אמרי משה ריא

שנטע האילן חשיב מעשה. וגם אי נדחוק דזה חשיב מעשה כרי' יקשה דא"כ כשירש האילן יפטור, ועכצ"ל דהחיוב הוא משום דעליו לשמור ממונו שלא יתעביד בור, וכשלא שמר ונפלו חייב גם באפקיר אח"כ ומשום דנעשה ככורה בור וכמש"ל דאף להשיטות דס"ל במפקיר נזקיו לאח"נ אונס גם בהי' לו פנאי לסלק פטור, היינו משום דכבר הי' הבור ע"י האונס. וע"כ לא חשיב ככורה עי"מ שהי"ל לסלק. אבל בכה"ג שהבור נעשה ע"י פשיעתו שהי"ל לשמור ממונו שלא יתעביד בור. חייב גם כשהפקיר אח"כ דאף דתחלת חיובו הוא משום ממונו, בכ"ז חשיב ככורה דל"מ ההפקר ואם נפלו תוך הזמן אף שהי' לו פנאי לסלק אם הפקיר אח"כ פטור כמ"ש הרא"ש כיון שהנפילה הי' באונס. וע"כ דהנטיעה לא חשיב מעשה כרי' דא"כ כשהי' לו פנאי לסלק יתחייב גם כשהפקיר אח"כ אף בנפלו תוך הזמן, וע"כ הא דחייב בנפלו אחר הזמן אף דליכא מעשה כרי' היינו משום דצריך לשמור ממונו שלא יתעביד בור כשהזהירו לו לקוץ, ואפשר דזה ילפינן במה הצד מבור ושור ויתישב בזה מה דק"ל טובא בהא דקאמר לעולם דאפקרינהו ול"ד לבור מה לבור שכן תחלת עשיתו לנזק שור יוכיח מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק. ואמאי לא פריך עדיפא מה לשור שכן ממונו ובהפקיר השור באמת פטור. והכא איירי דאפקרינהו וא"כ איך אפשר ללמוד משור לחוד. ולהנ"ל י"ל דבאמת קאי הגמ' הילפותא דמה הצד על קודם ההפקר דגם קודם ההפקר א"א ללמוד מבור לחוד שכן תחלת עשיתו לנזק היינו דיש מעשה כרי' ועביד מזיק בידים וע"ז קאמר שור יוכיח. וע"כ א"א למפרך מה לשור שכן ממונו, והא דחייב גם כשהפקיר אח"כ. היינו משום דכיון דנעשה עליו חיוב בור משום ממונו ע"י שפשע שלא שמר ממונו תו חייב אף שהפקיר אח"כ וכמש"ל דבכה"ג חייב אף להשיטות דבמפקיר נזקיו לאח"נ אונס גם כשהי' לו פנאי לסלק פטור, ואם הפקיר קודם הנפילה אפ"ל דבאמת פטור וצ"ע, ובבור המתגלגל ג"כ צ"ל הא דפריך מה לשור שכן דרכו לילך, ולא פריך שכן ממונו, היינו דגם על קודם ההפקר צריך למה הצד וא"א למילף מבור לחוד, והתוס' שכתבו (בדף כ"ט) דבלא אפקרינהו אף בנפלו ברוח שאינה מצוי' חייב כשיש לו פנאי לסלק. היינו דילפינן זה במה הצד מבור ושור. דמבור לחוד א"א ללמוד שכן מעשיו גרמו וצ"ל שור יוכיח. ובזה יתישב מה שהקשה הג"ר הענאך שי' מפה בהא דפרש"י (דף י"ט) קשרו אדם חייב דקני' בהגבהה וא"כ למה צ"ל דחייב משום בור המתגלגל דכיון דממונו הוא חייב אף בלא מעשה כרי' ולהנ"ל ניחא דגם בלא אפקרינהו צריך למה"צ מבור ואש. וביותר דעכצ"ל הא דהוצרך רש"י לומר דקני' בהגבהה משום דמשמע דהדליל הי' מונח מקודם בר"ה והוא קשר הדליל, וע"כ ס"ל דבלא קני' אין לחייבו ול"ד לבור המתגלגל דחייב אף כשאינו שלו דשם עשה הבור בר"ה וחל עליו חיוב שמירה, וע"כ חייב גם כשנתגלגל למק"א, אבל הכא כבר הי' הדליל בר"ה ולא סילק מעשה ראשון דלא הגביה ג"ט. וע"כ פרש"י דקניא בהגבהה ומחויב לשמור ממונו שלא יתעביד בור ע"י גלגול. וכ"ז ילפינן במה"צ כנ"ל עוי"ל הא דהביא משום בור המתגלגל דלא נימא דיש לו שותף והיינו בעל התרנגל ולרבנן דר"נ דל"א כי ליכא לאישתלומי לא יתחייב הקושר רק ח"נ. וע"כ הביא מבור המתגלגל דגם שם לא חשבינן המגלגל לשותף בהנזק. ועמש"ל (אות ד')

הנה היה"ת הקשה במאי דאמרי' ד"נ דהו"א דפותח פטור והא לר"ע דהחיוב הוא רק בבור ברשותו גם בלא כרי' לגמרי חייב משום ממונו ע"ש. והי' אפ"ל דמשום ממונו לא הי' חייב בא"ל פנאי לסלק לאחר שפתח הבור, ורק ע"י כרי' מתחייב אף שאח"כ א"ל פנאי לסלק, אבל לפמ"ש דמחויב לשמור ממונו שלא יתעביד בור קשה דפשיטא דחייב

ט) עוד יש להעיר מהא דפריך (דף כ"ב) מגמל טעון פשתן למ"ד משום ממונו דלאו דבעל גמל הוא, וקשה הא כיון שהפשתן שלו מחויב לשמור פשתנו שלא יתעביד אש ע"י שיודלק בנרו של חנוני, דעכצ"ל דזה הוי כרו""מ דאל"כ גם למ"ד משום חציו אמאי חייב הא לא הו"ל לאסוקי אדעתא, וע"כ דזה חשיב כרו"מ דע"י דנפיש בטעינא יודלק בנרו של חנוני, וא"כ גם למ"ד משום ממונו ניחא דנהי דעל אש של גמלו לא חייבתו תורה, אבל הרי מתחייב משום שהפשתן שלו ומחויב לשומרו וכמו בדליל דפריך אי דלא אצנעי' פושע הוא, וכבר הערתי בזה (בסי' כ"ט) ע"ש. אולם הי' אפ"ל דל"ד לדליל ולצרורות שיש להם בעלים שכתב הרא"ש שחייב נ"ש משום אש, דשם הם בעצמם מזיקים ע"י התרנגל דחשיב כרו"מ, וע"כ חשיב זה כאש ממש, אבל הכא הפשתן עצמו אינו מזיק ומחוסר מעשה שיודלק בנרו ש"ח ע"כ לא חשיב ע"י הטעינה כעושה אש, וגדולה מזו צדדו התוס' (דף נ"ט) דליבה וליבתה הרוח אף ברו"מ פטור, וכן בש"מ שם בשם הרא"ה דאף ברו"מ פטור וע"ש להלן בשם הרא"ה דבאבנו סו"מ ג"כ איירי בכה"ג שמכח כובד האבן לחוד הי' מזיק גם בלא דחיפת הרוח. וכ"כ הש"מ בב"ב (דף כ"ו) גבי רקתא עי"ש, וע"כ הכא ל"מ כעושה אש ע"י הפשתן וגם להתוס' דברו"מ חייב. י"ל דיודו בזה דלא חשיב מזיק כלל הפשתן, אבל כ"ז ניחא אי נימא דאין מחויב לשמור ממונו שלא יתעביד מזיק, אבל לפמש"ל דמחויב לשמור ממונו שלא יתעביד בור וא"כ ה"נ בפשתן מוטל עליו השמירה שלא יתעביד אש, ואפ"ל דאיירי באופן דלא הו"ל לאסוקי אדעתא שיודלק בנרו של חנוני. והא דניחא למ"ד משום חציו היינו כיון דחייב משום צרורות דרגל וצריך לשמור גמלו שלא יזיק בצרורות דעלמא דשכיח, גם אם הזיק ע"י צרורות דלא שכיח חייב דאין דנין על כל דבר בפרט, וכדמוכח ממ"ש התוס' דף י"ט ד"ה אלא מתני' דאדי' אדוי' ואיירי בדליל הפקר או דחברי' ואצנעי'. וחזינן דאף שבעל הדליל פטור משום דאצנעי' בכ"ז בעל התרנגל חייב אף דלא הו"ל לאסוקי אדעתא שיקח זה הדליל המוצנע אך כיון דצריך לשמור תרנגלו שלא יזיק בכל צרורות דשכיח גם אם הזיק בדבר דלא שכיח חייב, וע"כ ה"נ חייב למ"ד משום חציו אף דלא הו"ל לאסוקי אדעתא שיודלק. אבל למ"ד משום ממונו דאין לחייבו מדין צרורות דגמל רק דנחייבו משום אשו שלא שמר פשתנו, ובזה כיון דלא שכיח שיודלק שוב א"א לחייבו

ועפ"ז י"ל בהא דאמרי' דף כ"ג זאת אומרת סתם דלתות חתורות הן אצל כלב דהקשו התוס' מה שמירה הוא זה כיון דחתורות הן, ותירצו כיון דנטר כדנטרי אינשי לא אטרחוהו טפי. ואינו מובן לכאורה מדוע לגבי הגחלת חשיב שמירה ולא לבעל הכלב, ולהנ"ל ניחא דכיון דצריך לשמור כלבו שלא יזיק בכל רגל דשכיח גם כשהזיק בכה"ג דחתר דלא שכיח חייב, וגם לענין דבר הניזק אמרי' כן דלא דנינן על כ"ד בפרוטרוט דהא מחייבינן גם על החררה כשחתר, אבל בעל הגחלת ששמר גחלתו ולא יוכל להזיק פטור, וצ"ל דאם סתם דלתות אינם חתורות הי' פטור גם בעה"כ דחשיב אונס גמור, ורק אם חתורות הן דהוי כרוח שאינו מצוי' דבעל הגחלת פטור דלא חייב משום אש רק ברו"מ, ובעל הכלב חייב כיון דלא שמר