אמרי משה רכה

בהא דבן קודם לבת בנכסי אבי האם שפיר כתב הר"י די"ל דהיינו מכת אבוה דאימא דיש להבן הזכות גם לירש זקנו מצד עצמו. וע"כ לא שמעינן דבן קודם בנכסי האם עצמה אולם גם לפ"ז יקשה כיון דשוין בנכסי האם תאמר גם הבת שיש לה הזכות לירש גם אצל אבי אמה מכח אמה שיורשת הזכות בירושתה דבירושת אמה שוין הבת והבן, וי"ל דע"ז גלי קרא דהבן קודם בנכסי אבי האם ואין לה הזכות לירש ע"י אמה כשהיא בקבר. אבל בנכסי האם עצמה י"ל דשוין ולהכי צריך ילפותא דמטות. ושו"ר כי מלשון הרשב"א משמע דלא כמש"ל דהמשמוש הוא על זכות הירושה. רק כמש"ל (אות ג') באופן השני דהמשמוש הוא דהמת זכה בקבר רק לענין להנחיל ולא שיחול שעבוד החוב ולזה כתב הרשב"א דאף אי מאד"א לא ירית רק ע"י משמוש דנפלו לפני האם וירית את אמו והיינו דעכ"פ לענין הנחלת הנחלה ע"כ דהמת זכה בקבר דאל"כ קשה מבת הבן ומנכד היחיד כנ"ל, ועיין בב"ק (דק"ח ע"ב) ד"ה לבניו דהיינו לבניו של גזלן ומאד"א עשה"ט. ומתבאר מדבריהם כשיטת הר"י דמאד"א הוא שלא ע"י משמוש כלל דהא שם אביו חי הוא וע"כ צ"ל שלא יקשה לפ"ז מבת הבן ומנכד היחיד משום דיש להם שני מורישים וכמשנ"ל בשיטת הר"י

ט) ואפ"ל עפ"י הנ"ל במה דס"ל לרבא (בדקט"ז) דאבי האב ואחיו כגון אברהם ויעקב בנכסי עשו דאברהם הוא היורש נכסי עשו ואינו מובן לכאורה דע"כ הוא זוכה ע"י יצחק, וא"כ יעקב קודם דכל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין וכמו דדחי שם באמת רמי ב"ח דאילו איתי' ליצחק יצחק קודם השתא דליתי' יעקב קודם. וע"ש בתוס' שנדחקו בזה ועפ"י הנ"ל י"ל דס"ל דהנכד יורש זקנו שלא ע"י משמוש כלל והוא יורש מצד עצמו מהילפותא דתחת אבותיך, וכמו שהנכד יורש זקנו מצד עצמו כן הזקן יורש נכדו מצד עצמו, דאילו השנוין במשנה דיש נוחלין ומנחילין אין זה רק סימנא בעלמא, רק דהוא דין בירושה דכמו שנוחל כן הוא מנחיל, זולת אלה השנוין דנוחלין ולא מנחילין דיש ילפותא לכ"א, וע"כ כמו שהנכד יורש זקנו לא ע"י אביו דאף כשהוא בחיים הבן קודם להנכד בכ"ז כשהבן בקבר הנכד קודם כן כשמת הנכד בחי' אביו הזקן קודם ולא בא כלל הירושה לאביו בקבר. וע"כ ס"ל לרבא דאברהם קודם דהוא קודם יותר מהאח. ומשום דבני בנים כבנים, והכלל דכל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודם הוא רק באילו היורשים ע"י משמוש וכשיטת הי"א שבבעה"ת דבשאר יורשים באמת צריך לסלק את הבע"ח. ומשום דהמת זכה בקבר. וע"כ יוצאי יריכו קודמים. אבל בנכד דכתיב תחת אבותיך גלי דלא זכה האב בקבר והבן עומד תחת אביו לירש זקנו ולא זכה האב בקבר וע"כ א"צ לשלם החוב של אביו, וכן הדין באברהם שיורש את עשו א"צ לשלם החוב של יצחק דלא ירית ע"י יצחק ויורש מצד עצמו את עשו, ואולם רמי ב"ח ס"ל דגם בנכד דאמרי' מאד"א הוא ע"י משמוש דבאו הנכסים להמת בקבר לענין הנחלת נחלה או כפי האופן הראשון שנתבאר דזוכה בזכות הירושה, וע"כ יעקב קודם מאברהם

י) ובש"מ (דקי"ח) הקשה בהא דאמרי' והוא לא היה בתוך העדה זו עדת מרגלים, דלמ"ד לבאי הארץ נתחלקה מאי נפ"מ הא יכולים לזכות מתפר ע"י חזרה מכח אד"א (כצ"ל בכונתו) ותירץ דנפ"מ על חלק בכורה דע"ז ל"ש מאד"א, עוד תירץ די"ל גם על הפשיטות של אחי אביהן דרק בנכד אמרי' מאד"א. ודחי זה דגם ירושת האח הוא ע"י משמוש לחפר וא"כ ג"כ שייך מאד"א. וע"כ צ"ל דהנפ"מ רק על הבכורה עשה"ט, ולכאורה מוכח דס"ל דאי מאד"א הוא לא ע"י משמוש כלל. אך יש לדחות דהמשמוש הוא שזוכים ע"י אביהם זכות הירושה. לירש הזקן. ואף דאילו הי' מהמרגלים לא הי' יורש חלק בא"י. אבל בכ"ז בנות צלפחד הי' יורשים זכות הירושה שהי' לצלפחד לירש את חפר בשאר דברים שיעמדו הבנות במקומו להיות יורשת לחפר, וממילא הם הי' זוכים ג"כ בחלק נחלה דרק להם הי' הקנס אבל לא לבניהם, וא"צ שיזכו בזכות הירושה על כל דבר בפרוטרוט, וע"כ כיון דעכ"פ ע"י משמוש עמדו הבנות להיות יורשים לחפר יוכלו לזכות גם בחלק נחלה בא"י וזה כאופן הראשון שנתבאר לעיל, ולאופן השני דהמשמוש הוא שזוכה בקבר להנחיל לבניו אאפל"כ. דאם הי' מהמרגלים לא הי' זוכה בקבר בחלק נחלה בא"י וממילא לא הי' אפשר להבנות לזכות ג"כ. ואולם במ"ש הש"מ לדחות תירוצו האחרון דכיון דאח יורש ג"כ במשמוש ע"י אביהם א"כ בא החזרה מאחי אביהם לחפר ושוב ג"כ י"ל מאד"א מבואר דס"ל דהמשמוש הוא כאופן השני דהמת זוכה בקבר להנחיל, דאם נימא דהמשמוש הוא על זכות הירושה א"כ באת שיורש אחיו הוא ג"כ ע"י משמוש מאביו, היינו שיורש זכות הירושה מאביו שהי' לו הדין לירש בנו וזה מוריש לבנו שבנו (דהיינו האת) יהי' יורש את אחיו. א"כ מה ק"ל להש"מ דיזכו מאד"א דהרי צלפחד לא הי' אפשר לירש מחפר חלק בא"י מה שבא לו בקבר מאחי צלפחד, אילו הי' מהמרגלים, ומוכח ע"כ דס"ל דאי מאד"א הוא יורש זקנו שלא ע"י משמוש כלל וע"כ ק"ל שפיר דיזכו מחפר גם חלק של אחי אביהם שבא לחפר בקבר. ולפי"מ דס"ל דגם אח שיורש אחיו הוא ע"י אביו ובן האח שיורש הוא מאד"א א"כ נפל פיתא בבירא ולא משכחת דינא של בעה"ת דבשאר יורשים ל"ח מאד"א כגון חנוך בן ראובן שיורש שמעון צריך לשלם החוב של ראובן אביו, ולהנ"ל ז"א דגם בזה אמרי' מאד"א וכן בכל היורשים לא משכחת דבכל היורשים כיון שזוכים ע"י האב י"ל מאד"א דוק ותשכח. וע"כ דהבעה"ת לא ס"ל דאח יורש ע"י אביו אך דיורש מצד עצמו, ויתבאר להלן, ולהש"מ דבאח ג"כ ע"י משמוש ע"י אביו ושייך מאד"מ בחנוך שיורש שמעון, הנה לכאורה הי' צריך לשלם החוב של אביו דהיינו החוב של יעקב, אבל לא משמע כן מסתימת הפוסקים וצ"ל דהא דזוכה האב בקבר הוא דק לענין הנחלת נחלה. אבל לא זכה בקנין שיחול ע"ז שעבוד הבע"ח וכמשנ"ל, או הטעם דאין בע"ח גובה בראוי ומהטעם שנתבאר (באות ז')

יא) והנה התוס' (דק"ח ע"ב) ד"ה יכול הקשו אחים דכתב רחמנא ל"ל כיון דנחלה ממשמשת עד ראובן ירש האב בקבר להנחיל לבניו. ובת' רע"א סימן קל"ב הקשה דהא נפ"מ דאי מדין משמוש ע"י אביו הי' צריך לסלק החוב של אביו. ע"ש ולענ"ד תמוה דמבואר בדבריו בפשיטות דהשתא דכתיב שאח הוא יורש, הוא יורש מצד עצמו שלא ע"י משמוש. והיינו דאף כשהאב קיים הוא קודם לאח אבל כשהוא בקבר האח קודם. ויורש מעצמו, אבל תמוה לפ"ז דא"כ מה הקשו התוס' בתחלת הדבור דלמאי דס"ד דאב קודם לבן א"כ לא ירשו בן ובת ואח לעולם ותירצו דמשכחת בבן הגר. ומוכח דס"ל דכל שקודם בחיים גם כשהוא בקבר הוא קודם להבן ואח החיים. ואף לתירוצם השני דבמקום שיש בן ובת ואח ל"א דממשמשת. הוא משום דיש לזה הוכחה דא"כ כל נחלות מעברות משבט לשבט דממשמשת עד יעקב אבינו. והיינו רק להס"ד דהאב קודם גם לבן דאו הי' מגיע עד יעקב ונא עד ראובן, אבל להמסקנא דבן