אמרי משה כט

יז) וע"כ נראה לענ"ד דהטעם דל"מ בעוף שחיטת הושט כשכבר נפסק הגרגרת לטהר מנבלה, עפמ"ש התוס' בדף ט' להבה"ג דעיקור היינו שמוטת הגרגרת, דאע"פ שאינה טרפה ל"מ בו שחיטה, וגם בעוף שהכשרו בסימן אחד אין שחיטה מועלת בשני וכתב בתוה"ב ואפילו לר"א ב"א דאמר דאין שחיטת העוף אלא בושט מ"מ כיון דבעלמא בר אכשורי בעוף הוא דהיינו בעולת העוף דבעינן שני סימנים, בעינן שיהיו שניהם ראוים לשחיטה, דהכי אגמרי' רחמנא למשה עכ"ל, ומתבאר דזה כלל בכ"ד ולא רק בשמוטה, וע"כ שפיר ניחא דל"מ בעוף בפסוקת הגרגרת שישחוט הושט משום דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה וכיון דסימן הפסוק כמנחא בדיקולא להמסקנא, ע"כ ל"מ גם ע"י השני, ולפ"ז בהגרים שליש האמצעי ולא גמר השחיטה בסי' זה, ושחט הושט מהני, כיון דגם סימן הראשון ראוי לשחיטה, דהיה יכול להשלים השחיטה בו, וזה לא איכפת לן מה דכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה, דכל שאינה נחשבת כמתה לטמא, חשיב שחיטה וכמ"ש הרשב"א ר"פ א"ט דלהסוברים דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת הוי נבלה מקיים ח"כ קשה בכל השחיטות היכי משכחת לה וכי מתה עומד ושוחט (כן צ"ל בכונתו דקושיתו הוא אם הוי נבלה מחיים והיינו משום דנפיק חיותא יותר מכל הטריפות אבל אם נימא דלא הוי נבלה מחיים, רק דל"מ שחיטה מאיזה טעם שנימא ל"ש להקשות וכי מתה עומד ושוחט כיון דלא נפיק חיותא יותר משאר טרפות) ותירץ דהא דפריך וכי מתה עומד ומולק הוא רק כשהוא כמתה גמורה לטמא ג"כ, אבל שחיטה נהי דמעשה נבלה קעביד בשחיטת הגרגרת דאי שהה בה ואח"כ חזר ושחט, אין שחיטתו מטהרתו מנבלה, מ"מ כיון דאינה מטמא, שפיר הוי שחיטה אח"כ עכ"ל, וע"כ גם כשכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה, בגווני הנ"ל דהגרים שליש האמצעי, מהני השחיטה ע"י סימן השני, אך יש לדחות קצת דל"ד לכל השחיטות דאף שכבר שחט כשיעור דמתנבלה בי', מ"מ חשיב שחיטה אח"כ, כיון דלא נפיק חיותא כשיעור הכשר שחיטתה משא"כ כשכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה י"ל דנ"מ אך כבר הוכחנו מדף ל"ב דמהני שלא במקום חתך לטהר מנבלה גם בעוף אף דכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה, וע"כ מהני ג"כ בהגרים שליש האמצעי ע"י שחיטת סימן השני כנ"ל

יח) והנה על קושית הרא"י דמשכחת שהי' בעוף בשחט באופן שלא הי' מפורעת כנ"ל (בחות א) שפיר יש לתרץ דבכה"ג גם בלא שהי' פסול אם נימא דל"מ המיעוט בתרא להכשיר ול"ק מה שהקשינו לעיל דאף הי ל"מ להכשיר ע"י המיעו"ב, מ"מ יכול להכשיר ע"י שחיטת סימן השני, דכיון דסימן הראשון כבר א"ל תקנה להכשיר (משום דל"מ להכשיר ע"י המיעו"ב) שוב גם ע"י סימן השני אין מועיל דבעינן שיהי' שני הסימנים ראוים כנ"ל, אך בעיקר הדבר שכתב הבה"ל דל"מ המיעו"ב להכשיר, כבר כתבנו דקשה ע"ז מהא דמהני בהגרים שליש האמצעי להכשיר ע"י השליש בתרא, לפימ"ש הפלתי דגם בהגרמה נפק חיותא ומוכח דמהני המיעו"ב להכשיר, וחוזר קושית הרא"י לדוכתי', וביותר קשה מה שהקשתי דמשכחת שהי' בשחט שליש והגרים שליש דאם לא שהה הי' יכול לגמור השחיטה בזה הסימן או בהושט וכששהה פסול (אף אי נימא דשהי' אינו פוסל במיעו"ק) דכבר יש רובא של סי' והוי מידי דמנבלה להפלתי דגם ע"י הגרמה נפיק חיותא והוי נבלה

יט) ועיקר מש"כ הפלתי להוכיח דגם בנפסק הגרגרת שלא במקום שחיטה הוי נבלה מהא דמהני לר"ה הגרים שליש ושחט שליש דכי נפק חיותא בשחיטה נפקא ואי נימא דשלא במק"ש הוי רק טרפה איך אפשר להכשיר שחיטיה אם לא עשה מעשה נבלה וע"כ דגם שלא במק"ש נפק חיותא, ע"ש, והנה אם כונתו להוכיח דהפסוקה עצמה עושה נבלה מחיים דשחיטה ע"כ בעי כשיעור דמנבלה, הרי מוכח להיפך מסוגיא בדף ל"ב דמתרץ שם רבא כאן כשפסק ולבסוף שחט הוי רק טרפה, וכן לר"ל שלא במקום חתך הוי רק טרפה, והרי במשנה אלו טרפות בעוף חשיב ג"כ פסוקת הגרגרת, ומוכח דגם בעוף הוי רק טרפה פסוקת הגרגרת, ובכ"ז מהני שחיטת הקנה לחוד בעוף לרבא גופא, ומוכח דלא בעינן בשחיטה שיעשה מעשה נבלה, דהרי שחיטת הקנה לעולם הוי רק מעשה טרפה, ואף להמסקנא שם דפסוקת הגרגרת הוי נבלה, אבל בהך סברא דלא בעינן בשחיטה כשיעור דמנבלה, ל"מ דפליגי, וגם לכמה פוסקים גם להמסקנא, לא הוי נבלה מחיים, אלא דלא מועיל שחיטה בהך סימן הפסוק דהוי כמנחא בדקולא וע"כ תהי' אחר השחיטה נבלה, ומוכח דלא בעינן בשחיטה כשיעור דמנבלה, וע"כ צ"ל דכונת הפלתי הוא על הסימן עצמו דע"כ בעינן שיהי' נפיק חיותא מהסימן לגמרי וכמנחא בדקולא, ומדחזינן דהגרמת שליש מצטרף לשחיטה ע"כ דגם שלא במקו"ש הוי כמנחא בדקולא, וע"כ פסוקת הגרגרת שלא במקו"ש ג"כ הוי נבלה דתו אין מועיל שחיטה בהך סימן כיון דהוי כמנחא בדקולא

כ) ואולם גם ע"ז קשה מתירוצו של ר"ל דמשני דשלא במקום חתך הוי רק טרפה וחזינן דגם בפסק בומקו"ש לא הוי גם הסימן גופא כמנחא בדקולא דהא מהני השחיטה אח"כ שלא במקום חתך ומוכרח דא"צ שיהי' ע"י השחיטה כמנחא בדקולא דהרי בכל השחיטות לא הוי הסימן כמנחא בדקולא לס"ד דר"ל וק"ט על הפלתי הנ"ל, וצ"ל דס"ל דלפי האמת דמסקינן לה"ל דהסימנים כמנחא בדקולא אמרי' דכ"ז שלא יהי' כמנחא בדקולא אינה שחיטה כלל, ומזה גופא הוא דפשיטי לי' לר"ל דהוי כמנחא בדקולא, דאל"כ ל"ש שחיטה דבעינן שע"י השחיטה יהי' הסימן כמנחא בדקולא, וע"כ להמסקנא נ"ל דגם שלא במקום שחיטה הוי כמנחא בדקולא, מדמצטרף הגרמה שליש להכשר שחיטה

כא) ולכאורה יתיישב קושיתנו הנ"ל דמשכחת שהי' בעוף בהגריס שליש האמצעי דכבר נפסק רובו של הסימן והוי מידי דמנבלה בי', דלפימ"ש דגם להפלתי לא הוי נבלה מחיים י"ל דלא פוסל שהי' (להצד דשהי' אין פוסל במיעוט קמא) ואולם ז"א, דהרי להפוסקים דפסוקת הגרגרת גם במקום שחיטה לא הוי נבלה מחיים נ"ל מ"ש הרא"ש בצד האבעיא דאינו פוסל שהי' במיעו"ק משום דבעינן מידי דמנבלה, וקשה דהא גם לאחר כל הסימן לא הוי נבלה עדיין א"כ איך משכחת שהי' וזה דוחק לאמר דרק אחרי הושט הוא דפוסל שהי' דאז היא נבלה מחיים דא"כ למה בעי דוקא במיעוט סימנים הא גם לאחר שחיטת כל הקנה ג"כ אין פוסל שהי' לפי"ז, ועוד, לפי"מ שיתבאר להלן דלהתוס' גם פסוקת הושט לא הוי נבלה מחיים, א"כ גם לאחר שחיטת הושט לא פוסל שהי' וע"כ צ"ל דמ"ש הרא"ש דאין פוסל שהי' רק במידי דמנבלה אין הכונה שיהי' נבלה מחיים אלא שיהי' נבלה לאתר שחיטה והיינו לאחר רובו של הסימן דע"כ יהי' נבלה לאחר שחיטה אם לא נצרף שחיטה הקודמת ולפי"ז גם בהגרים שליש האמצעי ושהה, אם נחשב שחיטתו הקודמת כפסוקה ע"כ יהי' נבלה אחר שחיטה, דגם ע"י סימן השני לא יועיל להכשיר. משום דבעינן שיהא שני הסימנים ראוים לשחיטה, וע"כ