אמרי משה רכג

ממשפט האמור בפשיטות דאם נימא דגם בפשיטות המת זוכה בקבר ותמיד הנכדים זוכים מכח אביהם שזכה בקבר א"כ פשיטא דגם הבכור זכה בקבר פ"ש, ובלא גז"ש ידעינן דהנכדים נוטלים חלק בכורת אביהם שזכה בקבר, ולהנ"ל ניחא דבאמת בחלק הפשיטות לא אמרי' כלל דזוכה האב בקבר. ונכדים יורשים זקנם מצד עצמם, וע"כ הו"א דכשאביהם בכור ג"כ לא זכה בקבר חלק בכורתו, וממילא לא יטלו הנכדים פ"ש בנכסי זקנם, ולכן צריך גז"ש דמשפט דנוטלים פ"ש, ולהרמב"ן צ"ל עפמש"ל דדין משמוש שהאב זוכה בקבר הוא רק לענין הנחלת נחלה ולא לשאר דברים, דמה"ט א"צ לפרוע חוב אביו וע"כ הו"א דדין משמוש שזוכה להנחיל הוא רק לחלק פשיטות אבל לא לחלק בכורה, או י"ל דכמו דבכור הנולד אחר מיתת אביו ואין נוטל חלק בכורה דבעינן והי' ביום הנחילו שיהי' כבר ילוד, ה"נ הו"א כשמת הבכור בחי' אביו לא יזכה הבכור בקבר חלק בכורה, ולזה צריך הגז"ש דמשפט ולהבה"ג צ"ל הא דבן בכור שמכר א"צ לשלם החוב של אביו אף דס"ל דע"כ חלק בכורתו שנוטלים הנכדים הוא ע"י אביהם הבכור שזכה בקבר, דמה"ט כשהנכד ג"כ בכור נוטל פ"ש ומקרי מוחזק כנ"ל וא"כ ישלמו החוב של אביהם דל"ש מכח אד"א. י"ל דס"ל ג"כ דמה שזוכה בקבר הוא רק לענין זה שיזכה בחלק בכורתו להנחיל לבניו חלק בכורתו אבל לענין שעבוד הבע"ח לא זכה וכמש"ל או י"ל דס"ל דשעבוד לא עדיף מקנין לר"מ בדשלב"ל ובכ"ז ל"מ בנכסים שנפלו. כשהוא גוסס ומשום דבעינן שיהי' בר הקנאה בשעה שבאו הנכסים לידי' וע"כ אף שזוכה בקבר לא חל השעבוד ע"ז דאז אינו בר הקנאה

וכבר הערותי לעיל איך ס"ד דצריך לשלם החוב של אביו לפי"מ שנראה מהתוס' וראשונים דהיינו מדין שעבוד ובדכתב דאקנה ואיך עדיף שעבוד מקנין דל"מ בנפלו כשהוא גוסס

ה) ועפמש"ג יתישב מה שהקשו המפרשים בהא דפסק הרמב"ם דאין הבן יורש אמו בקבר להנחיל לאחיו מהאב, והרי בדף קנ"ט יליף זה מגז"ש מבעל דאין יורש בקבר. והרי הרמב"ם פסק דירושת הבעל דרבנן וליכא הך גז"ש וא"כ מנ"ל הך דינא דאין הבן יורש בקבר. וכמעט שמבואר קושיא זו בהשגת הראב"ד (בפ"א מנחלות) יעי"ש והנה באמת יש להבין הא דהביא הגמ' בדף קנ"ט הך איבעי' אי הבן יורש בקבר אחרי דכבר הובא דין זה בפשיטות לעיל (דקי"ד) ושם לא הביא שום ילפותא מגז"ש דבעל רק בפשוט כשם שאין הבעל יורש בקבר כן אין הבן יורש בקבר ומה שייך הך איבעי' לסוגיא הקודמת ולפמש"נ דגם להמסקנא דאמרי' מכח אד"א הוא ג"כ ע"י דין משמוש. ואך לא כהס"ד דהמת זוכה באמת בקבר שיחול ג"כ שעבוד הבע"ח, רק דדין המשמוש הוא רק לענין הנחלת נחלה לעשות את הנכד ליורש והיינו שנעשה יורש ע"י האב שזוכה בקבר להנחיל לבניו, והנה פשיטא דדין המשמוש ל"ש רק לעשות קרוב ליורש מוקדם שיהי' בן הבן עד סוף העולם יורש מוקדם לאח או לאביו והיינו הדין דכל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין, ואילו הי' הבן קיים הי' קודם מאביו ואחיו וע"כ כשהוא בקבר יוצאי יריכו קודמין. אבל כ"ז כשהם שייכים להמת המוריש כעת כמו בן הבן ולהלן שהם קרובים להמוריש. אבל הבן בקבר להנחיל לאחיו מהאב שאחיו מהאב אין שייכים כלל להמוריש ואין להם שום קורבא להמוריש פשיטא דל"ש ע"ז דין משמוש לעשות איש נכרי שיהי' הוא היורש של בעל הנכסים שמת עתה ורוצים לירש נכסיו, וע"כ ל"צ שום ילפותא דאין הבן יורש בקבר להנחיל לאחיו מהאב, כיון דבאמת אין הבן זוכה כלל בקבר דמשום ה"ט א"צ לסלק להבע"ח וכמש"נ, ורק לענין הנחלת נחלה לעשות את בנו ליורש הוא דזוכה בקבר אבל לאחיו מהאב פשיטא דליכא ע"ז דין משמוש, וע"כ (בדף קי"ד) דקאי למסקנת הגמרא דאמרי' מכח אד"א וא"צ לסלק הבע"ח של אביו וע"כ דהמת לא זכה בקבר וע"כ פשוט להגמרא שם בלא ילפותא מגז"ש, אבל בדף קנ"ט אחרי דדחי שם הגמרא הך דמכת אד"א וס"ל כהס"ד דצריך לסלק את הבע"ת וע"כ דהמת זוכה בקנין בקבר דמשום ה"ט חל שעבוד הבע"ח, וע"כ י"ל כיון דהבן יורש אמו בקבר דאם הי' להבן בע"ח היה צריך לסלק הבע"ת, וע"כ מהדין הי' צריך גם להנחיל לאחיו מהאב אף שאין שייכים להמוריש אבל כיון דעכ"פ זכה הבן בקבר הנכסים (ודין ירושה הוא לאו דוקא ברגע שמת המוריש ואף אחר מיתתו איכא דין ירושה וכדחזינן בכופר שמשלם ליורשיו אף דאין כופר רק לאח"מ וכן חזינן בעובד אף למ"ד דעובר אין יורש בכ"ז כשנולד זוכה אח"כ ועוד יתבאר מזה להלן) וכיון דזכה הבן בקבר הנכסים צריך להנחיל לאחיו, ולזה בעי' שם בדף קנ"ט אחרי דדחי דל"א מאד"א וא"כ אין זה פשוט מסברא. וע"ז הביא שם הגמרא דילפינן מגז"ש מבעל, והיינו למ"ד דירושת הבעל דאורייתא, אבל הרמב"ם דפסק דאמרי' מכת אד"א וע"כ ל"צ כלל לגז"ש וכדסוגי' דדף (קי"ד), דמסברא ידעינן

ו) ועפמ"ש נלע"ד לישב דברי הג"א בסוף מי שמת וז"ל והיכא שנפלו לו נכסים מאבי אמו שאחיו מהאב אין יכולים לירש אם לא מכחו, בע"ח גובה מהם אי בע"ח גובה בראוי ור"י מסופק בדבר עכ"ל כן הובא דבריו בש"ך (סי' ק"ד ס"ק כ"א) והוא תמוה מאוד דהרי אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מהאב, וכן אינו יורש אבי אמו כמבואר (דף קנ"ט) ע"ב, וכבר תמהו ע"ז, ובדגול מרבבה כתב דאיירי שהאם גיורת ואין לה יורשים ולכך הבן יורש בקבר להנחיל לאחיו מהאב שלא יהי' הנכסים הפקר ע"ש והוא חידוש גדול לומר דבאמת בכה"ג שאין יורשים לאמו יורש הבן בקבר להנחיל לאחיו מהאב. ולענ"ד י"ל דכונתו פשוט. וס"ל להג"א דאם הדין דבע"ח גובה בראוי ויש צורך להמת לזכות בנכסים שיחול שעבוד הבע"ח אז באמת זכה המת בנכסים. ואם הבן זכה בנכסים ותל שעבוד הבע"ח אז הי' הדין דהבן יורש בקבר להנחיל לאחיו מהאב, דכיון דהבן זכה בנכסים בקבר ממילא יורשים אחיו מהאב לפמש"ל דלמאי דקיל"נ דירושת הבעל דרבנן וליכא ילפותא מגז"ש דבעל דאין הבן יורש בקבר, רק דידעינן זה מסברא, דדין משמוש שיורש בקבר להנחיל לבניו, ל"ש רק אם הוא קרוב להמוריש, ודין המשמוש עושה את בן הבן עד סוף העולם ליורש מוקדם, אבל להנחיל לאחיו מהאב שהאחים מהאב ל"ש כלל להמוריש ל"ש ע"ז דין משמוש, וכיון דליכא ע"ז דין משמוש וע"כ אין הבן יורש בקבר להנחיל לאחיו מהאב, דאין הבן זוכה בקבר כלל בהנכסים דאין לו צורך להבן למה לזכות הירושה בקבר, וס"ל להג"א דזה רק אי בע"ח אין גובה בראוי וע"כ הבן בקבר אין זוכה בהנכסים דכל שא"צ להמת בנכסים ל"ש שזוכה בהנכסים, וכיון שלא זכה הבן שוב א"א להנחיל לאחיו, וזה הוא קאמר דאין הבן זוכה בקבר להנחיל היינו דלא אמרי' שיזכה הבן בקבר לענין זה שינחיל לאחיו מדין משמוש ואשמועינן דזה לא אמרי דל"ש דין משמוש רק אם הוא קרוב להמוריש וכנ"ל, אבל אם הי' הדין דבע"ח גובה בראוי וא"כ יש