אמרי משה כ

ומשמע דבעינן שיהי' הולך כל המ"ס באופן זה שיהי' רוב מהכשר, וכן מבואר בשו"ע ובראשונים דבעינן שיהי' הכ"א סאה כשרים מתחלה, ואז כשר בי"ט שאובין שהומשכו, אבל אם לא הי' כ"א סאה כשרים פסול, ומשמע אם שופך השאובין ע"י הפסקה פסול, ואמאי הרי כשיהי' עשר סאה כשרים, ואח"כ ירדו שאובין שהומשכו במעט מעט ע"י הפסקה נימא קק"ב דכשר אף ביותר מרובו, והנה לפמ"ש הט"ז (ס"ק נ"ה) דאם לא הי' כ"א סאה כשרים והמשיך לתוכה ג"ל פוסלין, והיינו דס"ל דגם בשאובין שהומשכו איכא הגזרה דג"ל כל דליכא כ"א סאה כשרים, ושוב ל"מ אף שימשוך לתוכה הרבה שאובין, ודאי דל"ק קושיתינו, דל"ש קק"ב כיון דהוא בכלל הגזרה דג"ל, ואולם כבר הביא בגליון רע"א מהתוס' בתמורה דבזה ליכא הגזרה דמ"ל ע"ש, וביותר תמוה לענ"ד דבריו מהראב"ד בבעה"נ (פ"א) שז"ל, למדנו מהפיסקא הזאת כי פחות מג"ל אע"פ שאין פוסלין אין מצטרף להשלים המקוה וכן הדין בשאובין שהמשיכו אע"פ שאינה פוסלת אין מצטרף להשלים וכ"כ בסוף (פ"ו) בקיצורי הדינים דאם הי' מתחלה השאובין שהומשכו ואח"כ הוסיף מ"ס כשרים כשר ומבואר להדיא מהראב"ד דליכא הגזרה דג"ל בשאובין שהומשכו, דא"כ הי' פסול אף כשהוסיף מ"ס, ורק דאין מצטרפים למ"ס, אם באו קודם שיש כ"א סאה כשרים וכמו בפחות מב"ל דאין מצטרפים אף שאין פוסלים

נז) ואולם לענ"ד י"ל דדין זה תליא בפירוש דברי המשנה (פ"ד מ"ב) בסיפא דהי' מקלחין לתוך המקוה אם ידוע שנפלו לתוכו מ"ס עד שלא ירדו ג"ל כשר וא"ל פסול, דהר"ש והרא"ש פרשו דקאי ג"כ אשאובין שהומשכו דאם הי' מקלפין בלא תערובות מים כשרים, ס"ל למתני' דבכה"ג ליכא הקולא דיצטרפו השאובין, וכיון דקתני השיעור דג""ל משמע דפוסלין לגמרי ככל ג"ל, דאם רק לאמר דאין מצטרף, אף בפחות מו"ל אין משלים כנ"ל בשם הראב"ד, ומוכת דאיכא הגזרה די"ל אף בשאובין שהומשכו, ואף דלפי' זה אין הלכה כאותה משנה דבאמת לא בעינן שיתערבו בחצר קודם שירדו למקוה, דאף אם ירדו הי"ט סאה ע"י המשכה שלא בתערובות הכשרים ב"כ כשר כמבואר בדבריהם, היינו משום דפסקו כראב"י דס"ל דאם הי' כ"א סאה כשרים יוכל להמשיך י"ט שאובין בלא תערובות, אבל בכ"ז בהך דינא אי איכא הך גזרה דג"ל בשאובין שהומשכו לא מצינו דפליגי, וכמו דס"ל להמשנה דכל דלא נמשכו השאובין באופן דמצטרפי (והיינו שלא בתערובות) מפסל נמי פסול, מצד הגזרה דג"ל, וא"כ גם לדידן דפסקינן כראב"י דלא בעינן בתערובות רק בעינן שיהי' כ"א כשרים מקודם, ובפחות מכ"א לא מצטרפי השאובין, ה"ה דפסלי נמי בג"ל, דהכלל הוא דכל דלא מצטרפי פוסל בג"ל, וזה כדברי הט"ז, ואולם הראב"ד בבעה"נ (פ"א) פי' דהך דהי' מקלחין קאי אשאובין בלא המשכה רק מכלים המקוה, וכן הרמב"ם בפה"מ פי' כן, וא"כ לא מצינו דג"ל פוסלין ע"י המשכה וע"כ הראב"ד לשיטתי' פסק דג"ל אין פוסל בהמשכה ודק דלא מצטרפי, וכן משמע דעת הרמב"ם בפ"ד דכתב דבמחצה פסול, והיינו ע"כ דאין מצטרף דאם ס"ל דפוסל בג"ל הי' צריך לומר דגם פוסל בג"ל, והיינו כשיטתי' בפי' משנה הנ"ל, ומהב"י משמע קצת דס"ל בדעת הרמב"ם דפוסל בב"ל, ועכ"פ נתבאר דדינו של הט"ז תליא בשני פירושים הנ"ל אם כי יש להתעקש קצת דגם לפי' הר"ש רק לפי"ח. דהמשנה ס"ל דעיקר קולא דהמשכה הוא רק ע"י תערובות, ובלא תערובות שוה ע"י המשכה כשאובין בלא המשכה וע"כ ס"ל דפוסל בג"ל ומשא"כ לדידן בפחות מכ"א סאה, אבל יותר נראה דאין חילוק

נח) ועכ"פ להט"ז דג"ל פוסל בשאובין שהומשכו ודאי דל"ק קושיתנו דנימא קק"ב כיון דהי' ע"ז ג"כ הגזרה דג"ל, ואף להשיטות שנתבאר דס"ל דאין פוסל בג"ל, ג"כ ניחא דהרי נתבאר בדבריהם דכל דלא הי' כ"א סאה כשרים מקודם רק השאובין הי' מקודם ואח"כ נתן הכשרים לא מהני ולא אמרי' שיתבטלו בכה"ג וכמבואר בב"י מדקדוק לשון הרמב"ם וכ"פ הרמ"א, (וחידוש שלא הביא שמפורש הוא בבעה"נ (ספ"ו) הנ"ל) וכיון דכן עשו חז"ל הדין דשאובין שהומשכו אין מתבטלים רק כשיש כשרים מקודם, שוב ל"ק דנימא קק"ב אף בליכא כ"א סאה, וגזרה כזו מצינו בכל שאובין לשיטת רוב הפוסקים דכולו שאוב מה"ת והא דאמרי' דשאובין דרבנן היינו במיעוט שאובין, דמה"ת בטלו השאובין ברוב ומצטרפים להשלים השיעור דמ"ס ורבנן גזרו דלא יתבטלו, וזה הוא מלבד הגזרה דג"ל, דגם במקום דל"ש הפסול דג"ל כגון מד' וה' כלים דלא פסלי בג"ל, או פחות מג"ל דאף דלא פסלי אבל גזרו דלא יצטרפו השאובין למ"ס ולא יתבטלו ברוב, וגזרה כזו גזרו בשאובין ע"י המשכה דלא יתבטלו רק כשיש כ"א סאה קודם, ואולם בנ"ס ונט"ס ע"י המשכה ודאי דשייך בזה קק"ב וכשר אף ביותר מרובו כיון דהוי רק מדרבנן כמ"ש המהרי"ט וכמ"ש התוס' בדם תבוסה כנ"ל

נט) וק"ל במה דמתבאר בפוסקים דרובו שאוב פסול מה"ת, והרי משכחת גם רובו שאוב שיהי' כשר מה"ת באם יהי' עשר סאה כשרים או גם פחות, ואח"כ ישפוך שאובין במעט מעט ובהפסק דשייך לאמר קק"ב דאף ביותר מרובו אמרי' קק"ב מה"ת וכנ"ל, ואין לאמר דלא אמרינן דין ביטול רק לאמר דהמיעוט כמו שאינו, אבל היכא דצריכים להמיעוט ל"ש ביטול וכמ"ש כה"ג האחרונים לענין כזית מצה אם נתערב מיעוט אורז בחמשת המינים דאין יוצא בזה בכזית מצה, וכ"כ לענין ציצית שנתערבו בהנטוים שלא לשם ציצית, אבל קשה לפ"ז דאמאי אמרינן דמיעוט שאובין הוי רק מדרבנן וכולה שאוב מה"ת, וע"כ הטעם הוא משום דמה"ת בטלים השאובין ברוב הכשרים, וחזינן מזה דהמיעוט שבטל חזי לאיצטרופי לשיעור המ"ס ול"א דהמיעוט כמו שאינו, וכן משמע בהך דראב"צ שהעיד על הזוחלין שרבו על הנוטפין שכשרים, דמשמע דמצטרפי גם כן הנוטפים למ"ס, ובאמת קשה מזה על האחרונים הנ"ל. ואפ"ל דהכא לא מדין ביטול ברוב הוא רק משום הדין דרובו ככולו, וכמו בשחיטת הסימנים דסגי ברוב משום הדין דרובו ככולו וכן לענין כוס דסגי ברוב רביעית מה"ט, והיינו בדבר שכל השיעור צריך להיות מצורף ביחד וכמו לענין רוב רביעית, וכן לענין מ"ס דמקוה שצריך להיות ביחד יש לדון בזה הדין דרוב הכשרים הוי ככולו ומשא"כ לענין כזית מצה ל"ש לדון דהוי ככולו, דא"צ שיהי' הכזית נילוש ונאפה כולה כאחת דגם פירורין סגי באוכלן בכדי אכ"פ, וע"כ ל"ש דרובו ככולו וכן בכל כיוצא בזה, ועוד הדבר צריך בירור בכ"ד

ס) עוד י"ל דל"ש ביטול רק כשצריכין אנו לדון אז על הביטול, כמו דאמרי' במקוה שיש בה כ"א סאה כשרים, וכשנותנים לתוכה י"ט שאובין דאז צריכין אנו