אמרי משה יט

הרביעית ברוב המ"פ הי' כשר אף כשליכא רק רביעית כשרים, וכל המ"ס מ"פ, והרי אין מתכסה בהכשרים, דרק מעט יש מהכשרים, וכזה קשה במ"ש הראשונים להקשות במה דמוכח מהך דשמא ירבו הנוטפים על הזוחלים דמחצה כשר ומסהדותא דר"א בר"צ שהעיד על הזוחלים שרבו על הנוטפים שכשרים משמע דמחצה פסול, ועיין בב"י מחלוקת הראשונים אי מחצה כשר, ע"ש ואיך אפשר דמחצה כשר הרי אין מתכסה כל גופו בזוחלין, ואולם בל"ז קשה דהרי זוחלין פסול מה"ת וכמו שהעיר הש"ך ע"ש, ואפ"ל לפמש"ל (אות כ' וכ"ב) דכל שהזוחלין מחוברין להנוטפין גם הנוטפים מתכשרים בזחילה, ורק כשרבו הם מבטלים את הזוחלים לפ"ז ניחא קושית הש"ך וממילא מתיישב גם מה שהקשינו מהא דאין מתכסה בהכשרים, דהרי גם הנוטפים כשרים כשמחוברין להזוחלים, ועיין ח"ס (סי' רי"א) שמיישב קושית הראשונים הנ"ל ודבריו תמוהים לענ"ד במ"ש דל"ש השקה מטעם זריעה כשרבו הזרועים על הקרקע, וכן כשבא הקרקע על הזרע ע"ש, והרי בשאובין מהני השקה אף כשרבו השאובין על הכשרים, וגם כשבאו הכשרים להשאובין מהני מה"ת, לולא הגזרה דג"ל, ולענין זוחלין גופא אמרי' (בפ"ה מ"ג) דבמעין משוך מהני אף כשריבה עליו, ועיין מה שכתבתי (אות כ"א), ועכ"פ לענין מי פירות קשה לכאורה דהרי הוי חציצה, ואולי י"ל משום דלח בלא אינו חוצץ, אבל הא דאין מתכסה כולה בהכשרים לא יתיישב לכאורה גם בזה, וחכ"א רצה ליישב דכמו דחזינן בשלג דאף כשיתפשרו ויהיו למים לא יהי' בהם מ"ס, ובכ"ז אם טובלין בשלג שאינו מפושר משערין המ"ס כפי שהוא עתה אף שהוא ספוגי, וע"כ ה"נ כיון שנתפשט הרביעית בכל המ"פ חשבינן כאילו הרביעית נתפשט כפי שיעור המ"ס וכאילו יש מ"ס כשרים אבל זה נסתר לדעתי מסוגיא דיבמות דפריך מהך דנ"ס ונט"ס, דלא בעינן ריבויא, ולהנ"ל אין פירכא מזה, ובמחצה מהני כיון דנתפשטו הכשרים בשיעור מ"ס ועוד ביותר יקשה להסוברים דבמעין ג"כ פוסל שאובין, ואמאי כיון דמי המעין נתפשטו בשיעור המ"ס הוי כאילו יש כאן מי מעין מ"ס, ועיין (באות לא) נד) ולפי הנתבאר נראה מוכרח דאף אי נימא דבהופסק החיבור נתבטל ההשקה, בכ"ז עכצ"ל דנ"ס ונט"ס אף דיותר מרובו רק פסול דרבנן, וכדמוכח מסוגיא דיבמות, דאף לפי תירוצם דקאי למחטין וצינורת, אבל הרי קאי ג"כ לאדם ומ"ט כשר במחצה לחד לישנא, וע"כ או דכולו שאוב הוי דרבנן, או משום דמה"ת אמרי קק"ב וכנ"ל, ולהסוברים דקאי גם על מ"פ עכצ"ל משום דקק"ב, ורק דנפ"מ הוא דלהסוברים דבהופסק החיבור לא נתבטל ההשקה, אין מקום כלל להחמיר מדינא בנ"ס ונט"ס דכיון דכבר הושק כל סאה שנפל נעשו גם הם כשרים, ומאי איכפת לן במה שאח"כ נחסרו הכשרים, דהרי גם השאובין נעשו כשרים, והם יוכלו להשיק שאובין אחרים, וכן לעולם, וכמו דבמקוה שכולה שאוב שנתחברה למקוה כשרה ע"י עירוב כשפפה"נ, דאף דלא נתערבו כלל השאובין בהכשרים, ואח"כ נפסק החיבור, בכ"ז נעשו השאובין כהכשרים להשיק ולטהר שאובין אחרים ע"י, ובנ"ס לא גרע מזה, וע"כ דהסוברים דנ"ס ונט"ס קאי גם על השאובין, ופסול ביותר מרובו, הוא רק חומרא דרבנן משום מראית עין וכמ"ש הכ"מ, ואולם להסוברים דהופסק החיבור נתבטל ההשקה, יש בנ"ס ונט"ס פסול גמור מדינא, דהוי כהופסק החיבור, ובכ"ז מה"ת כשר כדמוכח סוגיא דיבמות, והיינו משום דאמרי' קק"ב, ומדרבנן דאמרי' חוזר וניער, כשרבו השאובין פסול מדינא כמו בכ"ד דאמרי חו"נ, ובמקום דל"ש קק"ב דהיינו כשרבו בלא הפסק וכמ"ש התוס' בב"ק (דף ק') דבכה"ג ל"א קק"ב, יהי' פסול מה"ת כשרבו השאובין, ובהך דממלא בכתף וכן בנ"ס ונט"ס, איירי שנשפך בהפסק דשייך קק"ב

נה) והנה במקואות העליונות שטובלין בה נוהגים בכמה מקומות כשרוצים לחממה איזה פעמים שואבין מהמקוה מעט מים באופן שנשאר במקוה מ"ס ויותר, ואח"כ שופכין לתוכה חמין, וכן עושין שלשה או ד' פעמים באופן שיש לחשוש שלא נשאר מהכשרים שהי' מתחלה מ"ס, וא"כ יש בה הדין דנ"ס ונט"ס, דלכמה ראשונים קאי על שאובין ופסול ביותר מרובו, וכמדומה שאין מדקדקין בזה לשער שלא יהי' החמין בכל השפיכות יותר מרובו, והנה בהבור גופא ששופכין לתוכה הרבה פעמים ואפשר ג"כ אשר במשך זמן גדול לא נשתייר ממי המעין עצמו רוב מ"ס נגד השאובין, כי הבור לעולם מלא ואין מי נביעת המעין באים מחדש אליה כידוע, בכ"ז אין חשש בזה כי הוא מעין ומעין מטהר בכ"ש, ואף לשיטת המחמירים דגם במעין פוסל שאובין לגבי אדם, כל דליכא מ"ס, בכ"ז י"ל דבנ"ס ונט"ס לא החמירו במעין לכ"ע אבל בהמקוה העליונה שטובלים בה, א"א לדון בה דין מעין לטהר בכ"ש דהרי כבר נפסק מהמעין, ובנפסק מהמעין שוב אין מטהר בכ"ש כדתנן (פ"ה מ"א) מעין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקו ה"ה כמקוה להפי' דאיירי בריקנית, וא"כ אף אם באו מי המעין גופא להמקוה העליונה אין עליהם דין מעין רק כמקוה, וגם דיותר אפשר דהמים הבאים להמקוה אינם ממי המעין, רק מהמים שהושקו, שזה ודאי אין עליהם דין מעין, והרמב"ם והראב"ד פסקו הך דינא דנ"ס ונט"ס פסול ביותר מרובו גם לענין שאובין, ואם כי בשו"ע הכריע דכשר בשאובין, ולא קאי רק אמ"פ, בכ"ז בב"י כתב אע"ג שהאחרונים הסכימו להכשיר אין ראוי להכניס ראש בין המחלוקת

נו) והי' נלע"ד דאפשר לצאת ידי כל השיטות שהמים החמין ששופכין להמקוה יבואו דרך המשכה, ובכה"ג י"ל דכשר בנ"ס ונט"ס לכ"ע לפי"מ שנתבאר דטעם דפסול בנ"ס ונט"ס מדינא הוא משום דהופסק לחיבור ואף דבכ"ז מה"ת כשר משום דאמרי' קק"ב, והנה מה"ת בטל ק"ק אף ביותר מרובו רק מדרבנן אמרי' דחוזר וניעור ובדבר שהוא מדרבנן לא אמרי' דחו"נ כמ"ש התוס' בבכורות (דף כב) וכן מתבאר בחידושי הרשב"א שבת (דף ס"ה) דהא דלא אמרי' בנ"ס ונט"ס קק"ב היינו משום דבמי פירות החמירו, היינו דרבנן החמירו במ"פ שפסול מה"ת דחו"נ, ועיין בחידושי הרשב"א יבמות (דף פ"ב) בהך דנ"ס דהקשה והא מ"פ פסול מה"ת ותירץ דכיון שלא שינו את מראיו מן הדין אפילו נטל ונתן כל היום כשר ומדרבנן החמירו, ע"ש והיינו משום דאמרי' מה"ת קק"ב אף ביותר מרובו, וכן מתבאר בתוס' יבמות הנ"ל, וכ"ז בדבר שפסול מה"ת אבל בדבר שפסול מדרבנן ל"א דחוזר וניעור אף מדרבנן וכמ"ש התוס' לענין דם תבוסה, וע"כ בשאובין שהומשכה דמבואר במהרי"ט דפסול רק מדרבנן ל"א דחו"נ ואמרי' קק"ב אף ביותר מרובו, וכשר בנ"ס ונט"ס אף ברובא

ואך דלכאורה קשה ע"ז (מפ"ד מ"ד) מים שאובין ומ"ג שנתערבו בחצר ובעוקא אם רוב מהכשר כשר,