אמרי משה רמג

*) וק"ל להרמב"ם הנ"ל דחובל ביוה"כ חייב ממה דפסק בפ"ג מגניבה דטבח ביוה"כ פטור מדו"ה, והא לפימ"ד בפי"ח מסנהדרין דאין לוקין על גזילה משום דניתן לתשלומין והיינו דאין לוקין ומשלמין, והכ"מ הקשה דהא קיי"ל דלוקה ולא משלם, ותרצו האחרונים דבגזילה גלי קרא דמשלם כדאמרינן אם כעין שגזל יחזיר וא"ל דמים משלם, ומבואר בת"כ דילפינן זה מקרא דושלם אותו בראשו, וע"כ ממונא משלם ולא לקי וכ"ה בריטב"א מכות ט"ז יעוי"ש. והא דאמרינן הטעם דנל"ע היינו כשאיתי' בעין דאז **) א"א לפטור מטעם דממונא משלם דזה ל"מ תשלומין מה שמחזיר הגזילה, וכשליתי' בעין ל"ש הטעם דנל"ע דבדמים ל"מ העשה לגמרי, וע"כ צריך לטעם דניתן לתשלומין, וכמעט שמתבאר כן להדיא בפ"א מגזילה, ובתמורה פריך דנימא בשינוי אעל"מ ופירש בנתיבות משום דבעת השינוי עובר עוד הפעם בלא תגזול במה דקני הגזילה, ולפי"ז הרי בכל טביחה דהוי שינוי כמבואר ב"ק ס"ח עובר בל"ת, והא דמשלם היינו משום דגלי קרא דממונא משלם וחייב בדו"ה ולא לקי, ולפי"ז קשה דגם בטבח ביוהכ"פ דאיכא גם ל"ת דיוהכ"פ יתחייב וכמו בחובל ביוה"כ, דכיון דגזה"כ דמשלם ולא לקי אגזילה ה"ה גם באיכא ל"ת דיוה"כ, וא"ל משום דבתחלת הטביחה דאז ליכא עדיין שינוי ואז המלקות דיוה"כ דאיכא גם בתחילת השחיטה כמבואר בפה"מ בחולין י"ד פוטר התשלומין וכאלו עשה אחר, ותו א"א לחייבו על הסוף, דז"א דנראה דגם על סוף שחיטה לחוד חייב דו"ה גם כשעשה אחר ההתחלה. ואולי אפ"ל דבגזילה דלא משכחת מלקות עיקר הל"ת נאמרה לתשלומין וע"כ אין ללמוד דגם באיכא ל"ת אחרינא ישלם, משא"כ בחובל דבפחות מש"פ לוקה ופוטר בקרע שיראין וע"כ מוכח דממונא דחבלה לא מיפטר ממלקות, ודוחק

והנה הרמב"ם בריש ממילה כתב דהמועל בזדון לוקה ומשלם מה שפגם מהקדש בראשו, ובגליון תמה דאין לוקה ומשלם, וציין לעיין בדב"ש, ועינתי שם שמתרץ דלצדדין קאמר דלוקה בהתרו ומשלם בלא התרו, עוד ר"ל דתשלומי מעילה דהוי לשמים וכפרה לא מיפטר בקלבד"מ, ולכאורה לא מצינו כלל בקרא תשלומי מעילה, והתשלומין י"ל משום גנב מזיק דחייב בהקדש להרמב"ם, אך מלשון דמשלם מה שפגם בראשו משמע דהוי תשלומי מעילה. ושמעתי מהב' הנפלא הגה"צ ר' יהושע זעליג זצ"ל בהגאב"ד דקלימאוויץ, דתשלומין במזיד ידעינן ממה דילפינן בב"מ נ"ה ואת אשר חטא מהקדש ישלם לרבות פחות מש"פ להשבון ובזה ליכא חומש ואשם, וגם במזיד יש תשלומין אלו כמבואר ברמב"ם שם פ"ז, ומכ"ש בש"פ דאיכא תשלומי מעילה, ובכ"ז תירוצו של הדב"ש לענ"ד נ"ע מפסחים כ"ט דגם במעילה פטור קלבד"מ וכמ"ש התוס' בכתובות דתשלומי מעילה לא הוי כפרה, וי"ל ע"פ דברי הצל"ח ואכ"מ. והנראה דיש להסתפק אי לוקה בהזיד במעילה בהוצאה לחוד ומלשון הרמב"ם שם משמע קצת דרק בנהנה לוקה וכן מתבאר לכאורה בריטב"א מכות כ"א ועיין תוס' פסחים ל"ג, אך ברמב"ם פ"ו ה"ז מבואר דמועל במזיד בהוצאה לחוד, וע"כ הכונה **(ובכ"ז אין מובן לי דגם באיתי' בעין ליפטור משום החיוב אונסין שנתחייב אם יאנס, וחיוב זה פטור המלקות דא"א לחייב שתים, ויקשה הגמרא דחולין המובא להלן. למלקות דתשלומין ל"ש במזיד שאין מתחלל, ולכאורה קשה ע"ז מקדושין נ"ג דפריך לר"מ דבשוגג אין מתחלל קרבן אמאי מתחייב, ומסיק דרק בפגם חייב לר"מ דאלמא דכל שאין מתחלל לא מתחייב, ועיין במקנה שהקשה דאמאי לא פריך לדידן אמזיד אמאי לוקה, ולהנ"ל קשה ביותר לפי האמת אמאי לוקה בהוצאה לחוד, עוד הקשה בשעה"מ על הרמב"ם דפ"ו ה"ה דבקדה"ג לוקה בהוצאה לחוד א"כ מה יענה לקושית הגמרא הנ"ל דכיון דקדה"ג אין מתחלל אמאי מועל ונשאר בצ"ע. ולענ"ד י"ל עפימ"ש התוס' פסחים כ"ט דאוכל חמץ של הקדש פטור ממעילה והקשו הא קלבד"מ אינו פוטר מקרבן ותרצו דכל דליכא קו"ח ליכא אשם, וי"ל דזה הוא קושית הגמרא דכיון דאין מתחלל לר"מ בשוגג וליכא קו"ח דהא ליכא פסידא להקדש שוב ליכא קרבן, אבל לענין מלקות במזיד ל"ק דאף דאין מתחלל מ"מ לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וכבכ"ד דאעל"מ, דכונת הקושי' לר"מ לא משום דלא אהני מעשיו רק משום דליכא קו"ח כנ"ל. ומיושב קושית המקנה וניחא גם קושית השעה"מ לפימ"ד התוס' בכריתות י"ג דבקדה"ג ל"ב ש"פ כמו דמועל בנותר ופגול, ועיין בנתיבות סי' כ"ח דמה"ט בקדה"ג גם בקלבד"מ דליכא קו"ח חייב קרבן עי"ש, וע"כ ניחא דמועל בהוצאה לחוד בקדה"ב ול"ק קושית הגמ' הנ"ל, דהרי חייב בקדה"ג גם בליכא קו"ח. וניחא ג"כ הרמב"ם דלוקה בהוצאה לחוד כנ"ל. ולפ"ז מיושב קושית הדב"ש דהרי סתם מועל בזדון לוקח ההקדש בידו הגנבה ולוקה תיכף על הוצאתו והתשלומין הוא אח"כ כשפגם ואינם כאחת, וכן מוכח דאיירי ע"י הוצאה מדלא הזכיר הרמב"ם שנהנה, דפגם לחוד הוי רק מזיק דליתא מלקות וגם התשלומין אינו תשלומי מעילה, וע"כ דאיירי ע"י הוצאה שנעשה גנב בהוצאתו ומחויב מלקות ואח"כ כשפגם נעשה גנב מחדש וכמ"ש להלן וחייב בתשלומין

וק"ל לפמ"ש דלוקה בהוצאה לחוד א"כ ל"ל למעט הקדש מכפל הא אין לוקה ומשלם, וא"ל דאיצטריך לשוגג, דאכתי יקשה לר"ל דחמל"ש פטורין, ומהא דחייב קו"ח בשוגג ל"ק לר"ל דגזה"כ הוא וכמ"ש התוספות בכתובות לרבי דהזיד במעילה במיתה דע"כ גזה"כ דחייב מעילה, ה"ה לר"ל דצ"ל כן, אבל כפל דאינו ממון דמעילה לפטור בקלבד"מ. ולכאורה אפשר לומר דלפמש"ל דבגזילה דגלי קרא דממונא משלם ולא לקי אגזילה דה"ה גם כשיש גם ל"ת אחרינא, ומש"ה גם הכא בהקדש דאיכא ל"ת דמעילה משלם ולא לקי. והערני קצת לתרץ זה הרב הגדול הב' פנחס נ"י מזורעק. ואולם הרי כבר הבאנו מהרמב"ם פ"ו דמעילה דלוקה בהוצאה במעילה וכן בריש מעילה מבואר כן כמש"ל, ויקשה באמת ע"ז דכיון דגלי קרא דבגזל אינו פטור ממונא ישלם ולא לקי, וא"כ גם בגנבת הקדש לא ילקה וכמו בחובל ביוה"כ, ואי הוי אמרינן דהקדש פטור מאונסין ורק דמשלם קרן כשאיתי' בעין, הי' ניחא דמה שמחזיר הגזילה בעין ל"מ תשלומין לפטור המלקות, אך מלשון הרמב"ם פ"ב וכן בפ"ג הי"ג משמע דגונב הקדש חייב באונסין וקשה דא"כ נימא ממונא משלם ולא ילקה בהזיד במעילה בהוצאה, ואולם י"ל לפמש"ל בשם האחרונים דבאיתי' לגנבה בעין ל"ש למפטר משום אין לוקין ומשלמין, וזה מוכרח ממה דמבואר בחולין קמ"א דלמ"ד דנל"ע לוקין, גם על גזילה לוקין, וע"כ דהיינו משום דל"ש אין לוקין ומשלמין כשהגזילה בעין, וע"כ שפיר ניחא דלוקה בהוצאה וא"א לפטור משום דממונא משלם ומשום דאיתי' בעין, ואף שכתב הרמב"ם דמשלם מה שפגם, וכשפגם כבר יש תשלומין לפטור המלקות, ואף שחייב משום מזיק גם בלא חיוב הגזילה, **(נדפס ביגדיל תורה ש"ש קונטרס כ"ט המשך מקונט' כ"א)**