אמרי משה ב

סימן א יבאר דינים הנוגעים למקואות העליונות הנעשה בזמננו והענינים השייכים לזה

א) בראשונה יש לברר אי מקוה זוחלת מטהר שאובין, דהנה הרמב"ם (בפ"ח ה"ח) כתב שלשה גממיות בנחל התחתונה והעליונה של כ' כ' סאה והאמצעית של מ"ס, ושטף של גשמים עובר ביניהם אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין המים הנזחלין מערבין אלא א"כ עמדו, ובש"ך (ס"ק כ"ט) כתב דרק במי גשמים דפסול בזחילה אין מערבין, אבל במעין גם הזוחלין מערבין. ואולם בריב"ש סי' רצ"ב מתבאר דטעם הרמב"ם משום דכל זוחלין ענינם קטפרס, וכדמוכח ממה שכ' הנצוק והקטפרס אינו חיבור והאשבורן חיבור, דמתבאר דההיפוך מהאשבורן, והיינו זוחלין הוי קטפרס, ובהגר"א (ס"ק ה' וצ"ג) כתב עפ"ז דזה הטעם דזוחלים פסול במקוה ובמעין כשר, משום דבמקוה דבעי מ"ס בזוחלין דהוי קטפרס הרי ליכא מ"ס דאינו חיבור, אבל מעין דמטהר בכ"ש ע"כ מטהר בזוחלין ומזה ראי' דגם לאדם סגי בכ"ש דהא בגל שנתלש ונפל על האדם, אף שזוחל מטהר, והרי ליכא מ"ס כיון שזוחל, וע"כ דגם לאדם סגי בכ"ש במעין, ע"ש

ולכאורה יש לדחות דאף דבעינן מ"ס לאדם, מ"מ ל"ד מעין למקוה, דבמקוה אין חל עלה דין מקוה רק ע"י חיבור מ"ס ביחד, שיהיה מחובר בדין חיבור מקואות, וכל דלא חל עלה דין חיבור מ"ס ביחד ליכא עלה שם מקוה דכ"ש לחוד אין מטהר בה כלל, וע"כ זוחלין פסול דליכ' מ"ס מחוברים בדיני חבור, אבל במעין אף להשי' דבעינן מ"ס לאדם, אבל לא בעינן שיהי' מחובר המ"ס בדיני חיבור רק שלא יהי' הפסק אויר ביניהם, דהרי הטעם דבעי מ"ס כתב הרא"ש דכיון דשיערו חכמים אמה על אמה לאדם בינוני השיעור הזה שוה לכולם, לכן בעינן מ"ס שיוכל לטבול כל גופו כאחת, אבל גם להך שיטה כל כ"ש שבמעין מטהר ולא בעינן שיהי' מחובר המ"ס בדיני חיבור, וכיון דיוכל לטבול גופו כאחת דליכא הפסק אויר שפיר מהני, אף דזוחלין אין מחבר, דכל כ"ש מטהר, גם לא אדע מדוע לא הביא הגר"א ראי' מכל הנהרות דמטהר לאדם כמבואר בכ"ד

ב) והנה להש"ך הנ"ל דהא דאין הזוחלין מערבין הוא רק במקוה דפסול בזוחלין, אבל במעין הזוחלין מערבין, י"ל דזוחלים מטהר שאובין גם במקוה, והיינו די"ל דגם זוחלים דין מקוה עלה לענין הדין דאין מקוה מקבל טומאה משום דהוי כמחובר וילפינן זה מהקרא דמקוה מים יהי' טהור, וכמבואר בהשגות (ריש פ"א מאה"ט) ולענין זה גם כשזוחל אין מקבל טומאה, וע"כ י"ל דמטהר השאובים ג"כ כשזוחלת כיון דיש עלה דין מקוה, ופסול זחילה הוי רק דין בהטבילה, דהטבילה צריך להיות באשבורן, ומפני זה אין זוחלים מחברים שני מקואות חסרות כמ"ש הרמב"ם, משום דבעינן שיהי' על המערב דין מקוה שיוכל לטבול גם בהמערב, דכיון דבעינן שיהיו מחוברין בשעת הטבילה השני מקואות, ולא מהני מה שהושק פעם אחת, וע"כ בעינן ג"כ שבמים המחברים יוכל לטבול, דאיך אפשר שמצד זה ומצד זה יוכל לטבול, ובהמחבר לא יוכל לטבול, ודין זה מתבאר ג"כ (במ"ג פ"ו) דאם השאוב באמצע המקואות כמו שהי', וכתב הר"ש דכיון דהשאוב מפסיק בין שנים החיצונים אין הכשרים מתערבים זע"ז, וחזינן דבעינן שיהי' על המחבר דין מקוה שיוכל לטבול גם בהמחבר, וע"כ אין הזוחלים מערבים משום דלא יוכל לטבול בהמחבר, ולא נוכל לחשבם כאחת בהטבילה, אבל לטהר שאובים דאין זה מדין טבילה רק מדין זריעה שיהי' כמחובר, שפיר י"ל דגם הזוחלים מטהרים, כיון דגם זוחלים דין מקוה עלה, שלא יקבלו טומאה, ועל כן חשיבי השאובים כזרועים ומחוברים, ונסתלק מהם הפסול דשאובים

ג) ואולם להריב"ש והגר"א הנ"ל דאין הזוחלים מחברים משום דהוי כקטפרס, וס"ל דכל זוחלים הוי כקטפרס אף בקרקע שוה, ומשום ה"ט פסול זוחלים במקוה משום דליכא מ"ס כנ"ל, ולפ"ז הי' נראה פשוט לכאורה דאין זוחלים מטהר שאובים, כיון דליכא מ"ס וגם לטהר שאובים בעינן מ"ס, ולא מהני רביעית מה"ת, אף דמן התורה מהני רביעית לטבילת כלים, בכ"ז לטהר שאובים ל"מ וכמ"ש להלן, ועוד דגם רביעית ליכא בזוחלים כיון דאין מחבר להגר"א וחשיב רק ככ"ש, וע' בר"ש (פ"ו מ"ח) דמסתפק אי קטפרס הוי חיבור לטהר שאובים, ולהגר"א הנ"ל נראה דאין מטהר כיון דחשיב כל כ"ש בפ"ע, ועוד יותר מזה נראה לכאורה להגר"א דגם במעין דמטהר בכ"ש ובזוחלים, אם יהיו השאובין זוחלים לא יטהרו מהמעין דלא חשיבי כמחוברין להמעין: