אמרי משה ל

תהי' נבנה גם בעוף, ושפיר משכחת שהי' בעוף בגווני הנ"ל

כב) והנראה לענ"ד לפימ"ש הרבנו ירוחם ז"ל, ור"ת פי' האבעיא במיעו"ק דושט אם נימא דשהי' אינו פוסל השחיטה אלא בדבר שנעשית נבלה כגון ברוב הנשאר שאם לא הי' שוחט כלל זה מיעוט הראשון והי' מהפך הסימן לצדדיו והי' שוחט הרוב הנשאר הי' שחיטתו כשרה א"כ עתה ששחט המיעוט הראשון לא מעלה ומוריד וכשרה או נאמר כיון דבזה המיעוט נקיבתו במשהו מזיק זה המיעוט כמו ברוב הנשאר עכ"ל ועיין בבה"ל סי' כ"ד שכתב דכן צ"ל להרמב"ם דס"ל דנקובת הושט הוי נבלה וליכא לפרש בצד האבעי דאין פוסל במיעו"ק משום דהוי ק טרפה וע"כ דעיקר הספק הוא משום דגם בלא הנשחט נשאר כשיעור שחיטה, ואין פוסל שהי' אלא אם בלא הנשחט ליכא שיעור שחיטה בהנשאר, דכבר נשחט הרוב, ולפי"ז מיושב קושיתנו הנ"ל דכיון דבעוף באופן זה שהגרים שליש האמצעי עדיין יש שיעור שחיטה גם מבלעדי הנשחט, היינו ע"י סימן השני, ע"כ דמי למיעו"ק דאינו פוסל, ואף דעתה שכבר נשחט הראשון אם לא נצרף השחיטות, ונחשב מה שנשחט קודם ששהה כפסוק, שוב לא יועיל גם סימן השני, אבל ע"כ לפי' הנ"ל לא איכפת כן זה דהרי להרמב"ם דנקובת הושט נבלה גם במיעו"ק אם נחשוב השחיטה דמקודם כפסיקה שוב ל"מ בה שחיטה, ובכ"ז אין פוסל שהי' כיון דאלו לא שחט והי' מניח שלם אותו המיעוט יש בהנשאר שיעור שחיטה וע"כ ה"נ בהגריס שליש האמצעי, כיון דבעוף די בסימן אחד אין פוסל שהי' גם אחרי רובו של סימן, כיון דיש בהנשאר שיעור שחיטה גם לבד סימן הנשחט מקודם ששהה, וניחא שפיר דלא משכחת שהי' בעוף, ואולם זה קצת תמוה לאמר דבבהמה יפסל שהי' בכה"ג, ובעוף לא יפסול, ונוכל לאמר דל"מ מה דיש אופן להכשיר ע"י סימן השני, כיון דבהך סימן לא נשאר כשיעור שחיטה, דאנו דנין על כל סימן בפ"ע

כג) והנה לפי"מ שבארנו בטעמא דפסוקת הגרגרת הוי נבלה גם בעוף, משום דבעינן שיהי' שני הסימנים ראוים, לפי"ז גם בנקובת הושט להסוברים דהוי נבלה) גם בעוף הוי נבלה, כיון דהושט אין ראוי לשחיטה [מטעם שכתבו הפוסקים דכל דאיתרע מקום שחיטה בדבר שעושה אותו טרפה ל"מ שחיטה] וע"כ ל"מ גם ע"י שחיטת הקנה וזה דלא כהבה"ל דבעוף לכ"ע הוי נקובת הושט רק טרפה [דרק בפסוקת הגרגרת הוי נבלה גם בעוף משום דכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה משא"כ בנקובת הושט, אפשר להכשיר ע"י הקנה ע"ש]. אבל לפמ"ש הטעם דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים, גם בנקובת הושט הוי נבלה בעוף, ומצאתי להדיא כדברינו באשכול סי' י"ג על המשנה דשחט הושט ופסק הגרגרת ז"ל, ופי' דמתני' למסקנא כל שיש פסול במקום שחיטה כנקובת הושט ופסוקת הגרגרת אע"ג דשחטו במקום אחר נבלה כיון שנפסלה במקום שחיטה, ואף עוף שא"נ אלא סימן אחד מ"מ צריכין ב' סימנים ראוים לשחיטה, ואם ניקב הושט או נפסק ג' אפילו שחט בסימן הכשר נבלה, ודוקא אם ניקב ושט ונפסק ג' במקום הראוי לשחיטה, אבל בתורבץ הושט ובגרגרת למעלה משפוי כובע ואח"כ שחטה אינה אלא טרפה, ומבואר להדיא דגם בנקובת הושט הוי נבלה גם בעוף ומזה סתירה ג"כ להפלתי הנ"ל שכתב דגם בפסוקה שלא במקו"ש הוי נבלה ובאשכול מבואר דהוי רק טרפה, והיינו גם בבהמה דגם בסימן הפסוק מהני שחיטה ולא הוי כמנחא בדיקולא דאם נימא דהך סימן אין ראוי לשחיטה וכונתו רק על עוף דא"כ גם בעוף לא הי' מועיל שחיטת השני דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים, ועפי"ז מיושב בפשיטות קושיתנו דמשכחת שהי' בעוף בהגרים שליש האמצעי דלהנ"ל שלא במקו"ש לא הוי נגלה אלא טרפה וכבר כתבנו לדחות הוכחת הפלתי דע"כ בעינן שיהי' נפיק חיותא ע"י השחיטה שיהי' הסימן כמנחא בדקולא, והוכחנו להיפך מהא דמהני בשחט שלא במקום חתך, ועוד יש להבית ראי' ממ"ד דמחצה על מחצה כרוב, ומבואר שם בס"ד דגם בקנה מהני מחצ' אף דלא הוי טרפ' ג"כ עדיין, וכבר הרגישו בזה האחרונים וכתבו דלמסקנא רק בושט ס"ל דמחנה כרוב, דזה ודאי צריך עכ"פ שע"י השחיט' יעשה מעשה בשיעור טרפה, דאין סברא שיהי' שחיטה ותוכל לחיות כחול ימים אבל עכ"פ אף דקאי על הושט מוכרח דלח בעינן שיהי' ע"י השחיטה דוקא כמנחא בדיקולא, דבחצי הסימן לא הוי כמנחא בדיקולא, ולא הוי גם נבלה, להשיטות נקובת הושט רק טרפה, ומוכח דלא בעינן שע"י השחיט' יהי' כמנחה בדקולא ולה כשיעור דמנבלה

כד) והנה הבה"ל הקשה על הא דמשמע בתוה"ב הנ"ל באות י"ז) דבעינן בכ"ד שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה, מהמשנה בדף ל"ב דפסק הגרגרת ואתו כך שחט הושע הוי דק טרפה, לר"ע קודם חזרה דסימן אחד מהני לטהר מנבלה, והרי הגרגרת שנפסק ודהי אין ראוי לשחיטה אף לטהר מנבלה, וכדמסיק שם דהוי כמנחא בדקולא ואפ"ה מהני שחיטת הושט, ומוכח מר"ע דלא בעינן שיהי' שני הסימנים רתוים, ומנ"ל דרבנן פליגי ע"ז, עוד הקשה מהא דמשני רבא כאן ששחט ולבסוף פסק הוי נבלה דנפסלה בשחיטה, כאן שפסק ולבסוף שחט כד"א ברם לה לפסל והוי דק טריפה, ואלי גם לפי האמת הם פסק הגרגרת קודם ותח"כ שחט הושט מהני שחיטתו לטהר מנבלה, ואע"ג דהין הגרגרת ראוי לשחיטה, מ"מ הושט בתורת שחיטה הוא ע"ש שנדחק דגם הרשב"א ס"ל דלא בכ"ד בעינן שיהי שני הסימנים ראוים, וכבר הבאנו מהאשכול שכ' להדיא דבעינן בכ"ד שיהיו שני הסימנים ראוים, וזהו הטעם דפסוקת הגרגרת הוי נבלה בם בעוף, (גם תמוה ני דהקושיא שהקשה הבה"ל מר"ע קודם חזרה, הרי קשה על טעמו דעצמו, דפסיקת הג' נבלה בעוף, משום דכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה, דהרי שם בסוגיא משני ר"י כאן קודם חזרה ובמשנה דאגו טרפות בעוף חשיב ב"כ פסוקת הג' דהוי רק טרפה, וע"כ צ"ל דנשנית קודם חזרה, ומוכרח דאף שכבר נפסק הגרגרת שיש בו כשיעור שחיטה דעוף, בכ"ז הוי רק טרפה, ומהני שחיטת הושט לטהר מנבלה, ומוכח לר"ע קודם חזרה, דאף דכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה, מהני שחיטה אח"כ)

כה) והנראה לענ"ד בישוב קושיתו השני' דלכאורה תמוה תירוצו דרבא דפסק ולבסוף שחט לא היי נבלה, נהי דלא הוי פסול בשחיטה, אבל הא ליכא רק סימן אחד ואיך יוכשר השחיטה ע"י, דהשתא קימינן אחרי שחזר ר"ע והודה, דל"מ סימן אחד לטהר מנבלה, וכבר תמה ע"ז בל"א, ותירץ כיון דנטרפה בפסוקת הג' אין חל איסור נבלה על איסור טרפה ותירוצו תמוה לי דהרי ודאי נבלה חל על טרפה לענין טומאה דליתא בטרפה, וגם לענין איסור אכילה שנסתפק בזה גם הנו"ב חיו"ד סי' י"ג, נראה ג"כ דחל נבלה על טרפה, דלפימ"ש רש"י בדף כ' דבכל השחיטות משניקב הושט יש כאן מעשה טרפה, וכי גמר שחיטתו מתכשרה אם לא שהה שיעור שהי', ולפי"ז כשעשה שהי' או דרסה או שאר