אמרי משה רכו

קודם לאב. וליכא הוכחה דהחי קודם, גם לתירוצם השני מתבאר דס"ל דכל הקודם כשהוא חי גם בקבר הוא קודם. וא"כ לענין אח שהאב קודם לאח כשהוא בחיים גם כשהאב בקבר קודם להאח, וע"כ ירושת האח גם לפי דכתיב אח שהוא יורש בכ"ז ע"כ שהוא ע"י משמוש ושפיר הקשו דל"ל לכתוב אח דהרי גם לפי האמת דכתב אח בתורה כיון דהאב קודם לאח בחיים גם בקבר קודם וירושת האח תמיד ע"י משמוש וצריך לשלם החוב של אביו ואין מקום לקושית רע"א לכאורה ועיין במ"מ (פ"א מנחלות ה"י) דמתבאר ג"כ דאת יורש מדין משמוש גם לפי האמת. וכן מתבאר מהש"מ הנ"ל (אות י') וזה סותר למש"נ בתוס' (דקי"ג) ד"ה מקיש וע"ש ברש"א, וכן (בדק"ח ע"א) ד"ה ואחין וברש"א שם דמתבאר דאת יורש מצד עצמו. וא"כ דברי התוס' עצמם סותרים למ"ש בתחלת הדיבור הנ"ל בע"ב ד"ה יכול דמשמע דס"ל דכל הקודם כשהוא חי הוא קודם גם בקבר. וא"כ אח מדין משמוש

יב) ומה שנלע"ד בזה דודאי אילו היורשים הכתובים להדיא בפרשה הם יורשים מצד עצמם גם שלא ע"י משמוש. דלא מסתבר כלל שהתוס' בתחלת הדיבור ס"ל דבאמת כשיורש אחיו יצטרך לשלם החוב של אביו דל"ש הכא מאד"א ואם נימא דבאמת ע"כ הירושה ע"י משמוש כדמשמע מהש"מ הנ"ל (אות י') וכן במ"מ פ"א מנחלות ה') א"כ יצטרך לשלם החוב של אביו. וע"כ נראה דקושית התוס' דלס"ד דאב קודם לבן א"כ לא ירשו בן ובת ואח לעולם היינו דס"ל דכל שקודם כשהוא חי גם בקבר הוא קודם. אבל כל זה הוא רק לענין הנחלת הנחלה ולמי לעשות יורש מוקדם אבל לא שהמת בקבר זוכה בהנכסים וכמש"ל. וע"כ הקשו דאם אב קודם לבן לא משכחת שבן יורש לעולם דהאב בקבר מוריש לאבי האב בקבר עד יעקב ויעקב מוריש לכל בניו השבטים, דאף שבנו של המוריש קיים אבל כיון דאילו הי' חי האב עד יעקב הי' קודמין להבן גם כשהם בקבר קודמין להבן. וא"כ לא משכחת שבן יורש אביו דכל ישראל יורשים ע"י יעקב שהוא יורש מוקדם ע"י משמוש לבנו של המוריש דכל שקודם בחיו גם בקבר נעשה מוקדם, וממילא אז הי' יעקב מוריש לכל ישראל וכמ"ש התוס' בתירוצם השני, ולכן כתבו דמזה הי' הוכחה דהבן החי או האח החי קודם לאביו בקבר, דאל"כ כל נחלות מעברות משבט לשבט. אבל לפי האמת דהבן קודם לאב וליכא הוכחה הנ"ל דשפיר בן יורש דהוא קודם להאב גם כששניהם בחיים. ואולם באת דגם לפי האמת האב קודם להאח כשהאב קיים. וע"כ גם כשהוא בקבר הוא קודם ולכן אח יורש גם ע"י משמוש מאביו. אבל זה אינו אומר דמצד עצמו אינו יורש

יג) ועפ"ז מיושב כל הסתירות בראשונים אם אח הוא ע"י משמוש. וגם צדק הגרע"א בקושיתו וס"ל דלפי האמת דכתיב אח בתורה א"צ לשלם החוב של אביו והיינו דאף דמקושית התוס' דלא משכחת בן ואח שירשו לעולם אם אב קודם לבן מוכח דס"ל דכל הקודם בחיים הוא קודם גם בקבר, אבל ע"כ אין זה כלל בכ"ד, דהרי (בדקנ"ט) דאמרי' מכח אד"א ג"כ קשה דהרי כשהאב בחיים הוא קודם לירש אביו מהנכד. ואיך אומר הנכד מאד"א הרי האב הקודם בחיים הוא קודם גם בקבר, וע"כ צ"ל דכיון דדין משמוש הוא רק לענין הנחלת נחלה ולא שהמת זוכה בקבר רק לענין לעשות את היורש ע"י משמוש ליורש מוקדם כמו נכד האח עד העולם קודם לאחות המוריש וע"כ בכל אלה היורשים שיש לומר שיורשים מצד עצמם ואין צריכים לבא לזכות ע"י משמוש שוב באמת אין זוכים כלל ע"י המת. וע"כ כדהוי ס"ד דבן הבן א"א לירש זקנו רק ע"י משמוש מאביו דנכד אין כתיב בתורה שיורש וע"כ צריך לסלק החוב של אביו. וע"ז מסיק הש"ס דיכול לומר מאד"א, והוא יורש מעצמו את זקנו, וא"צ למשמוש שוב אין המת זוכה בקבר וע"כ א"צ לסלק החוב. וא"כ באת שכתוב בהדיא שהוא יורש מעצמו וא"צ למשמוש ע"י האב וע"כ א"צ לשלם החוב ולזה הקשה הגרע"א שפיר דאם אח לא הי' כתוב בתורה והי' יורש מדין משמוש הי' צריך לשלם החוב. אבל כשכתוב שהאח יורש א"צ לשלם. דכל שא"צ להמשמוש לא זכה כלל בקבר. אבל קושית התוס' דאם אב קודם לבן לא משכחת שיורש בן לעולם א"ש דאף שבן הוא יורש מעצמו אבל הרי ע"ז נאמר דין משמוש להנחלת נחלה לעשות יורש מוקדם וכל הקודם כשהוא חי הוא זוכה בקבר להנחיל וכיון דאב קודם לבן בחיים הוא קודם ג"כ בקבר להנחיל לאביו עד יעקב. אבל אין זה כלל בכל דבר דכל הקודם כשהוא חי הוא קודם גם בקבר וע"כ באח שא"צ לבוא לדין משמוש אין האב זוכה כלל בקבר וא"ש מה שמוכח מהתוס' (דק"ח ע"א) ד"ה ואחיו וברש"א שם, וכן (בדקי"ג ע"ב) ד"ה מקיש וברש"א שם דאח הוא יורש בלא משמוש, וכמו שבארנו, ואין מזה סתירה למ"ש הש"מ הנ"ל (באות י') דבנות צלפחד יוכלו לירש אחי אביהן אף אילו הי' צלפחד מהמרגלים ע"י שבא הנחלה לחפר ויכולים לומר מאד"א. וכן הא דמבואר במ"מ הנ"ל דראובן הבכור הי' נוטל פ"ש בנכסי שמעון אחיו כשמת יעקב קודם שמעון ומשום דבאו הנכסים ליעקב בקבר. ורק משום דאין בכור נוטל בראוי עשה"ט, ומתבאר דאף כשיש אח בחיים לירש אחיו בכ"ז זוכה האב בקבר, היינו משום דכל שיש נפ"מ לענין הנחלת הנחלה אז זוכה בקבר, וע"כ הי' חפר זוכה בקבר להנחיל לבנות צלפחד מכח אד"א. וכ"כ לענין בכור אילו הי' נוטל בראוי הי' יעקב זוכה בקבר להנחיל לראובן פ"ש אף שיש אחים בחיים. דלהנחלת המשמוש הכלל הוא דכל שקודם בחיים קודם בקבר להנחיל לבניו, אבל באח שא"צ כלל לזכות ע"י אביו אז לא זכה האב בקבר כלל וא"צ לשלם החוב והכלל העולה מדברינו הוא דמה שמוזכר בראשונים דגם באח זוכה ע"י האב היינו היכא שיש נפ"מ לטובת האח או לבני האח אבל בל"ז האח הוא יורש מעצמו

יד) ואולם עדיין קשה בבן בכור דאמרי' מאד"א ובמקום אב קאימנא. והרי החלק בכורה ע"כ הוא ע"י משמוש מאב, ואמאי א"צ לשלם החוב. וכן בבת הבן במקום שיש נכדים זכרים מבן שני דע"כ הבת זוכה ע"י אביה כמשנ"ל וא"כ תצטרך לשלם החוב. ועכצ"ל כמשנ"ל (אות ב' ג') דכונת הגמרא (דקנ"ט) דמכח אד"א היינו דדין המשמוש שזוכה ע"י האב אין זה מתחייב לסלק החוב. ומשום דלא זכה הנכסים בקבר. והמשמוש הוא רק שזוכה ע"י האב בזכות הירושה לירש זקנו. וכאופן הראשון (באות ב') או כאופן השני שנתבאר (באות ג') דרק להנחיל לבנו הוא זכה בקבר ולא לכ"ד. וזה הוא שיטת הבעה"ת דבכל היורשים אמרי' מאד"א. אף דמתחת אבותיך לא מוכת לכאורה רק בנכד אבל ממילא ידעינן כיון דהאב זוכה בקבר להנחיל לבנו ע"כ גם בבן אח שיורש דודו זוכה האב בקבר להנחיל וא"צ לשלם החוב, וכן בכל היורשים

ועפ"ז מיושב שפיר קושית הגרע"א הנ"ל דאף אי לא כתיב אח והי' יורש ע"י משמוש בכ"ז א"צ לשלם