אמרי משה כד

מתכשרים ומ"ט פוסל הראב"ד במעמ"צ, ואולם באמת ניחא דהראב"ד לשיטתי' לפי המבואר במהרי"ק ובח"ס (ס' ר"ט) דלא מפרש המשנה דבריכה במ"ג רק דנתמלאה מהמעין, ושיטתו דבמקום שזוחל מתחלה אף ברבו השאובין כשר, ובמקום שלא הי' זוחל אז אמרי' הך דשמא ירבו הנוטפין וגם במעמ"צ פסול, והיינו כמו שבארנו משום דכיון דהנוטפים נשארים בפיסולם דל"מ השקה לטהר בזחילה, וע"כ פסול משום דמתכסה בהפסולים או משום דהוי חציצה, וכשרבו הזוחלים כשר משום דנתבטלו הנוטפים ואך דצ"ע לפ"ז במקום שהי' זוחל מתחלה נהי דהזוחלין לא נתבטלו משום דמעין ומקוה אין מתבטל כמשנ"ל, אבל כיון דיש בה רוב פסולים, הרי מתכסה גם בהפסולים, וצ"ל דשם גם הפסולים נתכשרו בזחילה, ויותר נראה עפמש"ל (אות מ"ו ומ"ח) דבמקום שלא הי' זוחל הוי כעושה מקוה בתחלה, ובתחלה אין מתכשר במחצה כשרים כמש"נ שם, או דסבר כמ"ש אות כ"ג דלהכי פסול ברבו הנוטפים משום דקטפרס אינו חיבור, וע"כ גם במחצה פסול, משום דאין מתכסה כנ"ל ובמקום שזוחל מתחלה שפיר מהני החיבור לטהר גם המ"ג בזחילה דמקום שזוחל מכח חיות המעין ל"מ קטפרס כמש"ל (אות ח') וע"כ כשר גם בשרבו, והסוברים דמעמ"צ כשר יסברו דהך דבריכה איירי במ"ג ומוכח דמהני השקה לטהר בזחילה אף במקום שלא הי' זוחל מתחלה, וע"כ כשר במעמ"צ ועיין בר"ן שכתב דהא דר"צ דהעיד ברבו הזוחלין דכשר וכי ס"ד דטפה שנפל לים יפסול הים, וכתב דקמל"נ אף שצריך להנוטפים להתכסות ע"ש ואינו מובן דגם בשיש בל"ז להתכסות, הרי עכ"פ הוא מתכסה ג"כ בהפסולים, ואולי י"ל עפמ"ש (אות ט') דרק על הוית המקוה בתחלה הדין שיהי' באשבורן, וס"ל דגם בשאין בו להתכסות מקרי כעושה מקוה בתחלה

ע) והנה כבר הערנו (באות ג') דהבור נעשה זוחל ע"י דחיפת המים באויר טרם שיגיעו המים לקרקעית המקוה, וכתבנו דגם זוחלין מטהר שאובין, ומשום דהי' פשוט לענ"ד דמקוה הזוחלת אין מק"ט וכמ"ש (אות ב'), ואולם כעת ראיתי בס' חלקת יואב, דפשיטא לו להיפוך, וכ"מ בח"ס סי' רי"ג (והדבר קשה דלפ"ז מעלה אם תהי' זוחלת ותקבל טומאה, ואח"כ כשיעשה כתלים להמקוה יהי' המים טהור בלא שום השקה), ולדבריהם י"ל דזוחלין אין מטהר שאובין, ועיין במ"ש (אות י"ד) ואולם אם הבורות שלנו דין מעין עליהם י"ל דמטהר אף כשזוחל וכמשנ"ל, ואף כשרבו השאובין על מי המעין י"ל לפמש"ל (אות כב כג) דרק בנהרות דהו' קטפרס יש החשש שמא ירבו הנוטפין משום דהוי קטפרס, ולפ"ז י"ל דהמים שבבור למטה שהוא באשבורן, אף שזוחל מלמעלה, אבל עכ"פ קטפרס לא הוי המים שלמטה (אף להשיטה (בסעי' נ') דהוי כולה זוחלין, היינו לענין פסול זוחלין במ"ג, אבל קטפרס לא הוי המים שלמטה) ובמעין שפיר דמתכשרי השאובין ע"י השקה להמים שלמטה דבמעין כשר אף אי מקרי כולה זוחלין, ואך לשיטת המשכ"י דחושש להבורות שלנו דאין להם דין מעין ופסול בזוחלין, וגם נחוש להשיטה דהוי כולה זוחלין כשזוחל למעלה, אז יתעורר החשש הנ"ל אם נימא דזוחלין אין מטהר שאובין, ועיין במ"ש (אות י"ח,):

[חסר הסוף] סימן ב' הלכות שחיטה אם מועיל המיעוט בתרא של סימן להכשיר השחיטה באופן שלא נגמר השחיטה ברוב, ובעוף שהתחיל לשחוט מיעוט בושט ולא גמרו, ושחט הקנה אי כשר. א) התוס' בדף ל' כתבו דאם נימא דשהי' במיעוט קמא לא פסלה לא משכחת שהי' בעוף מה"ת, כיון דכשר בסימן אחד, וק"ל לפי מה דאמרינן בדף י"ט בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דכשרה לרבי יהודה, אם כן משכחת שפיר שהיה בעוף, כששהה אחר הגרמת השליש השני, וכן לפי"מ דק"ל דהגרים שליש ושחט ב' שלישים כשר. משכחת בששהה אחר ששחט שליש השני, טרם שגמר השליש הג' בשחיטה, דלפי"מ דמבואר ברא"ש דסברת האבעיא דשהה במיעוט סימנים לפי' ר"ת דהיינו מיעוט קמא, הוא משום די"ל דלמא לא פסלה שהי' אלא במידי דמנבל' כגון אחר רוב סי', אבל לא במיעוט קמא דהוי רק טרפה, (דס"ל דנקובת הושט הוי רק טריפה), א"כ בשחט שליש והגרים שליש דכבר הוי פסוקת הגרגרת ברובו דהוי נבלה גם שלא במקום שחיטה, כמ"ש הפלתי בסימן כ', והביא ראיה מהגרים שליש ושחט שליש דכשר לר"ה, וע"כ נפיק חיותא ע"י הגרמה ג"כ, דע"כ בשחיט' בעינן דנפיק חיותא, וכ"מ בגמרא שם דכי נפקא חיותא בהגרמה נפקא, וכיון דגם ע"י הגרמ' נפקא חיותא והוי נבלה, הרי משכחת שהי' בעוף, אחר הגרמת שליש האמצעי דכבר הוי נבלה, ובודאי דאז פוסל שהי', שלא יועיל אם ישלים שליש האחרון בשחיטה, ובס' ראש יוסף הקשה כע"ז למ"ד דבעינן שחיטה מפורעת, לפי' השאלתות דהיינו כששחט בב' וג' מקומות בהיקף של סימן, כגון שחתך סביב סביב כאן מעט וכאן מעט בטבעת אחת בקנה וכן בושט, ובכה"ג משכחת שהי' בעוף שכבר יש רוב שחוט ועדיין אינה מפורעת, דבכה"ג לענין טריפות הוי טריפה אף שאינה מפורעת כמבואר (בדף מ"ה) ניקבה כנפה מצטרפים לרובא, וא"כ כששהה אז כבר הוי מידי דמנבלה והשחיטה עוד לא נגמרה, דלא הוי מפורעת, וכששחט אח"כ לחבר החתוכים לעשותם מפורעת פסול משום שהי', ובבה"ל סי' כ"ד השיג ע"ז דבכה"ג אף בלא שהי' פסול כיון דכבר נחתך רובו של סימן והוי כמאן דמנחא בדיקולא, ושוב לא מועיל לעשותן מפורעת ע"י המיעוט בתרא ע"ש, וכן מתבאר בחידושי רע"א ליו"ד סי' כ"ז בסוף אריכת דבריו

ב) ולכאורה תמוה לענ"ד מהא דשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דמהני, וכן מהא דמהני בהגרים שליש ושחט ב' שלישים, וחזינן דאף שכבר נחתך רוב הסימן ועדיין ליכא הכשר שחיטה, מ"מ כששחט השליש בתרא מהני להכשיר, וחזינן דגם מיעוט בתרא של סימן מצטרף להכשיר, ולא אמרינן דהוי כמאן דמנחא בדיקולא, ואולם יש לישב דבריהם לפימ"ש הפר"ח דפסוקת הגרגרת שלא במקום שחיטה לא הוי נבלה, דלא כהפלתי הנ"ל, וע"כ אליביה לא נפקא חיותא שלא במקום שחיטה, ולכן ניחא הא דבהגרים שליש האמצעי או שליש הראשון מהני השליש הג' להכשיר, דלא הוי עדיין כמנחא בדיקולא, אבל בנידון הרא"י הנ"ל שכבר נשחט רוב במקום שחיטה, י"ל כמש"כ הבה"ל דתו ל"מ להכשיר ע"י המיעוט בתרא, ולשיטת הפר"ח מיושבת ג"כ קושיתנו הנ"ל דמשכחת שהי' בהגרים שליש האמצעי, דהרי להפר"ח לא הוי נבלה ע"י הגרמה, ואולם להפלתי דס"ל דגם שלא במקום שחיטה