אמרי משה רלג

וכמ"ש הרמב"ן במלחמות דהא דאמרי' מסתברא טעמא דבני מערבא דאי קדמה כו' היינו לאוכחי דע"כ אחריך לאו כאומר מעכשיו דאי כמעכשיו לא אפשר לזבוני ע"ש, וה"נ לא אפ"ל דקנתה למפרע ככל משכ"מ, ולהמאור דס"ל דגם להמסקנא אחריך כמעכשיו ובכ"ז יכול למכור הראשון והיינו דהוי כתנאי דאם לא ימכור וישאר יהיה של השני למפרע ויקשה ע"ז דא"כ הכא תקנה הברתא למפרע משעת אמירת השכ"מ שנתן להתוס' הנ"ל דכל משכ"מ קונה למפרע אך י"ל דכיון דס"ל לרב ענן דאחריך לאו כמעכשיו בכ"ד ולכן גם בשכ"מ אף דבכל משכ"מ הוא למפרע אבל באומר בלשון אחריך או בתרא לירתאי דהוי כמו אחריך הוי כאומר מפורש שלא יהיה למפרע וע"כ ס"ל דאף ברא דברתא לא ירית, אבל להקצות הנ"ל דהא דמת מקבל בחיי נותן דיחזרו ליורשי מקבל. הוא משום דגם כשמת זוכה במשכ"מ א"כ מ"ט לא זכתה הברתא בקבר להנחיל לברא כמו במת מקבל בחיי נותן. ואולי אפ"ל דכיון דאמר לירתי וס"ל דלא לירתי ירתי ואיירי שיש לו להנותן אחים דהם מקרי ג"כ ירתי וכמ"ש הרשב"ם ועמ"ש בסימן הקודם (אות י"ז) ולכן אם מתה הבת. ל"א דזכתה הבת בקבר ומשום דכונתו הי' דיטול רק הירתי אלה שיהי' בחיים ואם לא תהי' הבת בחיים אז האחים הם הירתי. ועפ"ז יתישב קושית התוס' שם ד"ה לירתי (מדקל"ו) דהא אפילו לא הי' שלישי אלא אמר נכסי לך ואחריך לפלוני ותו לא מת שני בחיי ראשון יחזרו ליורשי ראשון ולהנ"ל ניחא דגם הכא אילו אמר מפורש ובתרא לברתא גם כשמתה הי' שייך ליורשי ברתא וכהך דגיטין הנ"ל ורק משום דאמר לירתי אמרי' דכונתו דוקא שיזכו ירתי והיינו האחים. ולא תזכה הברתא בקבר להנחיל לברא, וכן צ"ל לכאורה לר"ה דס"ל דזוכה הבעל דירתי אפילו יר"י. דע"כ ליכא לפרש דהבעל מקרי ג"כ יר"י דא"כ איך פריך הגמרא מכלל דר"ה סבר בעל נוטל בראוי. דהא אין זוכה מדין ירושה מאשתו רק מכח הנותן וע"כ דבעל ל"מ יר"י לזכות מהנותן. רק זוכה ע"י ירושה מאשתו וכדמסיק הגמרא דלא הוי ראוי משום דאחריך כאומר מעכשיו. וא"כ מאי הוצרך לומד דירתי איר"י הרי לא זכה כלל מהנותן. וע"כ דאילו אמרינן דירתי דוקא לא היתה הברתא זוכה בקבר להנחיל לבעלה אף דהוי כמעכשיו דרצונו דוקא שיזכה מי שנקרא ירתי לאח"מ מסבתא, וע"כ אמר ר"ה דאפילו יר"י היינו דאין קפידא שיזכו רק ירתי וע"כ זכתה הבת בקבר להנחיל לבעלה ול"ה ראוי משום דאחריך כמעכשיו ולפ"ז אדרבה לכאורה מזה ראי' להקצות בטעמא דמת מקבל בחיי נותן דיחזרו ליורשי מקבל הוא משום דמשכ"מ כירושה וזוכה בקבר. וע"כ תלי זה הגמרא אי הבעל יורש בראוי ובאחריך אי כמעכשיו ומשום דהברתא זכתה בקבר וע"כ אף אי אחריך לאו כמעכשיו זכתה הבת בקבר ואי בעל נוטל בראוי הי' הבעל יורש ממנה, אבל להתוס' בגיטין דהטעם דיחזרו ליורשי מקבל הוא משום דמשכ"מ קונה למפרע, הרי הכא אאפ"ל דזכתה למפרע

ד) והנה בתשובת הרא"ש (כלל פ"ב סי' ד') בשכ"מ שזיכה מתנה לעובר והשכ'"מ מת קודם שנולד העובר. לא מהני ואף למ"ד דמזכה לעובר כשתלד קני דקונה לכשיולד וכיון דהמזכה אינו בעולם כשנולד כבר נפלו נכסי קמי יתמי וכ"כ בכלל (פ"ד סי' א') דאף דכל משכ"מ ליכא למזכה בעולם דאין חל רק אח"מ ומה לי שחל מיד אח"מ או שחל אחר זמן טובא לאח"מ וכדמוכח מאחריך דאף דלא הוי כמעכשיו וזוכה רק לאחר הראשון, בכ"ז כשהקונה ליתא בעולם לא מהני וברמב"ן (דקנ"ט) הביא על הך דירושה אין לה הפסק והקשה מכל התנאים בשכ"מ אף באמר אם ולא ע"מ ואם לא הוי כמעכשיו. וכן הקשה (מדקמ"ב) דפריך הגמרא ולימא דאמר כשתלד ומוכח דאף דקונה לאחר שיולד והשכ"מ מת קודם שנולד מהני ונימא דירושה א"ל הפסק, ומזה הוכיח דבירושה דממילא ל"א דא"ל הפסק, ע"ש ומבואר דלא ס"ל כהרא"ש דגם כשנולד אחר מיתת השכ"מ מהני, אבל קשה לכאורה להרא"ש ממשנת דשם דאם ילדה זכר נוטל מנה ואיירי שם המשנה בשכ"מ וכמ"ש הרמב"ן שם מדתני ואם אין שם יורש אלא הוא. ובכ"ז פריך הגמרא דנימא דאמר לכשתלד. וע"כ צ"ל דהרא"ש מפרש דאיירי מתני' דנולד קודם מיתת השכ"מ. וע"ש ברא"ש בפסקיו סי' ה' בהפלוגתא דר"ה ור"נ במזכה לעובר כשתלד אי מהני היינו כשהמזכה בעולם ולא חזר עד שנולד ועומדת אז ברשותו ע"ש ומשמע להדיא דמפרש המשנה ג"כ בכה"ג דנולד קודם שמת השכ"מ, ויש להבין מהיכא פשיטא להרמב"ן דהמשנה איירי שנולד אחר מיתת השכ"מ דהרי ע"כ הפלוגתא דמזכה לעובר דאיירי גם בבריא ע"כ איירי כשהמזכה בעולם כשנולד העובר כמ"ש הרא"ש הנ"ל דבבריא ודאי אין קנין לאחר מיתה, וא"כ מנ"ל להרמב"ן דמתני' איירי בכה"ג

והנלע"ד דהנה כשמקנה דשלב"ל או במקדש לאחר שתגיירי אם יאמר לה שתהי' הכסף אצלה בפקדון עד הגירות וכשתתגייר תיקח הכסף לשם קדושין, וכן בקנין כה"ג דכשיבוא הדבר בעולם יעשה אז קנין נראה דמהני אף לרבנן דר"מ ורק כשמקדש סתם רצונו שיתחיל. מעכשיו הקנין ויוגמר כשיבוא לעולם. וכמו בכל קנין וגיטין וקדושין לאחר ל' בלא מעכשיו דהיינו שמעשה הקנין והקידושין והנתינה יומשך מעתה עד ל' (ומה"ט בעינן שיהי' השטר בעולם אז וכמ"ש מזה (בסימן כ') ע"ש אבל כשהקנין מתחיל בעת שהדבר כבר בעולם גם לרבנן מהני וכ"כ בפה"ב (סי' ל"ה ומפרש שם דהמחלוקת במזכה לעובר לכשתלד איירי ג"כ בכה"ג דאמר לכשתלד יזכה אז דהרי בכ"ד מבואר דל"מ בדשלב"ל אף דאמר לכשיבוא בעולם וכמבואר במרדכי פ' יש נוחלין ור"פ מ"ש דהקשה מכ"ד על דעת הגאון דמועיל אם אמר לכשיבוא בעולם. ואולם זה דוחק דפליגי בכה"ג דא"כ גם בלא נתעברה כשיאמר כשתלד יזכה אז בעד הולד שיולד יפלגו אי מהני. גם דזה תליא אי יוכל לעשות שליח בדשלב"ל וכ"מ דל"מ עביד השתא כמבואר בנזיר (די"ב) וע"ש בפה"ב

וע"כ נראה דהמחלוקת במזכה לעובר כשתלד היינו היכא שעושה הקנין עכשיו וטעמא דר"נ דקנה היינו דס"ל דעובר לא חשיב דשלב"ל ורק דכל זמן שהוא עובר אין לו קנינים וכמבואר ברשב"ם וכ"כ הקצות (ריש סר"י) והשיג שם על הפ"י שהקשה בגיטין (די"ג) דמעמד שלשתן הוי הלכתא בלא טעמא הא לר"נ י"ל דהוי כאומר משתעבדנא לכ"ד מחמתך ואף לנולדים מהני לר"נ. והשיג דרק בעובר ס"ל לר"נ דמהני ע"ש ולכאורה היא סוגיא מפורשת שם (דקמ"ב ע"ב) ההוא דאמר לדביתהו נכסי לבני דיהוי לי מיניך כו' הנך ודאי ל"ק דאכתי ליתנהו ומבואר דכשלא נתעברה פשיטא לכ"ע דלא מהני וע"ש בנמ"י וז"ל דהא ברי הוה ואין אדם מקנה למי שלב"ל וכ"ש שעדיין לא נתעברה ואפילו דין המזכה לעובר אין לו (משמע מלשון הנמ"י דבשכ"מ מהני גם כשלא נתעברה וצ"ע) ועכ"פ ע"כ צ"ל דפליגי רק בעובר דר"נ ס"ל דעובר חשיב יותר בא לעולם מפירות דקל, ור"ה ס"ל להיפך דפירות דקל ס"ל ביבמות דצ"ג דמהני ועובר גרע