אמרי משה כה

הוי נבלה ונפקא חיותא, ובכ"ז חזינן דמהני בהגרים שליש האמצעי ע"י שחיטת שליש הג', ולפי"ז מוכח דמהני המיעוט בתרא להכשיר גם כשנפסק רובא במקום שחיטה, ולא אמרינן דהוי כמאן דמנחא בדיקולא, ואא"פ לתרץ כמש"כ הבה"ל הנ"ל, וכן קשה קושיתי הנ"ל דמשכחת שהי' בהגרים שליש האמצעי, כיון דלהפלתי הוי נבלה

ג) והנה באמת צריך להבין כהפלתי, איך מהני להכשיר ע"י השליש בתרא, כיון דהוי כמנחא בדיקולא, גם ע"י הגרמה להפלתי והרי בדף ל"ב פריך הגמרא על הא דמשני כאן ששחט שלא במקום חתך, מהא דר"ז דכמנחא בדיקולא דמיא, וחזינן דכיון דכבר נפסק החיות תו ל"מ בו שחיטה, ועיין בראשונים שכתבו דאף דאנן לא קי"ל כר"ז, היינו לענין הריאה, אבל לענין הסימנים עצמם לכ"ע כמנחא בדיקולא, ותו לא מועיל בו שחיטה, וא"כ קשה איך מהני השליש בתרא להכשיר השחיטה וכבר תמה עליו בערהב"ש ע"ש. והנ"ל בטעם הדבר, דכיון דהדין הוא דלכתחילה בעינן שישחוט כל הסימן וכדמוכח מהא דשרי למלוק בחטאת העוף כל הסימן וכמבואר בד' כ"א, וכל דעביד טפי מהכשר הבדלה מקרי, וע"כ משום דכל הסימן מצוה לכתחילה, וכן מבואר ברש"י שם, ומה דכשר ברוב הוא משום דין רובא ככוליה, דמהני בכה"ת, ומשום ה"ט כתבו האחרונים דלרש"י פסול שהי' במיעוט בתרא מה"ת, ומשום דכששוחט כל הסימן הוי גם המיעו"ב מהכשר השחיטה דרק כשאין שוחט אלא רוב שייך לדון הדין דרובא ככולי', אבל כששוחט כל הסימן הרי כל הסימן מהכשר שחיטה, וע"כ ניחא לפי"ז ג"כ מה דמהני המיעוט בתרא להכשר השחיטה, ומשום דבדרך שחיטתו דהיינו בעת הכשר השחיטה הרי גם המיעו"ב הוא בדין שחיטה, אף דכבר נפיק חיותא, וע"כ דשייך בו שחיטה, ולכן מהני נמי המיעו"ב להצטרף לרובו, ואף לפי השיטות דשהי' אינו פוסל במיעו"ב, היינו משום דכיון דכבר נגמר קודם המיעו"ב השחיטה בהכשר, והוי שחיטת המיעו"ב למותר, דכבר יש לדון בו רובו ככוליה, אבל בנידון דידן, דהיינו בהגרים שליש האמצעי או השליש הראשון דכ"ז דלא נגמר השליש האחרון עדיין ליכא רובא בשחיטה, וא"א לדון בו רובו ככולי' לענין הכשר השחיטה, ורק ע"י המיעו"ב נשלם רוב הכשר השחיטה, שפיר מצטרף המיעו"ב, (וזה לא שייך לומר דכיון דפסוק ברובו הוי כפסוק בכולו משום הדין דרובו ככוליה, דבפועל אינו פסוק ועוד דאין הסימן כדבר בפ"ע לדון בו דין רובו ככוליה ורק כשאנו דנין לענין הכשר השחיטה שייך לדון על הסימן רובו ככוליה, דלענין שחיטה אינו מתחשב הסימן ביחד עם הצואר, רק בפ"ע), וע"כ בהגרים שליש דעדיין ליכא רובא להכשיר השחיטה, ול"ש דין רובו ככוליה ע"כ מהני המיעו"ב, ול"ד להא דאמרינן בדף ל"ב הנ"ל דגם בשחט שלא במקום חתך לא מהני, דהוי כמאן דמנחא בדיקולא, דהיינו דוקא נגד החתוך ל"ש שחיטה, מה"ט דכמנתא בדיקולא, אבל לענין המיעו"ב השלם, והוא בדרך שחיטתו, כיון דעל כל הסימן נאמר דין שחיטה כנ"ל, ע"כ שפיר מועיל המיעו"ב להכשיר, אף דפסוק חיותא, ואף דלענין טריפות גם כשניקב במיעוט השלם כשר כיון דשחט רוב, ועי' בסי' כ"ו בש"ך ובפרמ"ג, מ"מ לענין הכשר שחיטה כיון דצריך לשחטו מה"ת כנ"ל, שפיר מועיל גם להכשיר, ולפ"ז גם לענין מפורעת מועיל המיעוו"ב לעשות מפורעת, וחזרה קושית הרא"י לדוכתה

ד) וזה אין לחלק דאף דבהגרים שליש מהני המיעו"ב, היינו משום דעדיין לא נעשה טרפה כפסוקה ברוב משום דהשליש שהיה בשחיטה אין מצטרף לרובא להטריף, דשחיטה אינה עושה טרפות, אבל בשוחט בשנים וג' מקומות שאינה מפורעת לא מקרי שחיטה כלל, וכשהגיע לרוב, ואינה מפורעת מיד נטרפה, כפסוקת הגרגרת ברוב, ותו ל"מ המיעו"ב להכשיר, ואך ז"א, חדא דהמקצת הראשונה שהתחיל לשחוט הרי הי' כדרך שחיטה, והמקצת הזה א"א לעשות טרפות ותו ליכא רוב להטריף ועוד אף דאיכא רוב גם בלא מקצת הראשון ג"כ מהני, דגם בלא מפורעת מקרי דרך שחיטה, דאל"כ, נימא דבושט אם שחט בב' וג' מקומות יהי' נעשה מיד טרפה ולא יועיל כשיחבר החיתוכים גם קודם שהגיע לרוב, וזה ודאי אינו, וע"כ דגם בב' וג' מקומות מקרי דרך שחיטה, וע"כ כשמחבר החיתוכים מהני גם בושט, וא"כ גם בקנה יועיל, גם באיכא רוב שלא מפורעת מלבד המקצת הראשון, אי נימא דהמיעו"ב מהני להכשיר, דכיון דיוכל לתקן ע"י שיחבר החיתוכים מקרי זה דרך שחיטה, ובאמת נ"ל להיפך, דאף אי נימא דהמיעו"ב ל"מ להכשיר השחיטה, מ"מ י"ל דמהני המיעו"ב לעשות מפורעת, דכיון דכשעושה מפורעת מתקן השחיטה הקודמת, וע"כ נמצא דהשחיטה שעד הרוב הוא דמכשיר, אחרי שעכשיו היא מפורעת, ואך יש לפקפק ולאמר דכיון דע"כ צריך לחבר החיתוכים בדיני שחיטה, ואם יחבר עכו"ם ודאי נראה דלא יועיל, ונמצא דהמיעו"ב הוא המכשיר השחיטה, וכיון דהוי כמנחא בדיקולא דמי כאלו נשחט ע"י עכו"ם דלא מהני

ה) והנה לר"ה, דס"ל דהגרים שליש הב' טרפה ול"מ להכשיר ע"י השליש הג' נראה לכאורה דס"ל דלא מועיל המיעו"ב להכשיר ומשום דכמנחא בדיקולא ולפ"ז להרמב"ן ולהרז"ה דחוששין לחומרא כר"ה אפשר דגם במפורעת ל"מ המיעו"ב להכשיר, ואולם י"ל לפי"מ דמשמע שם בגמ' דטעמא דר"ה דסובר, דהגרים שליש ושחט שליש מהני, אף דשליש דהגרמה ל"ד לח"ק פגום, וא"א לצרפו לרוב השחיטה דאינו מקום שחיטה, ובכ"ז ס"ל דמהני, וע"כ דהיינו משום דס"ל דלא בעינן כלל שישחוט רוב הסימן, רק המיעוט שאחר החצי, המשלים לרוב, דנפיק חיותא בו, וע"כ מהני גם בשהגרים עד החצי, דא"צ לצרפו לרוב הסימן, וכיון דס"ל דעיקר השחיטה, הוא רק מיעוט המשלים לרוב, וע"כ בהגרים שליש הב' טרפה, דאז עיקר השחיטה, וצריך שיהי' אז בשחיטה דוקא, ומשום ה"ט לא מהני שחיטת שליש הג' להכשיר, דאף דחשיב שחיטה ולא הוי כמנחא בדיקולא, מ"מ ל"מ דבעינן דוקא במיעוט המשלים לרוב שיהי' בשחיטה, אבל בשלא היתה מפורעת שפיר י"ל דמודי דמועיל להכשיר ע"י המיעו"ב, דכיון דהי' בשחיטה המיעו"ב, וע"י שמחבר עתה החיתוכים, גם המיעוט המשלים לרוב נעשה מפורעת, והוי שחיטה כשרה, שפיר מהני כיון דלא אמרינן דהוי כמנחא בדיקולא, ול"ד שחיטת המיעו"ב לשחיטת עכו"ם, דשפיר הוי שחיטה בכה"ג לעשות שחיטה הקודמת למפורעת, ואולם מהר"ן מתבאר דלר"ה אמרינן דהגרמה דמי לח"ק פגום, ומשמע מדבריו דגם לר"ה אינו מועיל המיעוט המשלים לרוב לחוד, רק בצירוף ההגרמה, שעי"ז נעשה הרוב, דגם הפגום דהגרמה מצטרף לרובו, [ וצ"ל דאף דאינו מקום שחיטה, אך בקנה דעד החצי לא גמירי כל הלכות שחיטה, וע"כ גם הלכות הגרמה לא נאמרה בקנה עד החצי, וע"כ מצטרף גם שליש דהגרמה להשחיטה והוי כחק"פ במקום שחיטה], ועכ"פ לפ"ד הר"ן צ"ל דהא דל"מ לר"ה להכשיר ע"י שליש הג' משום דהמיעו"ב אינו מועיל להכשיר, דהוי כמנחא בדיקולא, דל"ל כמש"ל דהא להר"ן ל"ס ליה לר"ה דסגי במיעוט המשלים לרוב לחוד, דהלא צריך גם לצירוף הפגום להשלים לרוב הסימן, וכיון דס"ל דהשליש האמצעי צריך להיות דוקא בשחיטה, ול"מ בשחיטת השליש בתרא בצירוף השליש קמא, ע"כ