אמרי משה רלה

ל"מ מה שיקנה הגט ע"י דשכ"מ למפרע, דוגם בעי נתינה דוקא ול"מ שאר קנינים. וע"כ ל"מ ג"כ דשכ"מ. אבל בשחרור ס"ל כהשיטות דבשחרור מהני טגוועו"ק וה"ה דמהני שארי קנינים

יתישב עפ"ז מה שהקשה בתו"ג על תירוצם הראשון דאיירי שכתב מהיום ומבואר דבלא מהיום ל"מ והא (בדע"ג) גבי גט שכ"מ מבואר דכשר מה"ת גם בלא מהיום וכמ"ש רש"י שם דלהכי יהבי' נהלי' שיהי' גט מעכשיו וע"מ שימות, ולהנ"ל ניחא דבגט כ"ע ידעי דל"מ במשכ"מ דבעי נתינה דוקא וע"כ כשמגרש רוצה שיהיה מעכשיו, אבל בג"ש הא י"ל דמהני מדין משכ"מ שיקנה הג"ש ככל משכ"מ לאח"מ דלא בעי נתינה כנ"ל וסובר דזה מהני גם על שחרור העבד או דסבר דמשכ"מ קונה אח"כ למפרע ובכה"ג באמת מהני כנ"ל וע"כ ל"ד לגט, ולכן ס"ל להתוס' בתירוצם הראשון דל"מ בלא מהיום ומשום דלא ס"ל להתוס' הכא דמשכ"מ קונה למפרע או דס"ל דגם בשחרור בעי נתינה וע"כ ל"מ מדין משכ"מ. אבל הנותן לא פשיט לי' זה דהיא מחלוקת הראשונים אי מועיל טגמעג"ק בשחרור. וע"כ חושב דמועיל ככל משכ"מ. ויתישב ג"כ מה שהקשו האחרונים על קושית התוס' דאין שטר לאח"מ הא לפי"מ דמבואר בגיטין (דל"ט) דעבדו דגר כאשתו ומיתת הגר מתיר וכן במפקיר ומת כיון דנפקע הממון שוב מתיר מיתת האדון וא"כ בשכ"מ דקנין הממון נפקע ע"י דשכ"מ שוב גם האיסור נפקע ע"י מיתתו, ואי משום דבעי גט מדרבנן כמ"ש התוס' (ד"מ) ד"ה הא ע"ש הרי ע"ז י"ל דמהני מדין משכ"מ, ולהנתבאר ניחא דהתוס' הי' להם הוכחה דע"כ אאפ"ל דהשחרור יהי' גם בלא השטר דא"כ יקשה דיתבטל לגמרי הדין דמשכ"מ וכדס"ל לשמואל דאמרי' שמא ל"ג להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ ואמאי קונה הנכסים אם לא עמד, וע"כ צ"ל דלהכי ליכא הכא דינא דשמואל משום דצריך להשטר משום השחרור וכמש"ל, וע"כ לא ס"ל לר"נ דמיתת הגר מתיר וכאמימר דס"ל דמפקיר ומת א"ל תקנה או כמ"ש התוס' (בד"מ) ד"ה הא דעכ"פ צריך ג"ש מדרבנן וגם על הג"ש דרבנן ס"ל להתוס' דבעי דין נתינה ול"מ לקנות הג"ש ככל משה"א או דלא ס"ל דמשכ"מ קונה למפרע וכמש"ל, וע"כ הקשו התוס' שפיר דאין שטר לאח"מ

ואולם קשה לכאורה לפמ"ש בישוב קושית התוס' (בד"ט) משום דקונה השטר ע"י דשכ"מ למפרע דא"כ קשה במשנה דתן שחרור לעבדי ל"י לאח"מ והא לפי"מ דמוקי שם סיפא דמתני' דתנו מנה יתנו לאח"מ דאיירי בשכ"מ וא"כ גם בשחרור יועיל דקונה הג"ש למפרע וצ"ל דרישא לא איירי במשכ"מ בכולה ובל"ז מוכרחים לומר כן דכבר הקשו האחרונים לפ"מ דאמרי' (בדל"ט) דעבדו דגר כאשתו והיינו דכל דנפקע הממון תו מתיר מיתת האדון, וא"כ גם הכא דאיירי בשכ"מ והממון נפקע ע"י דשכ"מ כמבואר (בד"מ) וא"כ מ"ט בתן שחרור ל"י לאח"מ כיון דהממון נפקע אח"מ כשמת יתיר המיתה והנה לפמ"ש התוס' שם (בד"מ) הא דמדרבנן בעי גט. ניחא הא דל"י לאח"מ משום דמדרבנן בעי ג"ש ול"ק דעל הדרבנן יועיל גם לאח"מ מדין משכ"מ, דז"א דבג"ש בעינן נתינה ול"מ שארי קנינים וע"כ ל"מ ג"כ קנין משכ"מ ומדרבנן בעי ג"ש כדין כל ג"ש, דל"מ שארי קנינים, ואך להסוברים דבשחרור ל"ב נתינה ומהני טגמעג"ק וה"ה שארי קנינים, וא"כ קשה מתני' מ"ט ל"י לאח"מ והרי הממון נפקע ע"י משכ"מ ומה"ת מיתת האדון מתיר, ועל הדרבנן יועיל הקנין דמשכ"מ אמנם י"ל דהטעם דבעי ג"ש מדרבנן הוא משום דכ"ע לא ידעי דאיסורא לברי' לא מורית ומיתת האדון מתיר כמ"ש הרא"ש שם, וע"כ ל"מ שיקנה השטר ע"י משכ"מ כיון דסברי דהבנים ירתי האיסור ועל האיסור ל"מ דמשכ"מ דבעי ג"ש וע"כ ל"מ מה שיקנה השטר ע"י משכ"מ דכבר נפיק האיסור מרשותי' לרשות היורשים אבל להתוס' הנ"ל דמשכ"מ קונה למפרע וא"כ נעשה השחרור למפרע א"כ קשה מ"ט ל"י לאח"מ דאף אי נימא דלא כהד"א הנ"ל דקנין דרבנן מועיל לדין תורה אבל בזה דמה"ת לא בעי ג"ש כלל דהמיתה מתיר ועל הדרבנן הא מועיל שיקנה השטר ע"י משכ"מ למפרע, וביותר קשה לפי" שנראה מהתוס' (בד"מ) הנ"ל לתירוצם הראשון דגם מדרבנן ל"ב ג"ש במפקיר ומת, וא"כ מ"ט ל"י לאח"מ וא"ל דליכא הכא דין משכ"מ וכהך דשמואל במשכ"מ שכתוב בה קנין דל"ג להקאת אלא בשטר וה"נ הג"ש הוא כשטר שכתוב קנין. דא"כ גם כשנתן מחיים הג"ש לא יועיל וכהך דשמואל דל"מ גם כשעשה הקנין ומסר השטר מחיים ומשום דל"ג להקנות רק לאח"מ ככל משכ"מ, ואין שטר לאח"מ ואולי דמאן דס"ל דהמיתה מתיר יסבור כשמואל בחדא דל"ג להקנות אלא בשטר ומבטל דמשכ"מ אבל בזה אין סובר כשמואל דרצונו שיחול אח"מ דאין שני הדינים תלוים זב"ז וע"כ כשנתנו מחיים מהני אבל יקשה להרא"ש דפסק דמיתה מתיר וגם פסק כשמואל בשני הדינים. וא"כ קשה דגם כשנתן מחיים לא יועיל אם שייך הכא דינא דשמואל, וגם דבאמת לפמש"ל ל"ש הכא הך דלא גמר להקנות אלא בשטר כיון דע"כ צריך להשטר על האיסור מדרבנן ואין ראי' דמבטל דמשכ"מ וע"כ צ"ל דהמשנה דתן שחרור איירי במשכ"מ במקצת דדינו כמתנת בריא

ו) ועפ"ז יתישב מה שתמה בתו"ג בסוגיא דגיטין (ד"ט ע"ב) דפריך ותו ליכא והא איכא האומר תנו גט לאשתי וש"ש לעבדי ל"י לאח"מ ומשני מילתא דאתי' בשטרות ל"ק דשלח רבין כו' וקשה דמה הוצרך לדרבין הא זה פשיט דאין קנין לאח"מ אף במטלטלין משום דנכנס לרשות היורשים. ורבין לא אתי לאשמועינן רק בשכ"מ דמהני לאח"מ וע"י השטר מגרע. וגם דקארי לה מה קארי ע"ש, ולהנ"ל י"ל דהקושיא למאן דמוקי המשנה בשכ"מ, והנה בגט פשיטא דל"ש שיועיל משום דקונה הגט ע"י דשכ"מ למפרע דכבר אינה אשת איש לאח"מ. ואולם לענין ג"ש הי' אפ"ל דיועיל השטר גם לאח"מ ומשום דקונה השטר למפרע כנ"ל. ולזה אשמעינן המשנה דגם בשחרור ל"מ ומשום דבעי נתינה ול"מ שארי קנינים ולהכי פריך דלתני שוה גנ"ש לש"ע היינו דגם בשכ"מ ל"מ וע"ז משני מילתא דאיתא בשטרות ל"ק והיינו דגם בכל השטרות ל"מ בשכ"מ ומשום דע"י השטר בטל הדין דמשכ"מ וכדרבין והיינו כשמואל דל"ג להקנות רק בשטר. ולהכי א"צ למתני דבג"ש ל"י לאח"מ דגם בכל השטרות כן ואף דאין הטעמים שוה דבג"ש אין מוכח דמבטל הדמשכ"מ לגבי' הממון דצריך להשטר משום האיסור וכנ"ל בכ"ז הדין דל"י לאח"מ הוא בכל השטרות. ויותר נראה עפי"מ דמבואר ברא"ש פרק מי שמת סימן ל"א דהך דרבין איירי בשטר צוואה היינו לא בשטר קנין, רק דהשטר נכתב להיות לראי' על מה שציווה השכ"מ. והכריחו לזה לפמ"ש מקודם דבשטר קנין הדין דאף שנתן מחיים השטר ל"מ והיינו דינא דשמואל דל"ו