אמרי משה כז

ומועיל שחיטת הקנה לטהר מנבלה, ע"ש, וע"כ אין פוסל משום שהי' כששוחט בסכין רע, דהוא מכלל השחיט', אבל המיעו"ב אי נימא דלא מועיל להכשיר משום דכבר הוי כמנחא בדיקולא, א"כ לא חשיב שחיטה כלל וא"כ לפסול משום שהי' כששוחט בסכין רע המיעו"ב של סימן ראשון, ומוכח ע"כ דהמיעו"ב מועיל להכשיר

י) ולכאורה יש להביא ראי' להיפך מסוגיא דשחט ופגע בנקב דבעי ר"י לומר דטרפה, דהוי כגמר עכו"ם, וקשה דנהי דס"ל דפגע בנקב ל"ד לחק"פ, אבל כשגמר כל הסימן, הרי שחט רוב בלא הנקב, ומדוע יפסל משום הנקב, וע"כ משום דהנקב שהצטרף כששחט מחצה, ובצירוף הנקב כבר הסימן נחתך ברוב, (ואף כשלא הגיע בשחיטת החצי' להנקב, חשיב כפסוק ברוב לענין טרפות אף שאין החתך במק"א, דניקבה כנפה מצטרפין לרובא) ולכן לא מהני כשגמר כל הסימן בשחיטה דאחרי שכבר הי' רובא חתוך ועדיין ליכא הכשר שחיטה (דהנקב ס"ל דאין מצטרף להשחיטה) ע"כ ל"מ שחיטת המיעו"ב להכשיר, וזה נראה בכונת התוס' שם שהקשו מהא דר"י גופא מכשיר בהגרים שליש האמצעי ע"י שחיטת השליש בתרא וחזינן דהמיעו"ב מצטרף להכשיר השחיטה וכתבו לחלק בין מקום שחיטה להגריס, ע"ש ובמהרש"א, והחילוק צ"ל ע"כ משום דבהגריס לא נפיק חיותא ולא הוי כמנחא בדיקולא ע"כ מהני המיעו"ב, אבל במקום שחיטה ד"י רוב הנחתך הוי כמנחא בדיקולא ע"כ ל"מ המיעו"ב להכשיר, ואך יש לדחות דכיון דמדמי פגע בנקב נשחט ישראל וגמר עכו"ם, ובשחט עכו"ם משהו אחר חצי' הוא פוסל כל השחיטה כמו בדרסה וחלדה ומשום דהוי פסלות על כל השחיטה וכמ"ש להלן, וה"נ ס"ל בנקב דהוי פסלות כמו בגמר עכו"ם ואולם יש לחלק, דשם מקרי נפסלה בשחיטה, היינו בשעת שחיטה, אבל בנקב אף דס"ל דל"ד לחק"פ, אבל אין הפסול בשעת שחיטה, ומהכ"ת נימא שיפסול כל השחיטה, וא"כ מדוע ל"מ להכשיר כשגמר כל הסימן דאף דהנקב לא מצטרף לרובא דשחיטה, אבל כיון דאין פוסל, הרי יש רוב מלבד הנקב, אם לא דהמיעו"ב ל"מ להכשיר וצ"ע

יא) ואמנם קשה בהא דמסיק שם דפגע בנקב כשרה, דדמי לחק"פ, והרי כשהי' הנקב לצד המפרקת, והתחיב לשחוט כנגדו לצד החוץ, וכששחט מחצה ולא הגיע עדיין להנקב, הרי אין השחיטה מפורעת, וכבר רובא חתוך בצירוף הנקב, ומדוע מהני אח"כ כשפגע בנקב ועשה מפורעת, אם נימא דהמיעו"ב אין מועיל לעשות מפורעת, ור"א דמכשיר בפגע בנקב, משמע דס"ל כשמואל דבעי מפורעת, דהקשה עליו ומשמע דקיבל תירוצו, וביותר קשה להגהת אשרי דפוסק כשמואל דבעינן מפורעת, וא"כ איך מהשרינן בפגע בנקב, הא לא הוי מפורעת, אם לא דנדחוק דאיירי שתיכף בששחט חצי', פגע בנקב דהוי מפורעת טרם שחתוך ברוב, אבל משמע דבכל גווני כשר בפגע בנקב, ומוכח דגם המיעו"ב מהני לעשות מפורעת

ולכאורה יקשה קושית הרא"י הנ"ל, אף אי נימא דהמיעו"ב אין מועיל להכשיר, דנהי דע"י המיעו"ב לא הי' מהני להכשיר גם בלא שהי' בכה"ג שלא הי' מפורעת, אבל הרי אפשר לשחוט סימן השני, דבעוף כשר בסימן אחד, ושפיר משכחת שהי' באופן הנ"ל שלא הי' מפורעת ברובו של סימן כנ"ל, דאם לא שהה הי' מתכשר ע"י סימן השני, וכששהה פסול, ואולי דגם ע"י סימן השני אא"פ להכשיר גם בלא שהי", משום דנעשה טרפה או נבלה, ע"י שחיטת הראשון שלא שחט כדינו, דהיינו דלא הי' מפורעת, והוי כפסק ע"י קוץ, ושוב לא מהני גם הסימן השני, ואך דלפי"ז יצמח לנו דין חדש, אם יתחיל לשחוט בושט ולא יגמור השחיטה בו וישחוט אח"כ הקנה בעוף שיהי' טרפה דכיון דלא גמר השחיטה בו דמי ג"כ לניקב בקוץ, דהא דבכל שחיטת הושט לא נעשה טרפה בתחילת שחיטה כמש"כ רש"י בדף כ' דכן הכשר השחיטה, היינו דוקא כשגמר השחיטה בסימן זה, אבל כשהתחיל ולא גמרו, י"ל דנעשה טרפה, אבל ע"כ ז"א דבכל שחיטת עוף ודאי דא"צ לדקדק שישחוט הסימנים זה אחר זה ובודאי דיכול לשחוט שניהם ביחד, ובכה"ג אא"פ לצמצם שלא ישחוט רוב הקנה, טרם רוב הושט, ונימא שכבר נטרף בשחיטת הושט פחות מרוב, דהוי כניקב בקוץ מקודם השחיט', ומה שגומר אח"כ השחיט' בושט. לא מהני, משום דכבר נגמרה השחיט' בהקנה לחוד, וגם דנראה פשוט דאף בשאינו גומר כלל לשחוט הושט דכשר, ול"א דמה שהתחיל בושט ולא גמרו יהי' כאילו ניקב בקוץ, וע"כ הטעם משום דדרך שחיטה היא, וא"כ ה"נ בגווני שסימן אחד נשחט רובו בלא מפורעת, יש להכשיר ע"י סימן השני, ול"א שכבר נטרפה ע"י סימן הראשון שלא הי' מפורעת, כיון דדרך שחיטה הוא

יב) אמנם יש לחלק דבהתחיל לשחוט בושט ולא גמרו, שפיר מתכשר ע"י סימן השני, ול"א דנטרף ע"י מה שהתחיל בושט ולא גמרו, משום דהי' בידו לגמור שחיטתו בושט, וכ"ז שבידו לגמור שחיטתו בהך סימן גופא, לא מקרי התחלת שחיטתו כנקובת הושט, כיון דהוי דרך שחיטה, ובידו לגמור עד הרוב ל"מ נקובה, אבל בנידון הנ"ל דכבר גמר הרוב מהסימן בלא מפורעת, ואין תקנה להכשיר השחיטה ע"י סימן זה (אי נימא דל"מ המיעו"ב להכשיר כנ"ל) בזה י"ל דל"מ גם ע"י שחיטת סימן השני, משום דהוי כנתנבלה שלא בדרך שחיטה, כיון דשחט באופן שאין תקנה להכשיר ע"י סימן זה. דכבר נשחט רובו ואינה מפורעת, ל"מ זה דרך שחיטה, והוי כניקב ע"י קוץ, וע"כ שפיר כתבו התוס' דלא משכחת שהי' בעוף, משום דבגווני הנ"ל שלא היה מפורעת גם בלא שהי' פסול, אף ע"י שחיטת סימן השני, וכמש"נ

יג) וראי' לדברנו הנ"ל דהרי בגמ' משמע דמאן דפוסל בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, גם בעוף פוסל. ואמאי, נהי דס"ל דבעינן רובא דנפיק חיותא בשחיטה, אבל מדוע לא יתכשר בעוף ע"י סימן השני, דהרי בהגרמת שליש האמצעי לחוד אין בו שיעור להטריף, ושליש הראשון שהי' בשחיטה אא"פ לצרפו לעשות טרפה, כדמוכח ממאן דמכשיר כששחט השליש בתרא, ול"א דכבר נטרף בהגרמת שליש האמצעי, דאז כבר הי' הרוב פסוק, ועדיין לא הי' רוב בשחיטה, וא"כ נימא דכבר נטרף, וע"כ צ"ל כיון דע"י שליש ההגרמה לחוד אין בו שיעור לטורפה, אין מצטרף השליש הראשון שהי' בשחיטה לעשות עי"ז טרפה, וע"כ מהני אח"כ כשגמר השליש בתרא בשחיטה, וא"כ קשה למאן דפוסל בזה, נהי דע"י הך סימן גופא ס"ל דאין להכשיר משום דבעינן רובא דנפיק חיותא בשחיטה, אבל מדוע לא יתכשר ע"י סימן השני בעוף (אי נימא דבכל דוכתא ל"ב שיהי' שני הסימנים ראויים לשחיטה וכמש"ל באות י"ז, כ"ג, כ"ד), וע"כ צ"ל דהא בהא תליא, כיון דס"ל דהך סימן שהגרים תו אין לו תקנה להכשיר בשחיטת השליש בתרא, וע"כ אמרינן דנטרפה, ומצרפינן גם שליש הראשון שהיה בשחיטה לעשות טרפה ע"י, ול"א דע"י מעשה השחיטה אא"פ להטריף, כיון דקלקל אחר כך