אמרי משה רלד

יותר והנה לפ"ז אי איירי כאן המשנה דאם ילדה זכר שנולד העובר קודם מיתת השכ"מ ומשכ"מ אין קונה רק לאח"מ וא"כ אמאי ס"ל לר"ה דל"ק הא בשעת הקנין כבד נולד העובר ומזה הכריח הרמב"ן דע"כ איירי שנולד אח"מ. השכ"מ וכיון דהקנין של השכ"מ הוא בשעת מיתתו ואז הי' עובר דא"ל זכי' עתה ע"כ ס"ל לר"ה דאף כשיולד אינו קונה דהוי לדשלב"ל ור"נ ס"ל דעובר חשיב בא לעולם כנ"ל והרא"ש לטעמי' דס"ל כשיטת התוס' בגיטין הנ"ל דמשכ"מ קונה למפרע משעת אמירתו וע"כ נוכל לומר דנולד העובר קודם מיתת השכ"מ ובכ"ז ס"ל לר"ה דל"ק משום דהתחיל הקנין משעת אמירתו כשהי' עובר ודמי למקדש לאחר שתתגיירי דהוי דשלב"ל משום שהקנין מתחיל מעתה ונמשך עד הגירות. עוד י"ל בדעת הרא"ש דטעמא דר"ה דל"ק אף שנולד מקודם שמת אף אי לא נימא דקונה למפרע בכ"ז כיון דהאמירה הי' בעת שהי' עובר וגם האמירה ל"מ בדשלב"ל אף שהקנין מתחיל בשעה שהוא כבר בעולם ולפ"ז גם בהתקדשי לאחר שתתגיירי כשיאמר לה שיהי' הכסף בפקדון ותיקח הכסף כשתתגייר לשם קדושין ג"כ ל"מ משום דהאמירה מהקדושין בעינן ג"כ כשבא לעולם. ובל"ז י"ל דאף בבא לעולם ל"מ אם יאמר יהי הכסף בידך לפקדון עד ל' יום ואח"כ תקבל הכסף לקדושין משום דבעינן שיכוין לקדשה ולקנותה והכונה צריך להיות בשעת הקדושין. וכע"ז כתבתי (בסימן כ"ה) ליישב קושית העונג יו"ט למה צריך בקדושין ע"י שליח שיהי' בר שליחות דהרי מהני טלי קדושין מעג"ק וכתבנו ג"כ משום דבעינן הכונה בשעת הקדושין, ע"ש ועיין ברמב"ם פ"ב ממכירה במשוך פרה ולא תיקני עד לאחר ל' דל"מ וכתב הראב"ד דאם באה לרשות לוקח מהני ומזה מוכח דאם אמר לחבירו חפץ זה שברשותי לאחר ל' תיקח לך ותקנה דבודאי קנה וכמ"ש הפה"ב היינו דוקא בקנינים דסגי בכונת הקונה לחוד. וע"כ מהני אף שהנותן ליכא בעת הקנין חבל בקדושין דל"מ כונת האשה דהוי כי תלקח וע"כ בעינן דוקא כונת המקדש בעת הקדושין

ה) והנה המרדכי ר"פ הזורק ליקני' לההוא דוכתא הקשה למה צריך קנין והא דשכ"מ ככומ"ס, והמחנ"א תמה דהא משכ"מ א"א לאח"מ ואין גט לאח"ח, ובס' דברי אמת מתרץ דס"ל להמרדכי כשיטת התוס' גיטין הנ"ל דמשכ"מ חל למפרע. ובזה מתרץ מה דקשה לר"ת בגיטין (דע"ב) דכל שחל מחיים אם עמד אינו חוזר א"כ איך יתרץ הך דגיטין (ד"ט) בשכ"מ שכתב כל נכסיו לעבדו דחוזר בנכסים דע"כ איירי שכתב מהיום או דדעתו שיחול מחיים כמ"ש התוס' שם ובכ"ז מבואר שם דאם עמד חוזר בנכסים ורק בעבד אין חוזר משום שיצא עליו שב"ח. (וכע"ז הקשה בחרע"א ע"ש) וגם במ"ש התוס' ב"ב (דקמ"ט) דמשכ"מ יכול לתת לגר (מד"ט) הנ"ל דמהני משכ"מ לעבד. והרי איירי שחל מחיים והוי כמתנת בריא. ועפ"י הנ"ל ניחא דס"ל דמתנת שכ"מ קונה למפרע וא"צ לתרץ כמ"ש התוס' בד"ט דאיירי שכתב מהיום. רק איירי בסתם משכ"מ ובכ"ז ל"ק קושיתם דאין שטר לאח"מ ומשום דכל משכ"מ קונה למפרע ומהני הג"ש ואף דחשכי"מ אאמד"ר מהני לד"ת ע"ש והוא תמוה דא"כ איך אמרי' בכ"ד דאין שטר לאח"מ כמו בכתובות נ"ה ובב"ב דשמואל אמר שמה ל"ג להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ ומבואר דאין בדעתו להקנות למפרע וכן אמרי' בגיטין דס"ו אלה גט לאח"מ מי איכא ולדבריו כמו דמהני בג"ש יועיל ג"כ בגט משום דקונה למפרע, וכבר השיג עליו באחיעזר (סי' ל"ג) ע"ש והנלע"ד לישב דבריו דלכאורה יש להבין קושית התוס' בד"ט הנ"ל שהקשו דאין שטר לאח"מ, דהרי איירי הכא שנתן השטר להעבד בחייו דאל"כ מה הועילו בתירוצם שכתב מהיום, וא"כ דאיירי שנתן בחייו מה הקשו דאין שטר לאח"מ, וע"כ דכונתם להא דס"ל לשמואל במשכ"מ שכתוב קנין דלא ידעינא מאי אידון שמא לגלה"ק אב"ש ואין שטר לאח"מ ואיירי ג"כ אף שמסר השטר מחיים בכ"ז אמרי' דאין דעתו שיחול קנין השטר רק לא'"מ, ואף דל"ד להך דשמואל דשם אמר דבטל לגמרי המתנה ומשום דלא רצה שיקנה בחשכ'"מ רק בשטר והכא בגיטין (ד"ט) ע"כ דלא מתבטל דין משכ"מ דהא אמרי' דאם עמד חוזר בנכסים אבל כשמת קונה הנכסים והיינו מדין משכ"מ בכ"ז קושיתם שפיר דשמואל פליג בתרתי על רב דס"ל ארכבא אתרי רכשי ושמואל ס"ל דע"י השטר נתבטל דין משכ"מ דלא רצה שיקנה מדין משכ"מ הא חדא ועוד ס"ל דגם קנין השטר ל"מ ומשום דרצה שהשטר יחול באופן כמשכ"מ והיינו לאח"מ ואין שני הדינים האילו תלויים זב"ז, דאף תי נימא דלא מתבטל דין משכ"מ בכ"ז נוכל לומר דהשטר ל"מ משום דאין שטר לאח"מ דרק במשכ"מ תיקנו חז"ל דיועיל לאח"מ ומדחה היורשים כנ"ל. והנה הכא בכתב כל נכסיו לעבדו מתבאר דלא נתבטל דין משכ"מ דמה"ט כשמת זוכה בנכסים כנ"ל וקשה לכאורה כמאן ס"ל דלרב מ"ט אם עמד חוזר בנכסים, ושמואל הא ס"ל דנתבטל דין משכ'"מ, וע"כ צ"ל דהכא ל"ש דינא דשמואל דרק היכא שלא הי' צריך לכתוב השטר או לעשות קנין דהי' סגי בדין משכ"מ יצוד בזה ס"ל לשמואל דמשום דעשה מילתא יתירא ע"כ דאין רצונו להקנות במשכ"מ, אבל הכא דרצה לשחררו ע"כ הי' צריך לכתוב השטר, ולא מוכח דרצונו לבטל דשכ"מ. וע"כ זוכה בנכסים כשמת מדין משכ"מ, ובכ"ז הקשו התוס' דאין שטר לאח"מ דהיינו דין השני של שמואל די"ל דאע"פ שעושה קנין דעתו שהקנין יחול ג"כ לאח"מ כמו המשכ"מ וא"כ גם הכא איך משתחרר ע"י השטר הא אין שטר לאח"מ דאף דדין משכ"מ לא נתבטל כאן כנ"ל דמה"ט זוכה בנכסים. אבל הג"ש ל"מ דהי ל"ג להקנות בשטר רק לאח"מ ושני הדינים אין תלוים זב"ז כנ"ל. וע"כ הקשו שפיר דכרב ודאי לא ס"ל דא"כ אמאי חוזר בנכסים אם עמד, וע"כ דס"ל כהלכתא וכשמואל וא"כ הא אין שטר לאח"מ וע"ז מתרץ הד"א דבאמת שני הדינים תלוים זב"ז דהא דס"ל לשמואל דאין שטר לאח"מ, היינו דוקא היכא דנתבטל הדין דמשכ"מ ומשום דאיו רצונו שיקנה בדשכ"מ רק בשטר וכיון דרוצה שיקנה בשטר ג"כ רק לאח"מ ע"כ בטל המתנה דאין שטר לאח"מ חבל בהך דגיטין (ד"ט) דע"כ לא נתבטל דין משכ"מ ומשום דע"כ צריך להשטר לשחרר העבד כנ"ל ע"כ מהני השטר דאף דרצונו שיקנה השטר לאח"מ מ"מ מהני דקונה השטר ג"כ מדין משכ"מ וכיון דלהתוס' הנ"ל כל משכ"מ קונה למפרע וע"כ משתחרר ע"י השטר ומשום דהשטר קנוי לי' למפרע ומשתחרר ע"י השטר למפרע, דאילו ל"ק למפרע לא הי' מועיל ומשום דשחרור העבד ל"ש לקנות ככל משכ"מ. דעל שחרור בעי דוקא ג"ש. וא"כ אף דהשטר גופא הי' קונה לאח"מ ככל משכ"מ אבל העבד לח הי' משתחרר דכבר חל על העבד רשות יורשים דע"ז נ"מ משכ"מ לדחות היורשים ככל משכ"מ ואך כיון ומשכ"מ קונה למפרע וקנה השטר למפרע וע"כ שפיר משתחרר ע"י. ול"ק לפ"ז מהא דאמרי' בכ"ד דאין שטר לאח"מ דזה רק היכא דנתבטל דין משכ"מ כנ"ל, וגם ל"ק מגיטין (ס"ו) אלא גם לאח"מ מי איכא דשם בגט