אמרי משה כב

הדין דג"ל באמצע ע"ש, ומשמע להדיא דעל רביעית בתחלה ל"מ שינוי מראה, והנה אף לדידן דפסקינן דרובו שאוב מה"ת ומיעוט מדרבנן, ואף בתחלה ג"ל מדרבנן, זה דוקא אם נתרבה הכשרים בפעם אחת על השאובין, אבל כשמתרבים הכשרים במעט מעט על השאובין שהי' בתחלה בזה י"ל דקק"ב, וכל מיעוט הכשרים מתבטלים ברוב השאובין וחוזר וניעור הוא רק מדרבנן כנ"ל, א"כ בנידון דידן דהמים מהמעין שמתרבים באים במעט מעט, וא"כ בכה"ג פסול מה"ת דאמרי' קק"ב וע"ז לא מועיל השינוי מראה להכשיר, ואולם כעת נתישבתי דע"כ ז"א דהרי זה מוכח מבצל שעקרו בשביעית, ונטעו בשמינית דאם רבו גידוליו על עיקרו מותר, דחזינן דלח אמרי' קק"ב, וע"כ מוכח מזה אחד מתרתי, או כשיטת ר"ת דבלא הפסק ל"א קק"ב, או כשיטת הר"י דבכ"ד אמרי' דחוזר וניעור אף בהפסק, ואף דבכ"ד הוא מדרבנן אבל בהיתר אמרי' דחו"נ מה"ת מהטעם שכתבנו באות הקודם, וא"כ בהך דשאובין בתחלה שמי המעין מתרבים בלא הפסק לכ"ע ל"א קק"ב, לר"ת משום. דהוי בלא הפסק ולהר"י משום דבהיתר אמרי' דחו"נ, ואולם י"ל דאנו חוששין לדעת ר"ת דס"ל דג"ל בתחלה פסול מה"ת, והגהת אשרי דב"ב נראה דס"ל דכל דליכא כ"א סאה כשרים פוסל ג"ל מה"ת ולדידהו לא מהני ש"מ כנ"ל, וגם דעת הריטב"א במכות הנ"ל שכתב להדיא דברביעית מתחלה לא מהני שינוי מראה כנ"ל, וע"כ לצאת ידי השיטות הנ"ל עושים גם תקנה השני' בכלי מנוקב

סג) והנה בנו"ב תמה על השיטות דבהופסק החיבור נתבטל ההשקה (ממ"ג פ"ו) שלשה מקואות בזה כ"ס ובזה כ"ס ובזה כ"ס מים שאובין והשאוב מהצד וירדו ג' וטבלו ונתערבו המקואות והטובלים טהורים הרי מבואר דהמקואות טהורים אף אחרי שעלו הטובלים ונפסק החיבור ע"ש שנשאר בצ"ע, ומצאתי בריב"ש (סי' רצ"ד) תירץ לקושיא זו, וז"ל והמקואות כשרים ר"ל שהמים שבהם כשרים שאף השאובין הוכשרו לכשיוסיפו מים כשרים כשיעור או שכשרים לטבול יחד ג' אנשים כמשפט הראשון ולפירושו השני ניחא שפיר גם להך שיטה ואך דיש להבין מה הוא הרבותא, ומכה"ת נימא דבפעם השני יהי' גרוע מפעם הראשון דהטובלים טהורים, והנלע"ד דאשמועינן דס"ד נהי דבפעם הראשון תלינן דנתערבו המקואות הכשרות זע"ז קודם שבאו השאובין, אבל כשעלו הטובלים וליכא מ"ס בכל מקוה והשאובין שבאו להמקואות הכשרים הרי נפסק החיבור ועומדים בפיסולם וא"כ ס"ד דיפסלו משום ג"ל, ולכן אשמועינן דהמקואות כשרים אם יהי' כמשפט הראשון ואין נפסל משום ג"ל, והטעם הוא משום דכיון דבשעה שנתערבו השאובין כבר הי' מ"ס מהכשרים ואז לא פסלי, וע"כ שאח"כ חסרי ונפסק החיבור בכ"ז לא פסלי דעדיף יותר מנפלו מד' וה' כלים דאינו פוסל, דג"כ אין פוסל רק בשעת נפילה, ועוד י"ל הטעם דהוי ע"י המשכה דאינו פוסל וכמו בסיפא דהשאוב באמצע דאינו פוסל המקואות מה"ט וכמ"ש הר"ש והרע"ב. וע"כ המקואות כשרים אם יהי' כמשפט הראשון, ומצטרפי גם השאובין להמ""ס, וכמו בנ"ס ונט"ס דכשר מה"ט עד רובו וכנ"ל, ועכ"פ לפי הך פירושא מוכח דבנפסק החיבור נתבטל ההשקה

סד) עוד יש לעורר מהתוספתא המובא בב"י הי' בראשו ג"ל וירד וטבל במקוה שיש בה מ"ס כשר סחטו לתוכו פסול, ובבעה"נ הביא ראי' מזה דג"ל ע"י אדם ג"כ פוסל, דהא שערו ודאי אין עושה שאובה וכי סחטו לתוכו אמאי פסול, וע"כ משום דבאו לתוך ידיו, ובהגה שם דחה ראיתו, דאיירי בשאובין בכלי ואשמועינן דס"ד דמה שהשאובין הי' אח"כ בראשו ליהוי כמו המשכה דאינו פוסל בג"ל ע"ש, ותמוה דאף דהי' שאובין הרי נטהר בהשקה המים שבראשו כשירד לטבול, וע"כ מוכח דס"ל להראב"ד דבהופסק החיבור נתבטל ההשקה וע"כ כשעלה אח"כ מהמקוה נתבטל ההשקה ופוסל בג"ל, ולפ"ז יהי' מוכח מכל הנך דס"ל דג"ל ע"י אדם אינו פוסל, וע"כ דאיירי בשאובין בכלי, ומוכח דנפסק החיבור בטל השק', והאמנם בר"ש (פ"ב מ"ו) הביא התוספתא הנ"ל ופי' שני פירושים, דמתחלה פי' כהראב"ד דהי' מ"ס מצומצמות מלבד המים שבראשו וע"כ בסחטו פסול, דכשעולה מהמים נחסר מהמ"ס ופוסל בג"ל, ועוד יש לפרש דהי' בו ומ"ס עם המים שבראשו דמים שבשערו אין פוסלין אלא אדרבה מצטרפין להשלימו כדאמרי' אם רגליו של ראשון נוגעת במים השני טהור, ומיהו ל"ד כלל דהתם בשלא נעקר מהמקוה עכ"ל ופי' השני צ"ע דלכאורה כונתו להביא ראי' דג"ל ע"י אדם אינו פוסל מהך דרגליו של ראשון דאא"פ שלא יפול ממנו ג"ל כשיורד מהמקוה וכמו שהקשה הט"ז (בס"ק מ"ז) או דזה גופא מה שהמים בראשו הוי הויתו ע"י אדם ומ"ט כשר, וע"כ דהויתו ע"י אדם אינו פוסל, ומצטרף נמי, אך דקשה לפ"ז דא"כ בסחטו לתוכו אמאי פסול, והנראה בכונתו כמ"ש בס' יוסף אומץ עפמ"ש הב"ח הובא בש"ך (ס"ק מ"ו) דג"ל ע"י אדם אינו פוסל רך במכוין שיפול להמקוה, ושלא בכונה א"פ, וע"ז הביא ראי' מרגליו ש"ר דמצטרף המים שירדו מהראשון למ"ס ומשום דירדו בלא כונה, וע"כ ברישא דתוספתא מצטרף המים שבראשו למ"ס משום דלא מכוין שיפלו להמקוה ובסיפא דסחטו לתוכו פסול משום דמכוין שיפלו וג"ל ע"י אדם פוסל והרויח בפי' זה דא"צ לפרש בסחטו לתוכו דאיירי שעלה הטובל לגמרי מהמקוה כמו שמוכרחים לפרש לפי' הראשון, ועכ"פ להסוברים דג"ל ע"י אדם אינו פוסל כלל, וע"כ צריך לפרש בשאובים בכלי כנ"ל והקשינו דא"כ נטהר בהשקה, אין לתרץ דיפרשו כפי' השני דאיירי באין מ"ס מלבד המים שבראשו וע"כ לא נטהר בהשקה, דא"כ ברישא אמאי כשר, וא"ל משום דהוי כשאובין מהצד דלא נתערבו בהמים וכמ"ש הרא"ש כה"ג (בפ"ו מ"ד) ע"ש, דנהי דאינו פוסל אבל איצטרופי ודאי לא מצטרפי, (ואף אי נימא דמצטרפי יקשה ג"כ דא"כ נטהר בהשקה), וע"כ דהני דמפרשי שהי' שאובין בכלי יפרשו כפי' הראשון דאיירי ביש מ"ס מלבד המים שבראשו, ובסחטו לתוכו פסול היינו לאחר שעלה מהמקוה ונחסר מהמ"ס, וקשה דהרי נטהר בהשקה, ושו"ר בס' הנ"ל דמפרש דאיירי לפי' זה במקוה חסרה והא דקתני כשר ברישא לא לענין הטובל שעלתה לו הטבילה, רק לענין שאין פוסל משום ג"ל, משום שאינם בעין, ע"ש, וזה דוחק, ויותר ניחא כמ"ש דס"ל דבהופסק החיבור נתבטל השקה ואיירי במקוה של מ"ס

סה) והנה ק"ל במה שהקשה הראב"ד דהדיוקים סתרי דמהן דר"צ דהעיד על הזוחלים שרבו על הנוטפים דכשר משמע דמחצה עמ"צ פסול, ומהא דאמרי' שמא ירבו הנוטפים משמע דמעמ"צ כשר, ומאי קושיא דהרי י"ל דר"ל קמל"נ דגם בליכא מ"ס רק בצירוף הנוטפים כשר, וע"ז בעינן שיהי' רוב זוחלין דיתבטלו הנוטפין, וכמו דמה"ת אמרינן כן דשאובין דכולה שאוב פסול מה"ת ומיעוט שאוב מדרבנן, ומה"ת כשר, וע"כ הטעם משום דהמיעוט בטל ומצטרף ג"כ למ"ס, ול"א דהמיעוט כמו שאינו, וה"נ בנוטפים מצטרפי למ"ס, אבל במחצה א"א