אמרי משה כו

משום דס"ל דבעינן רוב הראשון מהסימן, ולא מועיל השליש בתרא להכשיר, וכן למ"ד דרגרים שליש ושחט ב' שלישים ג"כ פסול, ע"כ משום דס"ל דל"מ השליש בתרא להכשיר, דהוי כמנחא בדיקולא, דאל"כ מדוע לא יועיל כשהגרים שליש הראשון ושחט ב' שלישים, דאיכא רובא דנפיק חיותא, וגם רוב הסימן בשחיטה וע"כ משום דל"מ להכשיר השחיטה, רק רוב הראשון מהסימן, ובתק"פ מצטרף הפגום ג"כ לרוב שחיטת הסימן, וע"כ מהני, אבל בהגרים דאא"פ לצרף ההגרמה לשחיטה, ע"כ ל"מ בשחיטת ב' השלישים, דהשליש בתרא אינו מועיל להכשיר, ולפ"ז להרשב"א דפסק דגם בשחט ב' שלישים פסול, י"ל דגם במפורעת ל"מ המיעו"ב להכשיר

ו) אמנם י"ל דדוקא בקנה דשחיטתו תמיד קודם שנחתך כשיעור דמטרפא דהא עד רובא לא מתעביד ביה מעשה טרפה, וע"כ ל"מ בו המיעו"ב להכשיר, אתרי שכבר נחתך בשיעור דמטרפא, ולכן בקנה כשהגרים שליש לא מועיל שחיטת השליש בתרא להכשיר, אבל לענין מפורעת בושט, דתמיד שחיטתו אחרי שכבר נעשה בו מעשה נבלה וטרפה, וע"כ גם המיעו"ב מועיל בושט לעשות מפורעת ולחבר החיתוכים, וראיתי בא"ש שכתב סברא זו לתרץ קושית התוס' בדף מ"ד בהך דהתחיל בתורבץ וגמר בושט דכשר לשמואל ובהגרים שליש הראשון ס"ל דפסול, וכתב לחלק בין קנה לושט כנ"ל, ועי"ש שקילס סברא זו, ולענ"ד יש לפקפק טובא דהרי גם בושט אף דע"י נקב משהו הוי נבלה וטרפה, אבל עדיין אין הסימן כמנחא בדיקולא וכשמתחיל לשחוט בושט, פוסל טרפות אם נוקב הסימן אף כנגד הנשחט, כמ"ש התוס' בדף ח', אבל אחרי הרוב דכבר הוי כמנחא בדיקולא, גם כנגד מיעוט השלם אין פוסל אם ניקב, וא"כ כמו דבקנה ל"מ המיעו"ב, משום דלא מצינו שיכשיר אחרי שנעשה בו מעשה טריפות, ה"נ בושט לא מצינו שיכשיר אחרי שכבר הוי כמנחא בדיקולא, ועוד דגם הקנה מועיל תמיד גם אחרי שחיטת הושט שכבר יש שיעור דמנבלה ע"י הושט ויש לחלק קצת ובישוב קושית התוס' הנ"ל י"ל לענ"ד דבקנה דהשליש הגרמה מצטרף לשליש שחיטה למיפק חיותא ולהיות כפסוק ברוב שתהי' טרפה ונבלה, וגם להיות כמנחא בדיקולא, וכשהגיע לרוב הסימן סייע גם ההגרמה למיפק חיותא, וע"כ ס"ל לשמואל דל"מ, דבעינן שיהי' רובא דנפיק חיותא בשחיטה לחוד, ולכן לא מועיל השליש בתרא, אבל בתורבץ לשמואל דברובו, י"ל דהוי כאבר אחר לגמרי, ולא מצטרף כלל להושט, להיות כמנחא בדיקולא, ע"י שליש בתורבץ, ושליש בושט, וע"כ, כששחט ב' שלישים בושט הוי כהתחיל מתחילת הסימן, ונפיק חיותא ע"י הושט לחוד, ועכ"פ לפי הנ"ל מוכח דלשמואל דס"ל דהגרים שליש ושחט ב' שלישים ג"כ ל"מ וע"כ הטעם דס"ל דלא מועיל המיעו"ב להכשיר

ז) ולכאורה אפ"ל דטעמא דשמואל, לפי שיטת הבה"ג וסייעתי' דגם בקנה פוסל שהי' וחלדה בחצי ראשון (ול"ד לפגום דכשר כמש"ל הטעם, דס"ל הפסולים הוי פסלות לכל השחיטה) וע"כ גם בהגרמה פוסל בשליש הראשון משום דהוי פסלות על כל השחיטה, ולפ"ז לענין מפורעת, שפיר י"ל דמועיל גם. לדידי' לחבר החיתוכים ע"י המיעו"ב, ואולם בעיקר ההילכתא דהגרמה משמע בסוגיא דאין בזה פסלות ולא אתי רק להורות מקום השחיטה מהיכן מתחיל דהרי לפ"מ דק"ל דבהגרים שליש האמצעי ג"כ כשר הרי מוכח דלא הוי פסלות כדרס' וחלדה בשליש האמצעי דפוסל כל השחיטה לכ"ע, וע"כ דהגרמה לא הוי פסלות ומשום דהוי כשוחט ביד וברגל ואין בזה חידוש רק להורות מקום השחיטה מהיכן הות, ועיין בראשונים שהשיגו על פרש"י בדף ל' שפסק גם בהגרמה לפסול במיעו"ב

ח) ובשו"ע סי' כ"ג סעיף ד' דהשוחט בסכין שאינו חד ושהה שיעור שהי' במיעו"ב של סימן הראשון, הוי רק ספק נבלה, וזה אבעי' דלא אפשיטא לפי' הר"א בתוס' שם, בהך דשהה במיעוט סימנים והנה הא דיש סברא דלא הוי נבלה, ע"כ הוא משום דגם המיעו"ב בכלל הכשר השחיטה, אף דא"צ לשוחטו, ולא הוי כחותך ביד וברגל ע"כ לא הוי שהי', ולפי"ז לכאורה בשהי' במיעו"ב דרש"י, דהיינו ששהה במיעו"ב בסימן השני, הי' צריך להיות פסול, כיון דחשבינן המיעו"ב מכלל השחיטה לקולא, כ"ש לחומרא, ובאמת מבואר בשו"ע שם דרק לכתחילה יש לזהר בשהי' במיעו"ב דרש"י, וע"כ צ"ל דדוקא בשוחט בסכין רע, במיעו"ב של סימן הראשון, דעדיין לא נגמר השחיטה, ואא"פ לדון בי' עדיין הדין דרובו ככולו, אף דכבר שחט הרוב מזה הסימן, מ"מ כיון דצריך לשחוט סימן השני, ולא נגמרה השחיטה ל"ש לדון דרובו ככולו משום דעל הכשר השחיטה כולה היינו השני סימנים ביחד, דאז נגמרה השחיטה, דיינינן אז דרובו ככולו, וע"כ במיעו"ב דרש"י אין פוסל שהי', כיון דכבר נגמרה בשחיטה, ומשום דרובו ככולו, אבל במיעו"ב של סימן הראשון, כיון דעדיין לא נגמר השחיטה גם המיעו"ב מכל הכשר השחי' הוא וחשיב שחיטה ע"כ אין פוסל כששוחט בסכין רע משום שהי' ועכ"פ מוכח דאף המיעו"ב הוא מכלל השחיטה, וע"כ גם לענין אם לא היתה השחיטה מפורעת, וע"י המיעו"ב עשה השחיטה למפורעת מהני, כיון דגם המיעו"ב הוא מכלל השחיטה, דחזינן דשחיטתו במיעו"ב בסכין רע לא חשיב כשהי', ואף לפי צד האבעי' דפסלה שהי', היינו משום דעכ"פ לענין סימן זה כבר נגמר הכשר שחיטתו, ולכן חשבינן המיעו"ב כתותך ביד, משום דדנין על כל סימן בפ"ע הדין דרובו ככולו, אבל בנידון מפורעת הנ"ל דעדיין לא נגמרה השחיטה בהך סימן, שפיר י"ל דגם המיעו"ב מועיל להכשיר, דל"ש לדון הדין דרובו ככולו, כיון דעדיין ל"מ שחיט', ובלא דין השחיט' ל"ש לדון על הסימן בפ"ע רובו ככולו דלא נחשב לדבר בפ"ע לדון בי' הדין דרובו ככולו, וע"כ שפיר מועיל המיעו"ב לעשותה מפורעת, ומה"ט מהני גם בהגרים שליש האמצעי להכשיר ע"י המיעו"ב, דעדיין כ"ז שלא שחט המיעו"ב, ליכא רובא בשחיטה, וע"כ שחיטת השליש בתרא מועיל להכשיר, ול"א כיון דכבר נפסק ברובו הוי כמנחא בדיקולא וכדאמרינן בדף ל"ב בשחט שלא במקום חתך דל"מ משום דהוי כמנחא בדיקולא דדוקא כנגד מה שכבר חתוך ל"מ משום דהוי כמנחא בדיקולא, אבל המיעו"ב שהוא שלם, ועל כל הסימן נאמר דין שחיטה, שפיר מועיל המיעו"ב להכשיר אף דפסק חיותא, וכמש"ל

ט) האומנם כי יש לדחות ממה דלא פוסל כששוחט בספין רע המיעו"ב של סימן ראשון דהרי חזינן דלמ"ד בעוף ושט ולא קנה, ובכ"ז לענין זה הקנה בכלל שחיטה כששוחט בסכין רע ושוהה בשחיטת הקנה דודאי לא נפסל משום שהי' דגם הקנה הוא מכלל השחיטה, ומוכח דאף דהקנה אינו מועיל להכשיר השחיטה מ"מ אין פוסל כששוחטים בו משום שהי' וה"נ י"ל לענין המיעו"ב דאף שאין מועיל להכשיר מ"מ לענין זה הוא מכלל השחיטה שלא יפסול כששוחטים בסכין רע משום שהי', ואולם י"ל דע"כ הקנה הוא מכלל השחיטה אף לר"א שלא יהי' שחיטתו בו כשהי' משום דלפעמים מהני גם להכשיר השחיטה ע"י כדאמרי' התם בדף כ"ת בשחתך מקודם שדרה ומפרקת דאז יוצא החיות גם ע"י הקנה