אמרי משה לג

ה"ג רק טרפה משום דמועיל השחיטה בו אף שכבר פסוק, וא"כ לדידי' ודאי דמועיל גם המיעו"ב כיון דל"א כמנחא בדיקולא, וא"כ אי נימא דכל הפסולים לא הוי פסלות לא יפסול אליבי' דרסה וחלדה בשליש האמצעי כיון דרק אותו השליש לא חשיב שחיטה הרי יוכל לשחוט המיעו"ב ויהי' רובא בשחיטה, וזה לא מצינו מי שיסבור כן דרק בהגרמה מצינו פלוגתא, וזה אין שום סברא דהמיעו"ב גרע משלא במקום חתך, משום דכיון דנחתך רוב אמרי' דרובו ככולו וכאלו גם המיעוט חתך, דזה לא ניתן להאמר, ומוכרח דהוי פסלות על כל השחיטה. ה) והנה הנפ"מ אי הוי פסלות או רק דאותו מקצת לא חשיב שחיטה הוא לענין שהי' דרסה וחלדה במיעוט קמא דושט אי הוה נבלה או רק טרפה (להסוברי' דנקובת הושט טרפה). דאם נימא דרק אותו המקצת לא חשיב שחיטה הוי רק טרפה כנקובת הקוץ, אבל לפי מ"ש דהוי פסלות הוי נבלה דפוסל כל השחיטה, והנה כבר עמד על חקירה זו בחי' רע"א ליו"ד סי' כ"ז וכתב מטעם אחר דהוי נבלה ומשום דגם בנקב כששחט במקום הנקב לכ"ע הוי נבלה דל"ד לחקי"פ דדוקא בקנה דעד החצי אין בו חשיבות דפגום כשר לכן מצטרף להשחיטה אבל בושט דמטרפי במיעוט מפסיד השחיטה דבעינן דכל מעשה השחיטה יהי' בהכשר ע"י שחיטה וחצי ושט פגום ל"מ גמרו לטהר מנבלה עשה"ט, ומתבאר מדבריו ג"כ כהבה"ל הנ"ל בסימן הקודם דהמיעו"ב ל"מ להכשיר, וגם משמע דשהי' לא הוי פסלות ודמי לנקב, ואולם לפי מ"ש דהמיעו"ב מועיל להכשיר א"כ גם בשחט במקום הנקב הוי רק טרפה וכן מתבאר להדיא מהאו"ז הנ"ל דלא משכחת נבלה רק ע"י שהי' במיעו"ק וע"כ הטעם כמ"ש דהוי פסלות, (ובדרסה וחלדה י"ל דגם להגרע"א הוי פסלות ורק בשהי' ס"ל דהלכה הי' דהוי הפסק ולא מצרפין השחיטות, וכיון דהפסוק ל"ש לפסול מה שישחוט אח"כ), והנה בשחט מקצת בפסול דרסה וחלדה ואח"כ שחט במקום אחר ג"כ י"ל דהוי פסלות כיון דהשוחט בב' וג' מקומות בהיקף של סימן הוי שחיטה וע"כ גם כששוחט במק"א הוי כשחיטה אחת דהמקצת ששחט מקודם בפסול הי' אפשר לצרפו להשחיטה שגמר, ואין השחיטה השני', במקצת שכנגד הנקב ששחט מכבר, מעלה ומוריד דכבר נשחט מקצת הזה וכיון דחשיב שחיטה אחת שוב הוי פסלות לפסול כל השחיטה והוי נבלה, (משא"כ להגרע"א הנ"ל הוי רק טרפה בשחט במק"א). ו) והנה ק' טובא על האו"ז הנ"ל מתוספתא פ"ב דחולין שחט מיעוט הושט ושהה וגמר להשחיטה או שניקב הושט ואח"כ שחט שניהם טרפה ושחיטתן מטהרתן, ומבואר דגם בשהי' במיעו"ק הוי רק טרפה, (ומכ"ש דקשה על הגרע"א הנ"ל דמבואר דגם בגמר במקום הנקב רק טרפה) וע"כ יהי' מוכח מתוספתא זו או דהמיעו"ב מהני להכשיר וכמ"ש בסימן הקודם, ולפ"ז נפרש גמר היינו שגמר כל הסימן. או דיהי' מוכח דגם בושט הפגום מצטרף לטהר מנבלה, וגם בשחט רק רוב הסימן מהני לטהר דגם הנקב מצטרף לרוב, כמו בחק"פ, והנה כבר הביאו הבה"ל ראי' להאו"ז מדף י' דאמרי' כל ספק בשחיטה פסול לאתוי ספק שהה ספק דרס. ושם קאי בעוף ולא משכחת שהי' רק במיעו"ק ומוכח דהוי נבלה בשהי' במיעו"ק ע"ש בסימן חבל ק"ט ע"ז מתוספתא הנ"ל

ז) והנלע"ד דס"ל להאו"ז דגם בלא ההלכה דשהי' הוי ידעינן דלא מצרפין השחיטות, דאין סברה שיצטרף מה ששחט זמן רב מקודם והוי כנקב, והלכה אתי רק לאמר דהוי פסלות על כל השחיטה והאבעי דשהה במיעוט סימנים הוא אי הוי טרפה או נבלה בשהי' במיעו"ק אבל טרפה ודאי הוי גם אי לא גמירי ההלכתא במיעו"ק כיון דאין מצרפין השחיטות ולפ"ז י"ל דהתוספתא ס"ל דשהי' אין פוסל במיעו"ק ובר"ז טרפה דהוי כניקב וכנ"ל וע"כ כשגמר מועיל השחיטה לטהר, אבל האו"ז דקאי למה דקיל"נ דשהי' פוסלת במיעו"ה והיינו דהוי פסלות, ולכן שפיר פסק דהוי נבלה

ח) ולכאורה גם באבעי' דהחליד במיעוט סימנים צריך לפרש דבעי אי הוי נבלה אבל טרפה ודאי הוי, דכיון דע"י חלדה לא חשיב שחיטה, א"כ איך נוכל לומר דבמיעו"ק יהי' שחיטה מעליא בחלדה, דבשלמא בשהי', שהשחיטה הי' כדין י"ל דבמיעו"ק מצרפים ג"כ השחיטות, אבל בחלדה דהוי שחיטה פסולה קשה לומר דבמיעו"ק יהי' שחיטה מעליא, וזה ודאי א"ל דבעי דילמא במיעו"ק א"צ כלל דיני שחיטה וסגי בנחירה, ועיקר דין שחיטה נאמר רק אחרי מחצה הסימן במיעוט המשלים לרובא דנפיק חיותא, דע"כ ז"א, דהרי משנה שלמה דנקובת הושט טרפה דמשמע גם בניקב ע"י קוץ, ואם סגי בנחירה יחשב הנקב כנחירה, דהרי אף שיש שיעור שהי' מהנקב הרי להצד דהחליד אין פוסל במיעו"ק, גם שהי' א"פ במיעו"ק, וא"כ יצטרף הנקב להשחיטה, האומנם כי ק"ל כזה למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת וסגי בנחירה, ובודאי דלא יפלוג על המשנה דנקובת הושט טרפה בעוף, ומדוע לא יחשב הנקב ע"י קוץ כתחילת נחירה, דגם ע"י עכו"ם כשר למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת, כמבואר ברא"ש פ' יוהכ"פ, ולאמר דרק ע"י חולי הוי טרפה (וגם ע"י קוץ שלא ע"י אדם דבנחירה נראה ג"כ דבעי עכ"פ כח אדם) זה דוחק, ואולי גם בנחירה בעינן שיעשה כל הנחירה בפעם קחת, אבל אם נחר מעט והפסיק נעשה טרפה דלא מצרפין הנחירות אהדדי, (ומזה יהי' ראי' דכ"ש בשחיטה גם בלא ההלכתא דשהי' הוי ידעינן דלא מצרפי השחיטות), אבל כ"ז לא ניתן להאמר, דלצד האבעי' דחלדה א"פ במיעו"ק, יהי' סגי המיעו"ק בנחירה, וע"כ צריך לפרש דבעי' אי הוי נבלה או טרפה, אבל טרפה ודאי הוי, כיון דעכ"פ לא הוי שחיטה ע"י חלדה, ודמי לנקב, ורק דבעי אי גמירא במיעו'"ק להיות פסלות על השחיטה כולה שיהי' נבלה, אבל בראשונים לא משמע כן, דפסקו דחלדה במיעו"ק הוי ספק, ומשמע דהספק אם היא כשרה לגמרי ולא הוי גם טרפה, וע"כ צ"ל דבחלדה מספקא לי' דילמא במיעו"ק חשיבא שחיטה כשרה כיון דלא גמירי בזה פסול דתלדה, וע"י חלדה או דרסה מקרי שפיר שחיטה, ול"ד לנחירה או לשוחט בסכין פגום דאין זה שוחט אלא עוקר, כמ"ש התוס' דף ט', ופשיטא דפוסל גם במיעו"ק, ורק בדרסה וחלדה דמקרי שחיטה מיבעי לי' דלמא לא גמירי לפסול, והוי שחיטה כשרה, אבל בשהי' שפיר י"ל דפשיטא דלא מצרפין השחיטות גם בלא ההילכתא, והאבעי' אי הוי נבלה או טרפה

ט) ועפ"ז יתישב ג"כ מה שתמהו על הרמב"ם פ"ג דשחיטה דפסק בשהה במיעו"ק דהוי נבלה בודאי, ובהחליד הוי ספק נבלה, ולפי הנ"ל ניחא דעיקר האבעי' דשהה במיעוט סימנים הוי רק אי נבלה או טרפה וכבר כתבו האחרונים דפליגי בזה אמוראי בדף ל"ב אי נקובת הושט הוי נבלה, דלרבא דתירץ דיש מהן נבילות ע"כ ס"ל דהוי נבלה, אבל לר"ל דמשני כאן ששחט