אמרי משה לב

הנ"ל ל"ק מידי, דל"ש לפסול משום חלדה במיעו"ב כיון דח"צ כלל דיני שחיטה לטהר מנבלה. ובבה"ל הקשה לשיטת ר"ת דאבעיא דשהה במיעוט סימנים קאי על מיעו"ק אמאי לא פשט מר"ע דס"ל קודם חזרה דגם פסוקת הג' הוי רק טרפה א"כ אליבי' לא משכחת שהי' רק במידי דמטרפא דגם בין סימן לסימן הוי רק טרפה ע"ש. והנה לפי"מ דמשמע מלשון המשנה דרק בפסוקת הג' ס"ל לר"ע דהוי דק טרפה ומשמע דפסוקת הושט מודה ר"ע דהוי נבלה לפי"ז שפיר משכחת שהי' לר"ע במידי דמנבלה היינו לאחר שחיטת הושט קודם הקנה. ואף דלר"ע לאחר שחיטת הושט כבר נטהר מנבלה וס"ל דסגי בסימן אחד לטהר מנבלה בכ"ז כשאנו דנין נענין היתר אכילה בשהה אחר שחיטת הושט וחשבינן מה ששחט קודם השהי' כאלו נפסק הושט בלא שחיטה כיון דלא מצרפינן השחיטות וע"כ חשיב באופן זה שעשה כבר מידי דמנבלה ואך לפימ"ש מהתוספתא דמשמע דא"צ כלל דיני שחיטה לטהר מנבלה ולפי"ז גם בפסוקת הושט הוי רק טרפה ליכא לתרץ כנ"ל ואולם י"ל דכיון דאם יהי' ניקב ע"י חולי וכן בקנה אם יהי' נקוב ברוב ע"י חולי ודאי דיהי' נבלה גם לר"ע, דעכ"פ בעי נחירה, וע"כ חשיב מידי דמנבלה, ולא בעינן דוקא שע"י השהי' יהי' מידי דמנבלה

סימן ג' בשהי' דרסה וחלדה במיעוט קמא אי הוי נבלה או טרפה ובדברי הרמב"ם דנקובת הושט נבלה. א) יש להסתפק בשוחט מקצת הסימן בדרסה וחלדה אי אמרי' דרק אותו המקצת לא נחשב שחיטה, או דהוי פסלות על כל השחיטה גם על מה ששחט מקודם ואח"כ בהכשר. והנה מתחילה הי' נראה לי פשוט דהוי פסלות לכל השחיטה מדחזינן דלא נחלקו בגמ' רק בשחט שליש והגרים שליש ולא מצינו מי שיאמר דכשר גם בדרס והחליד שליש האמצעי, ואי נימא דרק השליש שדרס והחליד לא חשיב שחיטה ואינו פוסל מה ששחט מקודם גם בדרס יהי' כשר כמו בהגרים שליש הב' וע"כ משום דדרסא וחלדה הוי פסלות גם על מה ששחט מקודם, ומקרי נפסלה בשחיטה ול"ד להגרמה דהוי שלא במק"ש ודמי לשוחט ברגל (וכמ"ש הראשונים דמה"ט לכ"ע מהני מהגריס שליש בתרא ובחלדה מיבעיא ליה) ומה שהביאני להסתפק בזה שראיתי בבה"ל הנ"ל בסימן הקודם שכתב דאם ברוב הסימן לא הי' השחיטה מפורעת ל"מ המיעוט בתרא לחבר החיתוכים ולהכשיר. והביא ראי' מהכ"מ שכ' דאף להמכשיר בהגרים שליש האמצעי מודה בדרס השליש האמצעי דפסול, כדמוכח בהרמב"ם שם וע"כ הטעם משום דנפיק חיותא וכמנחא בדיקלא וע"כ ל"מ המיעו"ב להכשיר עי"ש בסימן כ"ד. ומבואר מדבריו דס"ל פשוט דכל פסולי שחיטה כשהי' דרסה וחלדה אינן פסלות על כל השחיטה רק דאותו מקצת שהוא שוחט בדרסה חלדה לא חשיב שחיטה אבל אינן פסלות לפסול שחיטה הקודמת ולכן ק"ל על הכ"מ דבדרס שליש האמצעי יתכשר ע"י המיעו"ב ומזה הוכיח דל"מ המיעו"ב להכשיר אבל לענ"ד נראה דכל פסולי שחיטה הוי פסלות על כל השחיטה וכשדרס והחליד שליש האמצעי נתנבלה מיד דקלקל גם שחיטתו הקודמת, וע"כ ל"ש להקשות דיתכשר ע"י המיעו"ב, כיון דכבר נתנבלה, אבל בהגרמה דלא הוי פסלות ובהגרמת שליש לחוד ליכא שיעור לטרוף ע"כ מועיל המיעו"ב להכשיר, לכן מוכרחים לאמר לפימ"ש בסימן הקודם דגם במקום שחיטה מועיל המיעו"ב להכשיר, וא"כ מ"ט פסול בחמת בדרס שליש האמצעי הרי יכול לשחוט שליש בתרא ויהי' רובא בשחיטה כשרה וע"כ צ"ל משום דהוי פסלות

ב) וראי' לדברינו דהרי בשיטת רש"י באבעיא דשהה והחליד במיעוט סימנים היינו במיעו"ב ע"כ מוכרח דהוי פסלות, דאם נימא דרק שחיטת המקצת ששוחט בדרסה וחלדה הוא דל"מ שחיטה, א"כ מהכ"ת לפסול במיעו"ב דהרי אף שלא נחשב זה לשחיטה כבר יש שיעור שחיטה בלעדי המיעו"ב, ולמה יפסול וע"כ משום דהוי פסלות על כל השחיטה, וגם להראשונים דחולקים וס"ל דאינו פוסל במיעו"ב הוא משום דכבר נגמרה השחיטה ול"ש לפסול השחיטה הקודמת דמיעו"ב לא חשיב שחיטה, אבל עד רוב הסימן ס"ל ג"כ דהוי פסלות וגם שהי' מוכח דהוי פסלות בשחיטה ולא רק שאין מצטרף השחיטות דאם ההילכתא דשהי' הוא לאמר דלא מצטרף השחיטות מהכ"ת יפסול שהי' במיעו"ב דאף דאין מצטרף הא כבר יש שיעור שחיטה בל"ז. וכן מוכח מהאו"ז דס"ל דנקובת הושט אינו אלא טרפה ובכ"ז כתב דע"י שהי' במיעוט קמא הוי נבלה. ובבה"ל סימן כתב על האו"ז הנ"ל דצ"ע גדול. מנ"ל האי חילוקא, ומה נפ"מ בין ניקב ע"י קוץ לניקב ע"י שהי', ע"ש. ולפמ"ש נתבאר דטעמי' משום דכל פסולי שחיטה, כשהי' דרסה חלדה הוי פסלות על כל השחיטה. וע"כ הוי נבלה דנפסל כל השחיטה וכן מוכח לשיטת הראשונים דס"ל דגם בח"ק פוסל כל פסולי שחיטה מה"ת וע"כ דס"ל דהוי פסלות גם על השחיטה כולה, דאל"כ, רק דנימא דאותו מקצת לא חשיב שחיטה א"כ לא גרע זה חק"פ דכשר, וע"כ משום דהוי פסלות ומקרי נפסלה בשחיטה. וע"כ גרע מפגום דכשר, וגם לרוב הפוסקים דחולקים וס"ל דבח"ק אין פוסל כל הפסולים, היינו דס"ל דכיון דבקנה עד החצי פגום כשר ע"כ לא מקרי שחיטה כלל ולכן אין בו גם הך דינא לפסול השחיטה כולה ולא מקרי נפסלה בשחיטה

ג) ודעת הבה"ג דפוסל היינו דס"ל דנהי דעד החצי ל"צ שחיטה ופגום כשר, אבל כששוחט הח"ק מקרי שחיטה, וכדמוכח מהא דמהני בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, דזה ודאי נראה דאם יהי' החק"פ ויגרום אח"כ מעט שיהי' רובא פסוק דאז לא יועיל שיגמור השליש הג' בשחיטה דכבר נעשה טרפה ע"י שנפסק הג' ברוב (דהפגום וההגרמה ודאי דמצטרף, לענין טרפות הגרגרת ברוב, כדמוכח ממאן דמכשיר בהגרים שליש ושחט שליש וכמו דמצטרף לענין שחיטה ה"נ מצטרף לענין טרפות), ובשחט שליש הראשון לא אמרי' דנעשה טרפה בהגרמת שליש הב' דכבר חתך רובא ועדיין ליכא שחיטה, וע"כ הטעם משום דשחיטה אין עושה טרפות ואין מצטרף שליש דשחיטה לההגרמה לטרוף ע"י, ומוכח עכ"פ דגם בקנה עד החצי אף שא"נ שחיטה אבל כששחט מקרי שחיטה, וע"כ ס"ל להבה"ג דכשדרס והחליד בהח"ק מקרי נפסלה בשחיטה, ופוסל כל השחיטה גם מה שישחוט אח"כ וע"כ גרע מפגום דכשר, ועכ"פ מוכח דהוי פסלות על כל השחיטה דאם לא כן ודאי לא גרע מפגום

ד) עוד ראי' לענ"ד דלפי"מ דס"ל לר"ל בדף ל"ב דל"א כמנחא בדיקולא ושלא במקום חתך הוי פסוקת