אמרי משה רלח

דרמ"ג ורמ"ג ע"כ דהיינו כהקצות דהגונב מהגנב פטור גם מקרן, ודין דר"ח הוא מדין מזיק, וא"כ אמאי חייב להגנב דהרי לענין התשלומין להגנג ג"כ נתמעט מוגונב מבית האיש כמבואר בדף ס"ט וע"כ דהוא משום חיוב אחריות ומדיני דגרמי, והכא לא קאי לר"ש, ואולי י"ל דרש"י ס"ל דהא דפטור בקרן להבעלים לא משום קרא דוגונב מבית האיש דקאי רק על כפל ודלא כהקצות ואך מסברא פטור משום דלא הוסיף בגנבתו כלום להבעלים דבל"ז הי' גנוב מאתם, והקרא דממעט מלשלם כפל להבעלים היינו היכא דהוסיף בגנבתו לעשות, שינוי, וכדומה. והכא בברייתא לא משמע דהוסיף בגניבתו וע"כ פירש דמשלם להגנב, ומשום דלהגנב הראשון מקרי השני גנב, ובאמת צ"ע דמהכ"ת יתחייב לשלם להגנב בלא דיני דגרמי, וזה קשה ביותר על הגמ' דמשמע דצריך למעט לענין כפל שלא ישלם להגנב, ודיני דגרמי ל"ש לענין כפל וכנ"ל, ואולי דלהמסקנא עיקר המיעוט דגונב מהגנב פטור היינו להבעלים ומשום דאינו ברשותם, והא דמחייב בקרן היינו מדיני גרמי, וכן מוכרח מרש"י דף ע"ח הנ"ל דכתב ואפסידא דהקדש מפטר דמבית האיש ולא הקדש דאם ס"ל דגם לענין קרן נתמעט מהך קרא א"כ אמאי משלם קרן לגנב ראשון, דג"כ נתמעט מלא מבית הגנב כנ"ל, ואי נימא דחייב מדיני דגרמי א"כ למה הוצרך רש"י דסבר כר"ש, הא גם לרבנן חייב מדיני דגרמי, וע"כ צ"ל דלענין קרן ל"ש כלל האיבעי' וכמש"ל דפשיטא דמשלם שור גם בלא חיוב אחריות בין להבעלים וכפרש"י בגיטין, ובין לענין פסידא דהקדש דהיינו דין מעילה ודאי צריך להביא שור, והאבעי' ל"ש רק לענין כפל וזה פרש"י דאפסידא דהקדש מפטר היינו מכפל פטור לשלם להקדש, דאילו הי' חייב כפל להקדש פשיטא דגם הכפל הי' צריך לשלם שור, ורק לר"ש בעי ולענין כפל כנ"ל, וראי' לדברינו דקרן חייב גם בלא אחריות דבאחריות גם לרבנן חייב משום דיני דגרמי, ועיין שעה"מ פ"ז מחובל שפי' ג"כ האבעי' לענין כפל אבל לענין קרן פשיטא דמשלם שור וכן הביא מהש"מ בשם הראב"ד, ולפי הנתבאר בדברנו הנ"ל שיטת הראב"ד דפטור גונב הקדש במזיד אף מקרן, והמעיין היטיב בלשון הראב"ד בש"מ, וברשב"א נראה שהראב"ד מסתפק בזה דבתחלה כתב דאיירי כשנאבד אבל אם אכלו חייב לשלם להקדש שור שהרי נהנה מהקדש שור, ואח"כ כתב לענין כפל בעי ואליבא דר"ש יעו"ש, ומשמע דלפי' הראשון האבעי' לענין קרן וכשיטתי' הנ"ל, וצריך לפרש לפ"ז דלענין תשלומין להבעלים בעי וכשחייב באחריות כדמשמע מלשון האבעי' דאמר הרי עלי עולה, וגם לרבנן דר"ש חייב בקרן משום דיני דגרמי כנ"ל, וע"ז בעי אי מצי פטר בכבש החיוב דאחריות ויהי' מוכח לפי"ז דבלא אחריות פטור מלשלם להבעלים הקרן ודלא כשיטת רש"י בגיטין הנ"ל, ולפי' השני ס"ל דהאבעי' לענין כפל מלר"ש, אבל להקדש פשיטא דמשלם שור, ודלא כשיטתי' בהשגות הנ"ל, ט) ועפימ"ש מיושב כל הקושיות ביגד"ת על הרמב"ם דהגונג הקדש אינו נמכר דמה שהקשה מהך דדף ע"ח שפרש"י דאליבי' דר"ש קאי, כבר בארנו דאדרבא מרש"י מוכח להיפוך דיש חיוב תשלומין להקדש בקרן דאל"כ הומ"ל גם לרבנן בחייב באחריותו וכמשכ"ל וע"כ דהאבעי' הוא לענין כפל וכנ"ל, ומה שהק' מדף ו' דלא קאמר ק"ו להקדש לענין גונג מהקדש ג"כ לק"מ דלפימ"ש הא דחייב בגונב הקדש במזיד היינו מקרא דאת אשר חטא מהקדש ישלם, וא"צ להביא ק"ו שישלם ממיטב דבל"ז ילפינן מתחת נתינה ישלם כסף, וכה"ג כתב הש"מ בהא דלא מוקי בתשלומי מעילה. וה"נ במזיד לפמ"ש הוא דין מעילה, מהך קרא דאשר חטא מהקדש ישלם ואי נוקמי לגבי תשלומין לבעלים כקרבן לפמש"ל זה הוי תשלומי הדיוט, ועל קושיתי מדף י"ב דדוקא קק"ל אליבי' דריה"ג הם בכלל דוכחש בעמיתו אבל בק"ק ולרבנן גם קק"ל אינם בכלל עמיתו, וכל הני גם מחיוב אונסין מתמעטי כנ"ל לפימ"ש דילפינן חיוב אונסין בגונב הקדש במזיד מאשר חטא מהקדש ישלם, לק"מ דאף דהקדש אין בכלל עמיתו, נתמעט רק מענין שבועת הפקדון דליתי' בהקדש ורק בקק"ל אליבא דריה"ג, אבל חיוב אונסין שפיר חייב בין בנכסי בה"ב ובין בקרבן מקרא הנ"ל והוא דין מעילה במזיד וכמבואר ברמב"ם פ"ז דמעילה הנ"ל וברש"י סנהדרין ע"ב כתב דילפינן חיוב אונסין בגנב משום דלא גרע משואל, ומזה לא נוכל לידע בהקדש דנתמעט מדיני שומרים, וגם דיני שואל ל"ש בהקדש, ואין להקשות על רש"י סנהדרין הנ"ל דיתחייב הגנב כשעת אונסין כמו בשואל, דז"א דכמ"ש התוס' בב"ק ס"ו דגזלן אינו שומר, ומ"ט באמת אינו כשומר אבדה, וע"כ משום דכיון דגנב ויצא מרשות הבעלים שוב ליכא ע"ז דיני שמירה, וע"כ גם דיני שואל ליכא על היוקרא שאח"כ, ורק על שיווי שבתחלת הגנבה י"ל דחייב דלא גרע משואל] ובפרט לפמש"ל דמשמע מהרמב"ם דבכל גנב יש ג"כ לחייבו מדין מזיק, ומזיק הקדש ס"ל להרמב"ם דחייב כמבואר בפ"ב דשכירות וכמו שהאריך הש"ך בסי' ס"ו. ואולם יקשה לפי"ז גם בעשו"ק דיתחייב מדין מזיק, ועכצ"ל דבאופן שגם אצל הנגזל הי' האונס ל"מ מזיק, ואם האונס הי' רק ע"י שהי' אצל הגנב חייב באמת גם בעשו"ק, וכדמוכח במשנה דקט"ז ועיין מזה בשעה"מ סי' שפ"ו, ובכה"ג י"ל דאיירי הרמב"ם בפ"א מגנבה דעבד שגנב הבעלים פטורים, או שנאבד בפשיעה ממש, ובכה"ג מקרי מזיק ואכמ"ל

י) ואולם במשכ"ל דחייב בגונב קרבן גם לבעלים וכמש"כ רש"י גיטין לענין מזיק, ע"ז קשה לכאורה מדף י"ג הנ"ל דדוקא לריה"ג קק"ל בכלל וכחש בעמיתו אמנם ג"ז י"ל דבאמת כשהתשלומין לבעלים גם ק"ק הם בכלל וכחש בעמיתו דהתובע הוא עמיתו, ושם קאי לענין שבועת הפקדון, ושבועה ממעטינן בב"מ דף נ"ז מכי יתן איש אל רעהו, וקאי על החפצא דחפץ הקדש נתמעט מרעהו גם כשהתשלומין לבעלים וכ"מ ברש"י שם דמשו"ה נתמעט ק"ק משה"פ. וכן הא דממעטינן שם לענין נזקין הקדש הוא ג"כ מדכתיב שור רעהו דקאי על החפצא ופטור אף כשהתשלומין להבעלים, אבל לענין גונב קרבן שפיר י"ל כמ"ש דיש ג"כ חיוב להבעלים, ועפ"ז ניחא דברי הרמב"ם פ"ג דגונב הקדש אינו נמכר בגנבתו ואיירי בין בקדשי בד"ה בין קדה"ג לפי"מ שנתבאר דלהרמב"ם חייב באונסין, וגם להראב"ד י"ל דלענין תשלומין להבעלים גם הראב"ד מודה וכמ"ש רש"י בגיטין לענין מזיק, והטעם דס"ל להרמב"ם דאינו נמכר י"ל דכל דליכא תשלומי כפל אין ע"ז דין גנב רק דין גזלן דרק זה הוא הנפ"מ בין גנב לגזלן] ולענין עכו"ם שכתב שאין נמכר, הרי ג"כ מתבאר מהרמב"ם דרק משבועת הפקדון נתמעט שלא ישלם קו"ח, ומתבאר דקרן חייב גם לעכו"ם

יא) ויש להביא ראי' דבגונג קרבן יש תשלומין להבעלים מדף ס"ח. גנג והקדיש ואח"כ טבח אינו משלם דו"ה ומוקי שם שהקדישו הבעלים ביד גנב וכצנועין, ומתבאר שם דהפטור הוא משום דהקדש אימעט מכפל. וקשה דהרי בל"ז פטור דהרי מחוסר גנבה אצלם, ועוד דהוי גו"ד, ואא"פ לצרף הכפל שמשלם להבעלים, כדמוכח בתוס' (דף ע"ב.) ד"ה סיפא שכתבו ואפי' דו"ה הי' חייב