אמרי משה רכז

החוב, וכמו בכל היורשים שג"כ לא כתוב בתורה ויורשים ע"י משמוש ובכ"ז א"צ לשלם, וראיתי ברע"א שם שכתב דאף אי התוס' ס"ל דבכל היורשים א"צ לשלם החוב, היינו הטעם דבכל היורשים י"ל מאד"א דכשם שהאב והאח בחיים האב קודם. כן כששניהם בקבר האב קודם להאח וע"כ שייך בכל היורשים מאד"א, אבל באח אילו יורש מדין משמוש ע"י האב ול"ש אצלו מאד"א הי' צריך לשלם החוב של אביו ע"ש אבל תמוה לענ"ד דא"כ בכל היורשים יצטרך לשלם החוב של זקנו דהרי זוכה ע"י זקנו בקבר, ומכ"ש אם יהי' חוב לאביו ולזקנו יצטרך לשלם. ומבעה"ת מבואר דא"צ לשלם שום חוב בכל היורשים מה שמגיע להם ירושה בקבר להנחיל להבנים ואין יורשים משלמים רק החוב מהמוריש שמת עתה והם יורשים ממנו הנכסים המשועבדין אבל לא החובות מאלה שהם בקבר וזכה על ידם הירושה. וע"כ צ"ל כמ"ש בטעמא שא"צ לשלם בכל היורשים ומשום דבקבר לא זכה כלל בהנכסים שיחול ע"ז שעבוד החוב ורק להנחיל לבניו הוא זוכה לעשות את בניו ליורשים את בעל הנכסים שמת עתה. וע"כ א"צ לשלם החוב מאלה שהם בקבר. ולפ"ז א"ש קושית התוס' הנ"ל דאף אי לא כתיב אח בתורה והי' יורש ע"י משמוש בכ"ז א"צ לסלק החוב של אביו וכמו בכל היורשים ע"י משמוש דס"ל להך שיטה דא"צ לשלם החוב, וכמו שנתבאר ומיושב שפיר קושית הגרע"א

טו) גם במ"ש הגרע"א דכשהאב והאח בקבר האב קודם כשם שקודם כששניהם בחיים, אין זה מוכרח וכן מבואר להיפך ברש"א (דק"ח ע"א) ד"ה ואחין דאחי האב אף אי לא הי' כתוב בתורה הי' ידעינן דיורש ע"י משמוש ע"י האב שהוא אחיו בקבר ולא ע"י אבי האב. ומשום זה הגיה שם בתוס' ע"ש בשם אביו ז"ל, וכן מוכרח ע"כ להשיטה השני' שבבעה"ת דרק בנכד אמרי' מאד"א ולא בשאר יורשים. ולדבריו הרי בכל היורשים שייך מאד"א. וע"כ דס"ל דבאחי האב שיורש ב"א או בן אחיו שיורש דודו המשמוש ע"י האח ולא ע"י האב, וע"כ ל"ש מאד"א ופליגי הני שיטות בפירושא דמאד"א דשיטה זו ס"ל דבנכד אמרי' מאד"א ולא ירית כלל ע"י משמוש וע"כ א"צ לפרוע החוב של אביו. אבל בחנוך בן ראובן שיורש דודו דל"ש מאד"א וכנ"ל דיורש ע"י אביו ראובן דהיינו אחי המת שהוא יורש מעצמו ולא בא בקבר ליעקב דאף כשהם בחיים יעקב קודם לראובן כשמת שמעון בכ"ז בקבר המשמוש הוא ע"י ראובן דהוא אחי המת, ונראה דהטעם הוא משום דדרשינן נמי ואם אין לו אחים עיין עליו. וחזינן דהאח זוכה בקבר ולא האב. וע"כ ס"ל דצריך לשלם החוב של ראובן, דלא שייך מאד"א, (ומה"ט י"ל דצייר הבעה"ת בחנוך בן ראובן שיורש שמעון ולא להיפך בשמעון שיורש חנוך משום דאחי האב כתיב בתורה מפורש שהוא יורש. וע"כ הוא יורש מעצמו ולא ע"י משמוש כלל. וע"כ א"צ לשלם החוב של ראובן. ורק בחנוך שיורש שמעון דלא כתיב שהוא יורש ורק ידעינן מדין משמוש וע"כ צריך לשלם החוב. ורק בנכד אמרי' מאד"א ויורש זקנו מעצמו שלא ע"י משמוש. והשיטה השני' דבכל היורשים א"צ לשלם היינו כמש"ל דהפי' מאד"א לא לאמר דאין יורש ע"י משמוש. אלא דאף דיורש ע"י משמוש בכ"ז א"צ לשלם החוב ומשום דהנכסים לא באו להאב בקבר שיפול ע"ז שעבוד החוב. רק מאד"א היינו דהנכסים הוא יורש מאד"א ולא זכה המת בקבר. וכדכתיב תחת אבותיך יהי' בניך לומר דהבן זוכה זכות הירושה מאביו לירש זקנו או דהאב זוכה רק להנחיל לבנו דהוא נכד הזקן וכאופן השני שנתבאר (באות ג') והוא פירוש על הדין דמשמוש דילפינן מבן א"ל עיין עניו. (דמבואר דגם בנכד הוא ע"י משמוש) אך דמעיין עליו הו"א דהמת זוכה בקבר והי' צריך לשלם החוב. וע"ז גלי תחת אבותיך דהנכד נעשה יורש לזקנו ע"י אביו. וכן בכל היורשים האב בקבר עושה הבן ליורש וע"כ בחנוך שיורש דודו שמעון א"צ לשלם החוב של ראובן ומשום דהנכסים לא בא לראובן בקבר רק לעשות חנוך ליורש את שמעון וכמש"נ

טז) ועפ"י הנ"ל יאיר לן נתיב ליישב הרמב"ם התמוה מאוד (בפ"ב מנחלות הי"ז) שז"ל וכן הדין בבני האחין ובני אחי האב אם הי' אבי אחד מהם בכור נוטל חלק בכורתו זה היורש מחמתו. והוא תמוה מאוד דאף אם אח יורש ע"י משמוש ואצל אביו הוא בכור אבל כיון שהאב מת קודם בנו, הוי ראוי וכמבואר ברמב"ם (פ"ג ה"א) אחד ממורשי אביו שמת אחר מיתת אביו הבכור והפשוט נוטלים בשוה (דהוי ראוי) וא"כ אף אילו הי' ראובן הבכור בעצמו קיים לא הי' נוטל פ"ש ממה שבא בקבר ליעקב מבנו שמעון ואיך יטלו בני ראובן חלק בכורת ראובן מנכסי שמעון שבאו ליעקב בקבר. וכבר תמה ע"ז המ"מ ובש"ג והניח בצ"ע. והנה כבר מובא (באות ג') קושית המ"ל דלמה הוצרך הרמב"ם בפ"ג הטעם דראוי תיפ"ל משום אד"א (והיא קושית הרמ"א והש"מ על הגמרא דבכורות הנ"ל ותירצו דהגמרא קאי להס"ד דלא אמרי' מאד"א. אבל על הרמב"ם קשה) ע"ש מ"ש בישוב הרמב"ם וכעת נאמר באופן אחר דהרמב"ם אזיל בשיטת הבה"ג הנ"ל (אות ד') כפי שבארנו דס"ל בישוב קושית הרמ"א הנ"ל דבאמת צריכים לשני הטעמים הא דאין נכד בכור נוטל פ"ש משום אד"א ומשום ראוי ואילו הי' חנוך בכור ראובן יורש יעקב לא מאד"א רק ע"י משמוש מראובן והיינו שבאו הנכסים לראובן בקבר וכדהוי ס"ד דגם הבע"ח גובה. אז לא הוי ראוי כיון דעתה היא הירושה לבניו מאביהם שזכה בקבר וכעת מוחזקים הם להאב. ורק משום דאמרי' מאד"א ולא זכה כלל האב בקבר ואך אילו בכור נוטל בראוי היה אמרינן דבעת שמת ראובן זכה הבכור בזכות הירושה פ"ש כשם שהי' זוכה פ"ש במלוה ומשום דראוי לבוא. וה"נ זכות הירושה שהי' יורש אילו הי' חי כשמת אביו הי' ג"כ מוריש לבנו הבכור פ"ש וע"ז נצרך הטעם דראוי, ומיושב קושית הרמ"א וגם קושית המ"ל על הרמב"ם דהוצרך לטעמא דראוי ולא סגי בטעמא דמאד"א ועפ"ז י"ל אם באת הירושה ע"י משמוש כשמת שמעון הנכסים באו ליעקב והי' ראובן הבכור נוטל פ"ש דזה ל"מ ראוי לשיטתם כיון דעתה היא מוחזק כנ"ל, ול"ק מה שהקשה המ"מ (מפ"ג) דמה שבא להמת בקבר הוי ראוי דהתם איירי שהנכד בכור ורוצה לזכות פ"ש נגד אחיו הפשוטים, יאמרו הפשוטים מאד"א ולא באו כלל הנכסים לאביהם בקבר. והא דכתב שם הרמב"ם הטעם דראוי היינו דאילו הי' נוטל בראוי הוי אמרי' דבשעת מיתת אביהם זכה הבכור בזכות הירושה פ"ש מה שהי' האב ראוי לירש את מורישו. ולכן כתב הטעם דראוי. אבל באח שהנכסים באו ליעקב ול"ש בזה מאד"א ע"כ נוטל ראובן הבכור פ"ש ממה שבא ליעקב בקבר דזה ל"מ ראוי לשיטתם כנ"ל אך אין לנו לחדש דבר זר כזה דראובן שיורש שמעון אחיו יטול פ"ש ודי לנו במה שכתב הרמב"ם להדיא דינו בבני האחין ולא בהאחים עצמם, והיינו משום דאח שכתוב להדיא בתורה שהוא יורש א"צ לזכות ע"י משמוש מאביו ויורש מעצמו את אחיו וכל שאין צריך למשמוש לא זכה באמת האב בקבר ולא באו הנכסים ליעקב. וע"כ