אמרי משה כא

לדון על הביטול שיצטרפו הפסולים להמ"ס, וע"כ אמרי' דבטל מה"ת ומצטרף ג"כ להמ"ס, אבל קודם שיש מ"ס ל"ש ע"ז דין ביטול דאז אין נפ"מ בהביטול וע"כ נ"ש קק"ב רק בנ"ס ונט"ס דכשנטל סאה הראשונה וחסר ממ"ס הכשרים וצריכין לדון שיתבטלו הפסולים שיצטרפו למ"ס, וע"כ אמרי' אז דבטל, אבל קודם שיש המ"ס הכשרים והפסולים ל"ש לדון דין ביטול דאז עדיין אין נפ"מ בהביטול, ודמיא קצת כמו בלא נדע האיסור שאין מתבטל ועמש"ל (אות נ"א), אולם דבר זה ג"כ צ"ע בכ"ד ומהם מהמשנה דכלאים בצמר גמלים וצמר רחלים ומחמץ קודם הפסח, וע' בתשובת הר"נ (סי' נ"ז ונ"ט) ובתוס' ב"ק (דף ק') ד"ה אומר שהקשו מבצל שעקרו בשביעית דמתבאר ג"כ דשייך ביטול בהיתר, אם כי יש לחלק וליישב כ"ז אבל צ"ע טובא ואכ"מ, בשגם כי לנידון קושיתנו עדיין אין מיושב דהרי יש נפ"מ בהביטול גם קודם שיש מ"ס דהרי מה"ת רביעית סגי לכלים, וא"כ נימא קק"ב, ואולי דבאמת כן הדין מה"ת, והא דס"ל דרובו שאוב הוא מה"ת היינו היכא דנתרבו בפעם אחת השאובין או כשבאו שלא בהפסקה דל"ש קק"ב, ובמחצה עמ"צ נמי פסול מה"ת בכה"ג, והיכא דשייך קק"ב אפשר דכשר מה"ת אף ביותר מרובו, וכדמוכח ג"כ מהתוס' יבמות הנ"ל, דגם במ"פ כשר מה"ת משום דאמרי' קק"ב, ובמחצה עמ"צ בכה"ג דשייך קק"ב נראה דתליא בשני לישנא דיבמות שם, [ובח"ס (סי' רי"א) רצה השואל לתרץ קושית הראשונים בהך דשמא ירבו הנוטפים דמשמע דמחצה כשר, ומראב"צ דהעיד על הזוחלין שרבו על הנוטפים דכשר משמע דמחצה פסול, ותירץ דהיכא דהנוטפים באים להזוחלים שייך קק"ב וע"כ כשר במחצה, והח"ס תמה עליו דאם ברוב אמרי' דחוזר וניעור גם במחצה יפסול, ע"ש ולא עמדתי על דבריו דהרי להדיא מתבאר כן בסוגיא דיבמות להתוס' הנ"ל דבמחצה ל"א דחוזר וניער, והיינו משום דמה"ת גם יותר מרובו בטל ורק מדרבנן אמרי' דחו"נ והיינו רק ברובו ולא במחצה, ועיין ברשב"א שבת (דף ס"ה) בשם הרמב"ן שכתב ג"כ קצת כתירץ השואל]

סא) והנה נראה דאם הי' בתחלה כ"א סאה כשרים, ואח"כ נתן י"ט שאובין ושוב נתן עוד שאובין הרבה, אף דהוי השאובין יותר מהכשרים כשר מה"ת, כיון דבשעה שנתן הי"ט שאובין נתבטלו ונצטרפו להמ"ס מה"ת, שום הם מטהרים השאובין הבאים בהשקה, וע"כ אף כשרבו אח"כ השאובין הרבה יותר מהכ"א הכשרים בכ"ז כשר אף בלא הטעם דקק"ב, ואף אי אמרי' דחוזר וניעור מה"ת, י"ל דבכה"ג כשר דאין אנו צריכים לדין ביטול, רק כיון דנעשה המקוה כשרה מקודם מה"ת שוב מטהרת השאובין הבאים אח"כ מדין השקה, ול"ש לומר דחוזר וניעור, ואולם כשהי' כ"א כשרים ונתן בפעם אחת שאובין יותר מהכשרים בזה נראה לכאורה דפסול מה"ת, דהרי לא נעשה מעולם מקוה כשרה, ואמרי' דהשאובין מבטלים את הכשרים, וצ"ע בזה, והיכא שהשאובין באים במעט מעט על הכ"א כשרים רק בלא הפסק דבכה"ג לא אמרינן קק"ב, יש להסתפק אי בכה"ג אמרי' דאין מתבטל כלל, וכאילו באו בפעם אחת, או דכיון דעכ"פ טרם שנתרבו השאובין א"א לאמר שהם מבטלים את הכשרים, וממילא אמרינן דהי"ט שאובין נתבטלו ונצטרפו למ"ס, ושוב אף כשנתרבו השאובין ול"ל קק"ב מ"מ כשר דנטהרים ע"י השקה כנ"ל, והספק הוא אי הא דאמרי' דבלא הפסק ל"א קק"ב, היינו דבכה"ג אין מתבטל כלל, או דמתבטל ורק דאמרי' אח"כ חוזר וניער מה"ת, וצ"ע בכ"ז, והנה כ"ז להשיטות דס"ל דגם דהופסק החיבור מהני השקה, ומשום דהשאובין נעשו ככשרים דמעיקרא וכנ"ל (אות מ"ג) אבל לשיטת הראב"ד שנתבאר דס"ל דלא מהני כשהופסק החיבור, והשאובין לא נעשו ככשרים בזה יש להסתפק בכה"ג שהי' כ"א כשרים ואח"כ נתן י"ט שאובין דאף דאז נתבטלו השאובין מה"ת גם לשיטה זו ומצטרפים למ"ס מ"מ כשאח"כ הוסיף עוד שאובין י"ל דחוזר וניעור והשאובין מבטלים את הכשרים, כיון דהשאובין עומדים בפיסולם, ורק דכשיש מ"ס כשרים אמרי' דאף כשרבו השאובין אין מבטלים משום דמקוה אין מתבטלת כמ"ש הראב"ד מדכתיב מקוה מים יהי' טהור, אבל בכה"ג דליכא רק כ"א סאה כשרים י"ל דכשרבו מצא מין את מינו וניער, אך כבר כתבנו דהא דחו"נ הוא רק מדרבנן וכמ"ש גם הפלתי (בסי' צ"ט) ע"ש וכן מוכח מהתוס' ביבמות שכתבו לענין מ"פ דמה"ת אמרי' קק"ב והיינו אף ברובא, דאל"כ איך מכשירים במחצה לחד לישנא [האומנם דק"ל לכאורה ע"ז דא"כ איך אמרי' בהיתר דחו"נ בבנל שעקרו בשביעית, ועיין בתוס' בכורות (דף כ"ג) דמשמע קצת דהתוס' לתירץ הר"י לא ס"ל כמ"ש בשם ר"ת דשם הטעם משום דהוי בלא הפסק, ורק משום דבכ"ד אמרי' דחו"נ, ואיך אמרי' לקולא חו"נ, והנראה דדוקא באיסור אמרי' דמה"ת קק"ב ול"א חו"נ אף כשנתרבה משום דכיון דכבר נתבטל שם האיסור ונעשה כהיתר שוב ל"א דחוזר להיות איסור מה"ת, ורק מדרבנן אמרי' דחו"נ, אבל בהיתר ל"ש לאמר דנתהפך להיות איסור, דל"א חתיכה נעשה נבלה בשאר איסורים מה"ת, וע"כ אמרי' דכשנתרבה ההיתר הוא מבטל האיסור, ובמ"פ שכתבו התוס' דאמרי' קק"ב אף דבדבר שיש בו נ"ט כתבו התוס' בבכורות דבעינן ששים, היינו לענין איסורי אכילה אבל הכא לענין מקוה אין נפ"מ מנתינת טעם ולא עינתי בספרי רבותינו האחרונים בענין זה אולי כבר דיברו מזה, ואכמ"ל במה שאינו נוגע לעניננו] ועכ"פ נתבאר דגם לשיטת הראב"ד דבנפסק החיבור נתבטל ההשקה בכ"ז מה"ת בטל בגווני הנ"ל אף כשנתרבו אח"כ השאובין, וכן בנ"ס ונט"ס אף ברובא כשר מה"ת ורק מדרבנן פסול להך שיטה מדינא משום דאמרי' או"נ כמו בכ"ד, ולא רק משום מראית העין

סב) והנה זה כמה חשבתי במה שנהגו בכ"ד כשהי מנקים את המקואות וחששו שלא ישארו ג"ל הי' שואבים בכלי מנוקב וגם הי' שופכין חלב לתוכה להיות שינוי מראה, ונשאלתי מחכ"א למה הוצרכו לשני התקנות דבשלמא התקנה בכלי מנוקב לחוד לא מהני משום פקפוק הש"ך והט"ז (בס"ק מ"ז) אבל התקנה דחלב לחוד מ"ט לא יועיל, והשבתי אז דזה נראה פשוט דהא דג"ל שנשתנו מראיתם אינו פוסל, היינו רק לענין הפסול דרבנן דג"ל, אבל באופן דהשאובין פוסלים מה"ת ודאי לא מהני שינוי מראה להכשיר, וכמו להשיטות דרובו שאוב פסול מה"ת אם יהי' שינוי מראה ברוב השאובין ובאופן דלא יהי' שינוי מראה דכל המקוה, בודאי דלא יועיל ש"מ להכשיר. ורק לענין ג"ל דהטעם דגזרו משום שלא יכשירו כולה שאוב, וע"כ בש"מ דהוי כמשקין לא גזרו דהכל יודעין דאין עושין מקוה ממשקה, אבל לענין פסול דאורייתא מה מועיל השינוי מראה, וכן מתבאר להדיא מדברי הריטב"א במכות דף ד'. שכתב דבתחלה פוסל שאובין ברביעית משום דהוי שיעור מקוה לכלים, (ואינו מבואר אי מה"ת או מדרבנן) ובאמצע כ"ז שלא נשלם מ"ס פוסל בג"ל, והא דשינו"מ אין פוסל היינו על