אמרי משה כח

בהגרמתו שליש האמצעי, מצטרף גם מעשה השחיטה להטריף, וע"כ אין תקנה גם ע"י סימן השני, משום דכבר נטרפה, אבל למ"ד דמהני שחיטת השליש בתרא להכשיר סימן זה גופא להכי אליבי' לא מטרף בהגרמת שליש האמצעי, משום דאין בו שיעור לטורפה דאא"פ לצרף שליש הראשון שהי' בשחיטה לעשות עי"ז טרפה, כיין דאפשר עוד לתקן הסימן ע"י שחיטת השליש בתרא, ואז גם שליש הראשון יצטרף לרוב השחיטה, ולפ"ז אליבי' גם אם לא יגמר השליש בתרא בשחיטה, וישחוט סימן השני בעוף, ג"כ יהי' כשר, כיון דהי' אפשר לתקן ולהכשיר גם את סימן הראשין בשחיטה, ולא נטרפה ע"י הגרמת שליש האמצעי, מהני גם ע"י סימן השני להכשיר, וא"כ ה"ה בהתחיל לשחוט בושט ולא גמרו ושחט הקנה ג"כ כשר, ולא נטרף ע"י מה שהתחיל בושט ולא גמרו, כיון דהי' אפשר לשחוט ולגמור בו השחיטה, ע"כ אין מעשה השחיטה עושה אותה טרפה, דשחיטה אין עושה טרפה כ"ז שאפשר לתקן ולגמור השחיטה בסי' זה אבל בנידון הרא"י ששחט רובו של הסימן ולא הי' מפורעת אם נימא דתו ל"מ המיעוט בתרא לעשותה מפורעת להכשיר, אז גם סימן השני ל"מ להכשיר בעוף, משום דכבר נטרפה, וכמש"ל למ"ד בהגרים שליש האמצעי פסול, דנתבאר דנ"מ גם ע"י סימן השני להכשיר וכנ"ל, ושפיר כתבו התוס' דלא משכחת שהי' בעוף דגם בלי שהי' פסול בגווני הנ"ל, ואכתי צ"ע, דנפ"מ מהפסול דשהי', דבל"ז הי רק טרפה, להתוס' בדף ל"ב ד"ה ורמינהו דס"ל דפסוקת הגרגרת הוי רק טרפה מחיים, ורק משום דליכא בה שחיט' ע"כ תהי' נבלה לאחר שחיטה, ומשום השהי' תהי' נבלה, ואפ"ל דגם ע"י שהי' לא תהיה נבלה דאינה פסלות, רק דאין מצטרף השחיטות, ויתבאר להלן בסי' ג' ועכ"פ זה ודאי נראה דבעוף שהתחיל בושט ולא גמרו ושחט הקנה דכשר, וכן מוכח בדף ל' דהשוחט בב' וג' מקומות שחיטתו כשרה לפי פרש"י שם ומשמע דגם בושט איירי, ומוכח דאף שהתחיל בושט במקום זה ושחט אח"כ במקום אחר ול"א שכבר נטרפה, משום דהוי דרך שחיטה, ובידו לגמור במקום שהתחיל, ואולי י"ל דשם כיון דגמר השחיטה בהך סימן ל"ש להטריף משום החתך הראשון, דהרי י"ל דהחתך הראשון הוא מהכשר השחיטה, שמצטרף למה ששחט בחתך השני כנגדו בהיקף

יד) והנה להפוסקים דפסוקת הגרגרת לא הוי נבלה מחיים, אלא לאחר שחיטה, כדמוכח הסוגיא בדף ל"ב דרק משום דהסימן כמנחא בדיקולא ולא מועיל בו שחיטה, לכן הוי נבלה, אבל מחיים הוי רק טרפה, וקשה דא"כ בעוף דסגי בסי' א', אמאי הוי נבלה, הא אפשר לשחוט סימן השני ולא יהי' נבלה, אלא טרפה, וצ"ל דכיון דכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה ע"י הקנה תו לא מועיל שחיטת הושט, דשני שחיטות לא שייך, וע"כ הוי נבלה גם ועוף, ושו"ר בבה"ל סי' כ' שעמד ג"כ ע"ז מ"ט הוי פסוקת הג' נבלה בעוף ותירץ כמ"ש, ולפ"ז גם במפורעת י"ל עוד טעם הא דל"מ בלא שהי' שישחוט סימן השני דכיון דכבר נפיק חיותא ע"י הקנה שנשחט ברובו ואינה מפורעת ע"כ תו ל"מ בו להכשיר גם ע"י סימן השני, וע"כ לא משכחת שהי' בעוף באופן הנ"ל דגם בלא שהי' פסול, ואך דיש להקשות גם ע"ז מהא דמהני בהגרים שליש האמצעי או הראשון להכשיר ע"י שחיטת השליש בתרא, אף דכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה קודם השליש בתרא, (דגם ע"י הגרמה נפיק חיותא כדמוכח מר"ה דס"ל דהגרים שליש ושחט שליש כשר, וע"כ דנפק חיותא, וגם לר"י דפליג היינו משום דבעינן רובא בשחיטה, אבל אין סברא דיפלגו במציאות אי נפיק חיותא ע"י הגרמה), ובכ"ז מהני בהגרים שליש להכשיר ע"י שחיטת ב' שלישים וכן בהגרים שליש האמצעי ע"י השליש בתרא ול"א דכבר נפיק חיותא ואולם י"ל כמש"ל דהמיעוט בתרא מועיל להכשיר משום דאיתא בשחיטה מה"ת לכתחילה וע"כ מהני אף שכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה, אבל בפסוקת הג' שפיר י"ל דלכן אין מועיל להכשיר ע"י הושט דכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה ועי"ל דבהגרים מועיל השליש בתרא משום דאין ההכשר עי"ז לחוד, דרק מצטרף לשליש הראשון או להאמצעי, אבל בפסוקת הג' אא"פ להכשיר ע"י השני לחוד, כיון שכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה

טו) אך לפ"ז יצמח לנו דבהגריס שליש האמצעי או הראשון אף לפי"מ דק"ל דכשר כשגמר הסימן בשחיטה, אבל אם לא יגמר הסימן בשחיטה וישחוט סימן השני בעוף לא יועיל, דאף דלא נטרף ע"י הגרמת השליש כיון דיכול להשלים שחיטתו בסימן זה כנ"ל באות י"ב, אבל מכ"מ לא יועיל להכשיר ע"י סימן השני כיון דכבר נפיק חיותא ע"י סימן הראשון בלא הכשר שחיטה ודמי לפסוקת הג' דאין מועיל שחיטת הושט לטהר מנבלה, (וזה ודאי דוחק לאמר דמצרפינן שחיטת השליש מסימן הראשון וע"כ לא מקרי כל היתר השחיטה ע"י סימן שני דכיון דלא גמר שחיטתו בו לא שייך להצטרף להכשר השחיטה) אבל דין זה חידוש גדול הוא, וגם קצת ראי' להיפך מהא דפליגי ר"ה ור"י בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש ולמה הוצרך הגמרא להא דהגרים השליש הג', דהרי לר"ה כשר בל"ז, ופשיטא דאחר שכבר נגמרה השחיטה בשליש הב', דתו לא מיטרף, ולר"י גם אם לא הגרים השליש הג' טרפה, וע"כ צ"ל דהנ"מ לענין עוף, דאם לא הגרים השליש הג', ואחר שחיטת שליש הב' שחט סימן השני היה כשר גם לר"י, כיון דהיה אפשר לגמור השליש הג' מהני שחיטת סימן שני, אבל עכשיו שהגרים השליש הו, נעשה טרפה וגם נבלה, ותו לא מועיל שחיטת השני

טז) וגם ק"ל טובא על הטעם שכתב הבה"ל דפסוקת הגרגרת גם בעוף הוי נבלה, דכיון דנפיק חיותא כשיעור שחיטה שוב ל"מ שחיטה, דשני שחיטות לא אשכחן, מהא דמשני ר"ל בדף ל"ב כאן ששחט במקום חתך הוי נבלה וכאן ששחט שלא במקום חתך הוי רק טריפה, ולתירוץ זה צ"ל דגם בעוף שלא במקום חתך הוי רק טריפה, דהרי אותו הקושיא שהקשה הגמרא ורמינהו אלו טרפות בבהמה, קשה ג"כ על המשנה דאלו טרפות בעוף, דחשוב ג"כ פסוקת הגרגרת דהוי רק טריפה, וצ"ל ג"כ דאיירי שלא במקום חתך, וחזינן דאף דכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה בעוף ע"י פסוקת הגרגרת, ובכ"ז מועיל אח"כ שחיטה גם בסימן החתוך, וגם לפי"מ דמסקינן דחזר ר"ל מההיא, היינו מטעם דאותו הסימן הוי כמנתא בדקולא, אבל מסברא זו דגם בנפיק חיותא כשיעור שחיטה, מהני השחיטה אח"כ, ל"מ דהדר בו, ומוכח דליתא לסברא הנ"ל, דזה ודאי דוחק לאמר דס"ל לר"ל כר"א דבעוף ושט ולא קנה, ובקנה לא נפיק חיותא עדיין, עוד ק"ל דהרי להשיטות דפסוקת הגרגרת לא הוי נבלה מחיים והוי רק טריפה משמע דלא נפיק חיותא בזה יותר מכל הטריפות דמהני בהו שחיטה לטהר מנבלה, ומדוע ל"מ שחיטה בפסוקת הג', ועוד דלר"א דושט ולא קנה יקשה מ"ט פסוקת הגרגרת נבלה גם בעוף, הא אליבי' לא נפיק עדיין חיותא כשיעור שחיטה ע"י הקנה לחוד, ויועיל שחיטת הושט לטהר מנבלה: