטרפות, וא"כ מדוע לא יהני בה שחיטה כבכל הטרפות, וכבר תמהו ע"ז האחרונים, וכתבו הטעם כיון דאיכא טרפות בסימנים מקרי זה נפסלה בשחיטתן היינו במקום שחיטה, וכן מצאתי בהאשכול כטעם הזה ע"ש באות י"ג, ואולם י"ל עוד טעם דכיון אם ישחוט מחצה בהסי', כבר יש רוב בצירוף הנקב, דהנקב ג"כ מצטרף לרובו של שחיטה, לכן הוי נבלה דהוי כשהה בשחיטה היינו השהי' מזמן שניקב עד השחיטה, כיון דגם הנקב מצטרף להשחיטה, ע"כ הוי שהי', וכן שמעתי מאדמו"ר שליט"א טעם הזה דהוי כשהי', דגם כששחט שלא במקום הנקב מצטרף ג"כ הנקב לשחיטה דהשוחט בשנים או ג' מקומות שחיטתו כשרה וכן בב"מ רמז בקצרה לטעם זה דהני כשהי' ע"ש, והנה כ"ז אם שהי' פוסל במיעו"ק ע"כ הוי נבלה אבל התוספתא לפימש"ל (באות ז') דס"ל דשהי' אין פוסל במיעו"ק ע"כ שפיר ס"ל דלא הוי נבלה בנקובת הושט ומהני שחיטה לטהר מנבלה, אבל לדידן דקי"ל דשהי' פוסל במיעו"ק ע"כ נקובת הושט נבלה, משום דהוי כשהי' במיעו"ק

יג) אך ק"ל על טעם הנ"ל דנקובת הושט נבלה משום שהי' דתינח היכא דהתחיל לשחוט למטה בהיקף הסימן שלא באותו מחצה שהנקב בו, דאז כששוחט מחצה כבר יש רוב ע"י הנקב, כיון דהנקב הואי בחצי השניה בהיקפו של סימן, אבל אם התחיל לשחוט באותה מחצה שהנקב שם, ורחוק מהנקב באורך הסימן למעלה או למטה מהנקב, דאז כששוחט מחצה עדיין ליכא רוב, דהא גם הנקב הוא באותו המחצה ששחט, וא"כ מדוע יהיה אז נבלה כשגמר הרוב דל"ש הטעם דשהי', כיון דהנקב אין מצטרף בזה להשחיטה, ואולי בכה"ג כיון דגם אילו לא שחט אותו המחצה שהנקב בו הי' מצטרף הנקב להשחיטה, וע"כ חשבינן התחלת השחיטה מהנקב, כיון דנגד הנקב לא נצרך לשחוט, אין השחיטה מעלה ומוריד, דהוא כפסוק ע"י הנקב, וע"כ גם בזה הנקב מצטרף להשחיטה והוי כשהי' וכיוצא בזה כתבתי בסי' הקודם אות י'

יד) ולשיטת האו"ז דסובר דנקובת הושט טרפה, רק ע"י שהי' במיעו"ק הוי נבלה וכנ"ל (באות ב) צ"ל הא דבכל נקב לא הוי כשהי' כנ"ל, היינו משום דשהי' אין פוסל אלא בשחיטה כשרה, דלולא ההלכה דשהי' הי' מצרפינן השחיטות, אבל בנקב ס"ל דהנקב אא"פ לצרפו להשחיטה גם בלא שהי', ול"ד לחק"פ דרק בקנה דהפגום כשר, מצטרף לרוב שחיטת הסימן, אבל בושט