אמרי משה רכד

צורך להמת לזכות בהנכסים שיחול שעבוד הבע"ח ויגבה מהנכסים, וכיון דהבן זכה בקבר שוב מנחיל גם לאחיו מהאב והיינו לענין זה שיכולים לסלק להבע"ח בזוזי ויזכו בהנכסים כפי שיעור שעבוד החוב, וזה הוא שכתב הג"א דבכה"ג שיורשים אחיו מהאב את הבן בקבר ול"ש בזה מכח אד"א דהם אין שייכים להאם, וע"כ זוכים מכת הבן ואז צרכים לסלק הבע"ח של הבן אי בע"ח גובה בראוי (דאז הי' הדין דאחיו יורשים הבן בקבר כנ"ל) ובא לתרץ הקושיא המבוארת במ"ל הנ"ל (אות ג') דלמה הוצרך בבכורות לאשמעינן דכתובה אין גובה בראוי הא ירושה הבאה לאח"מ יכולים לומר מאד"א דהדין הוא בכל היורשים ולא רק בנכד וכמ"ש בעה"ח, ומלוה באמת גובה לשיטת כמה ראשונים. וע"ז תירץ דנפ"מ לענין אחי האב שיורשים הבן בקבר אי בע"ח גובה בראוי כנ"ל והם אין יכולים לומר מכת אד"א וע"כ שיורשים מכת הבן וע"כ הי' צריכים לסלק הבע"ח, והא דמבואר בפשיטות דאין הבן יורש בקבר את אמו ואבי אמו כר"ל דמשמע אף שיש בע"ח. היינו משום דבאמת הדין דאין בע"ח גובה בראוי. וא"כ אין צורך לומר שיזכה הבן בקבר ורק לענין דין משמוש. וזה לא אמרי' שיהי' דין משמוש להנחיל לאחיו שאין להם שייכות להמוריש וכנ"ל, ומה שהזכיר הג"א מאבי אמו ולא קאמר מאמו היינו משום דבברייתא שם בס"פ מי שמת תני ג"כ כה"ג אב שנשבה ומת בן בתו במדינה דמזה מביא הגמרא ראיה דאין הבן יורש בקבר, והומ"ל נמי דהאם נשבית ומת בנה במדינה, וכמש"ש הראשונים, וי"ל בזה דבאמת לגבי אם דיליף מגז"ש מבעל דאין יורש בקבר י"ל דגזה"כ הוא ואף אי בע"ח גובה בראוי אין מוריש לאחיו, אבל בירושת אבי אמו דבא להבן הירושה ע"י משמוש מאמו. דליכא קרא ע"ז ורק מסברא ידעינן כנ"ל ובזה אי בע"ח גובה בראוי הי' באמת יורש להנחיל לאחיו כנ"ל וזה הוא דאשמעינן הברייתא דגם באבי אמו אין יורש בקבר ומשום דאין בע"ח גובה בראוי [ועפ"ז אין צריך לחדש דהיכא דליכא יורשים להאם וכמו בגיורת בזה הבן מנחיל לאחיו מהאב כמ"ש הדג"מ הנ"ל, ורק שנשארו הנכסים הפקר, וגם להדג"מ למה הוצרך הג"א לחדש דין זה, דהנפ"מ י"ל אף אי נשארו הפקר אי בע"ח גובה בראוי לא יוכל אחר לזכות מהפקר וגובה הבע"ח. ואי בע"ח אינו גובה בראוי יוכלו כל אדם לזכות כיון דא"ל יורשים]. ודברי הג"א מיושבים בפשיטות כנ"ל לפענ"ד

ז) ועפ"ז יתישב היטב סתירת הסוגיות דלעיל דף קי"ד הובא בפשיטות הא דאין הבן יורש אמו בקבר בלא שום ילפותא ובדף קנ"ט הובא זה באיבעי' ובילפותא מגז"ש וגם מה שייך הך דינא להסוגיא דשם, ולהנ"ל ניחא דכבר כתבו התוס' שם דכל השקלא וטריא בבן שמכר אי גובה הבע"ח הוא אי נימא דבע"ח גובה בראוי דאם בע"ת אין גובה א"כ גם בלא הסברא דמכח אד"א לא גבי הבע"ח. (והיינו דהסברא דא"ג בראוי הוא אף דהבן יורש מכח האב שזכה בקבר בכ"ז אין בע"ח יוכל לגבות דכמו דאמרינן לר"מ דמקנה דשלב"ל בכ"ז בנכסים שנפלו כשהוא גוסס ל"מ והיינו משום דבעינן דבשעה שבא לעולם וחל הקנין יהי' אז בר הקנאה להקנות וגוסס אין בו דעת להקנות וכמ"ש הרשב"ם שם. וע"כ גם לענין שעבוד אף בכתב דאקנה אם באו הנכסים להאב בקבר אף אם יוכל לזכות ירושה בקבר אבל לא עדיף מגוסס אף שזוכה בהנכסים מ"מ ל"מ וע"כ גם השעבוד של בע"ח לא תל דלא עדיף שעבוד מקנין לר"מ ובאמת לא אבין שיטת הסוברים דבע"ח גובה בראוי מ"ש מהך דנפל כשהוא גוסס. וצריך לדחוק דגם לענין זה עדיף שעבוד מקנין לר"מ) וכיון דהך סוגיא ס"ל דבע"ח גובה בראוי ע"כ י"ל דבן יורש אמו להנחיל לאחיו מהאב כשיש בע"ח ויש לו צורך להירושה וכנ"ל. וע"כ צריך ילפותא, בגז"ש דאין יורש להנחיל, אף שזכה הבן בהנכסים, אבל הסוגיא דלעיל קאי לפי"מ דקי"ל דבע"ח אין גובה בראוי וכמ"ש הראשונים להוכית מכ"ד דלאו דוקא כתובה א"ג רק כל בע"ח א"ג בראוי. וע"כ ל"צ לשום ילפותא דאין הבן יורש להנחיל דלא זכה הבן כלל בהנכסים וכנ"ל

ח) והנה כל הנ"ל כתבנו להשיטה שבבעה"ת דבכל היורשים אמרי' מאד"א ומדחה להבע"ח, ואולם להשיטה דרק בנכד אמרי' מאד"א אבל בשאר יורשים כמו בחנוך בן ראובן שיורש דודו שמעון צריך לשלם החוב של אביו. עכצ"ל דס"ל דבאמת זכה המת בקבר וכמו אילו הי' ראובן בחיים הי' קודם לירש שמעון מחנוך בנו כן בקבר הוא קודם. וע"כ גובה הבע"ת, ורק בנכד אמרי' מאד"א מהילפותא דתחת אבותיך והיינו לומר דאף כשהי' בחיים הי' האב קודם לירש אביו מבנו שהוא נכדו של המוריש, בכ"ז כשמת הנכד, החי קודם, ולא זכה כלל המת בקבר. ועפ"ז אפ"ל במ"ש התוס' (דקי"א) ד"ה מקיש מטה האם, דר"י ס"ל דאע"ג דנפ"ל דבן קודם לבת בנכסי אבי האם היינו משום מאד"א ולא שמעינן דקודם בנכסי האם עצמה ואין נראה לרשב"א דמכת אד"א לא ירית אלא ע"י משמוש דנפלו לפני האם וירית את אמו ע"ש ולכאורה תמוה במתי פליגי דהא לקמן מבואר להדיא דאמרי' מאד"א, ולהנתבאר י"ל דפליגי בזה דהרשב"א ס"ל כהשיטה דבכל היורשים אמרי' מאד"א ולא רק בנכד, וע"כ צ"ל לפ"ז דגם אי מאד"א ע"כ הירושה בא ע"י משמוש שיורשים זכות הירושה מאביהם דאל"כ בטל לגמרי דין משמוש. ולהכי כתב הרשב"א דאי לא קדים הבן לבת בנכסי האם גם בנכסי זקנם לא יקדום הבן דאף אי מאד"א הוא ע"י משמוש והר"י ס"ל דבשאר יורשים שיורשים ע"י משמוש ל"א מאד"א וצריך לשלם להבע"ח, וע"כ דזכי המת בקבר וכדהוי ס"ד דקשה בדיני ממונות, ודחי הגמ' דבנכד אמרי' מאד"א, וע"כ דבנכד לא זכי כלל ע"י משמוש והוא יורש זקנו מצד עצמו, ולהכי קודם בנכסי זקנו הבן להבת אף דבנכסי האם שוים דלא זכי כלל ע"י משמוש, ואולם כבר נתבאר לעיל דגם בנכד ע"כ דהירושה הוא ע"י משמוש והיינו ע"י דזכה בזכות הירושה דאל"כ קשה מבת הבן ומנכד היחיד דזוכה חלק שוה כהנכדים הרבים. וע"כ דמתחלקת הירושה כאילו האב קיים, (ועיין ברשב"ם (דקט"ו) ע"ב דמה"ט כשמת יצחק מקמי עשו יעקב יורש זכותו, וזה הוא הכלל דכל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודם וכמשנ"ל דזה הוא דין משמוש דיורש זכות הירושה), ולפ"ז עדיין קשה שיטת הר"י דאם בן ובת שוים בנכסי האם גם בנכסי אבי האם צריך להיות בשוה

ואולי אפ"ל עפמשכ"ל (אות א') בשם הש"מ והגרע"א בהא דאמרי' בבן בכור מאדא"ק ובמקום אב קאימנא דשני מורישים יש לי דיוכל לומר תוכה מזקנו מצד עצמו וגם יש לו הזכות לירש ע"י עביו ומה"ט נוטל חלק בכורת אביו, ומה שהקשינו ע"ז דגם הבע"ח יאמר כן ויגבה החוב, י"ל דזה ילפינן מבן אין לו עיין עליו והנא דין משמוש הנאמר גם בנכד והיינו לענין זה דיורש זכות הירושה מאביו ומה"ט נוטל חלק בכורת אביו אבל הבע"ח יוכל לדחות דלא זכה המת בקבר לענין שעבוד החוב וכמש"ל וניחא גם הא דבת הבן והנכד היחיד נוטל כהנכדים הרבים מה"ט דיש להם הזכות ירושה ע"י אביהם, אבל