אמרי משה רמ

סימן מא בדברי הרמב"ם דחובל ביוהכ"פ חייב *) ע"ד קושית הגרע"א והמנ"ח המובא ביגד"ת סי' ב' על הרמב"ם דחובל ביוהכ"פ חייב דא"כ מאי פריך בכתובות ל"ב ורמינהו אלו הלוקין דהא שם יש ממונא דחבלה דהיינו בו"פ הנני להעתיק מ"ש ע"ז מכבר, דהנה לכאורה דברי הרמב"ם הם משנה מפורשת בב"ק פ"ד דחובל ביוה"כ חייב, ואף די"ל דאיירי בלא התרו לפי"מ דקיי"ל דתמ"ל שוגגין חייבין, מ"מ הא לר"ל דשוגגין ג"כ פטור מוכח ממתני' כהרמב"ם דגם בלאו אחרינא ממונא משלם, וא"כ מנ"ל לעשות פלוגתא בין ר"י לר"ל בזה, וע"כ לכאורה נפלאים שיטת החולקים על הרמב"ם

והנלענ"ד דהנה בהך גזה"כ דבחבלה ממונא משלם, יש לפרש בשני אופנים, או דגזה"כ דממונא דחבלה לא מפטר משום קלבד"מ דמלקות, ולפ"ז גם באיכא לאו אחרינא ג"כ אינו פוטר, דהא גם הלאו דלא יוסיף הוא לאו הפוטר ממון אחר וכמבואר בדף ל"ה היכא דבהדי דחביל קרע שיראין והחבלה אין ש"פ דאז פטור על השיראין, וכיון דגזה"כ דממון דחבלה לא מפטר משום לאו דידי', וע"כ דהך ממונא לא מפטר משום קלבד"מ, וה"ה דלא מפטר כשיש לאו אחר, ועוד יש לפרש דהגזה"כ דכאן בחבלה יהי' הרשעה ממון, דבכה"ת אמרינן משום רשעה אחת מחייבינן ובוחרים במלקות דחמור, וכאן חידשה התורה שנבחר לחייב בממון, וממילא דפטור ממלקות, ומשום דזה כלל בכה"ת, וגם בחבלה א"א לחייב שתי רשעיות, וכיון דאין כאן מלקות שוב ליכא קלבד"מ לפטור ממון, ואין ראיה דממון דחבלה לא מפטר משום קלבד"מ, דמזה דבתרה התורה שיהי' כאן הרשעה ממון דלא כבכה"ת אין להוכיח דהוא משום דלא מפטר מקלבד"מ, ואה"נ אם יצויר שיהי' מלקות בחבלה הי' פוטר הממון, ורק משום דבאמת הרי ליכא מלקות ע"כ חייב ממון, ולפ"ז כשמזדמן לאו אחר כמו בחובל ביוה"כ דאז י"ל דמלקינן על יוה"כ, דהא רק לענין הלאו דחבלה גילתה התורה דנבאר הרשעה דממון אבל לענין לאו אחר לא, ונקטינן כבכה""ת דדנינן בחמור, וכיון דמלקינן לו על הלאו דיוה"כ שוב מפטר מממון כיון דליכא גזה"כ דלא מפטר משום קלבד"מ. והנה יש לחקור היכא דממונא משלם ולא לקי אי חשיב הלאו כחמ"ל שוגגין, ונפ"מ לר"ל דתמ"ל שוגגין פוטר, אי בהדי דחביל קרע שיראין דאף דלא לקי ומשום דממונא משלם מ"מ פטור על השיראין דלא גרע משוגגין, ויתבאר להלן מחלוקת הראשונים, ועיין קצות סי' ל"ח לענין תשלומי הזמה דכה"ג הוי שוגגין, ואי ננקוט דהוי כשוגגין א"כ לר"ל א"א לפרש הגזה"כ דחבלה כאופן השני, דהא גם השתא דגילתה התורה דליכא מלקות ומשום דממונא משלם, מ"מ איכא הפטור דקלבד"מ, דהרי הוי כשוגגין וכשם שפוטר באמת ממון אחר כנ"ל, וע"כ הא דלא פטור ממון דחבלה הוא משום דגזה"כ דממון דחבלה לא מפטר מקלבד"מ וכאופן הראשון

ועפ"ז א"ש שיטת החולקים על הרמב"ם, דאף דלר"ל מוכח ממשנה הנ"ל דגם בלאו אחר חייב מ"מ לפי"מ דקי"ל כר"י, י"ל דביוה"כ בהתרו ויש מלקות דפטור מתשלומין ואין להקשות דמנ"ל לעשות פלוגתא בזה בין ר"י לר"ל, דהרי באמת דין זה תליא בפלוגתתם, דמשום דלר"ל שוגגין פטור וע"כ דגזה"כ דממון דחבלה **(ודפס ביגדיל תורה שנה שני' קונטרס י"א ועיין סי' ל' סוף אות ל'.)** לא מפטר מקלבד"מ, דהרי גם השתא דליכא מלקות איכא הפטור דקלבד"מ דשוגגין, וכנ"ל, וע"כ גם בלאו אתרינא אף אי נימא דילקה איוה"כ, מ"מ א"י לפטור ממון דחבלה דהרי לא מפטר מקלבד"מ, וכיון דזה א"א לחייב שתי רשעיות שוב הדין דממונא משלם ולא לקי גם איוה"כ, אבל לר"י דתמ"ל שוגגין חייב וכאופן השני הנ"ל דאין ראי' דממון דתבלה לא מפטר בקלבד"מ, רק משום דליכא קלבד"מ, וע"כ גם בלאו אחרינא כמו ביוה"כ דלא חידשה התורה שיהי' הרשעה ממון, שפיר י"ל דמלקין איוה"כ ופטור מממון דחבלה כיון דלא מוכח דלא מפטר מקלבד"מ בממון דחבלה, והרמב"ם דהוכיח ממשנה הנ"ל אף די"ל דאיירי בלא התרו, היינו משום דס"ל דכה"ג דממונא משלם גרע זה מקמ"ל שוגגין ואף לר"ל אין בזה קלבד"מ, וע"כ לא תליא דין זה בפלוגתת ר"י ור"ל ולכן שפיר מוכח ממשנה הנ"ל, דכמו דלר"ל ע"כ דגם בלאו אתר חייב הנ"ל לר"י דמה"ת לעשות פלוגתא בזה כיון דלא תליא בפלוגתתם

ולפי הנתבאר יש להבין מ"ט באמת חובל ביוה"כ חייב, כיון דלא מוכח דבחובל לא מפטר משום קלבד"מ ורק משום דליכא קלבד"מ, א"כ כשיש לאו אחר שפיר י"ל דלקי ופוטר ממון דחבלה, וע"כ צ"ל דכיון דהתורה גילתה דלענין מלקות דלא יוסיף, כשיש בחבלה ש"פ בוחרים הרשעה דממון ולא מלקינן אלא יוסיף, וע"כ כשמזדמן גם לאו אתר ל"ל שילקה, דא"כ אז יחזור הדין ללקות נמי אלאו דחבלה, וזה הרי סותר גזה"כ דחבלה דנבחור ברשעה דממון ולא ללקות, ואף אם נסתפק באיזה דרך נאחוז אם שהלאו דעלמא יפטור מממון, וממילא דילקה גם אחבלה, או נאחוז בהך צד כהגזה"כ דחבלה דכל דאיכא ש"פ בחבלה לא מלקינן אחבלה ומשלם, מספיקא א"א ללקות ומשלם ולא לקי, ועפ"ז מיושב קושית רע"א הנ"ל, דשם באונס ומפתה אף דאיכא בו"פ מ"מ הלאו דלא יוסיף ודאי דל"ש בזה, וע"כ בזה שפיר אמרינן דהלאו האחר פוטר ממון דחבלה דהא גם בחבלה מפטר בקלבד"מ ורק דבכ"ד כשיש גם הלאו אי"א ללקות משום דא"כ ילקה גם הלאו דחבלה, וזה א"א, וכנ"ל, אבל הכא ל"ש זה, ועוד יתבאר להלן

ועפמ"ש יתיישב קושית המקנה בעבד שסירסו רבו בקידושין כ"ה, להחולקים על הרמב"ם הנ"ל, דהא כיון דיש הכא ל"ת דבארצכם לא תעשו יפטור משום קלבד"מ, ול"ל דאיירי בשוגג דעדיין יקשה לר"ל דתמ"ל שוגגין פטורין, ולהנ"ל הרי נתבאר דאליבי' דר"ל כ"ע ס"ל דגם באיכא לאו חייב, וכמפורש במשנה דב"ק הנ"ל, ורק אליבי' דר"י פליגי וכמש"כ ובעיקר מה דפשיט להמקנה דשחרור דשו"ע מקרי ממונא דחבלה יש להסתפק טונא, די"ל דכיון דהוי קנסא ל"מ ממון חבלה, ועפי"ז יתעורר קושית המקנה גם להרמב"ם, וביותר יסתער לנו קושיא בכל שחרור דשו"ע דאמאי לא מעטר משום קלנד"ח, דגם בע"כ שלו איכא הלאו דלא יוסיף, וכמבואר בח"מ סי' ת"כ ותכ"ד בב"י וסמ"ע, וא"ל דגזה"כ, דהרי יש לאוקמי בשוגג, וגם דנילף מזה לכה"ת, ולהסוברים דקלבד"מ מהני תפיסה י"ל משום דתפיס בעצמו, ואולם להתולקים ק"ל לכאורה

והנראה דבאמת הרי נכלל בשו"ע גם ממונא דחבלה דהא לולא דהוא יוצא לחירות לגמרי הרי היה בזה תשלומי נזק בעד השו"ע, ואף דהחובל בע"כ שלו פטור, מ"מ הרי כבר כתב הקצות דמה דהרב זוכה הוא ע"י העבד תה מחשב כתשלומין ומשום ה"ט פטור ממלקות