אמרי משה יח

דרבנן והא קאי על מ"פ ומ""פ מה"ת פסול, וע"ז כתבו ועוד י"ל דמה"ת קמא קמא בטיל ואפ"ה בעינן רובא, ומתבאר מדבריהם דמה"ת גם מ"פ מצטרף להשלים השיעור של מ"ס ומשום דבטל ברוב ורק מדרבנן לא מצטרפי וע"כ בכה"ג בנט"ס ונ"ס גם מדרבנן מהני עד רובו, ודבריהם שנוים על יסוד המשנה (פ"ז מ"ב) מקוה שיש בה מ"ס חסר אחת ונפל לתוכו סאה מ"פ לא העלהו הי' בו מ"ס נ"ס ונט"ס הר"ז כשר, ואם מה"ת אין מצטרף המיעוט מ"פ לשיעור המ"ס (משום דכ"ד שבטל כמאן דליתי' וא"א לאצטרופי) א"כ גם בנ"ס ונט"ס איך יצטרף המ"פ להשלים, וע"כ כתבו דמן התורה קק"ב, ומצטרף לשיעור המ"ס עד מחצה, בכה"ג שנ"ס ונט"ס, וכעי"ז הדין מצינו בשאובין דכשהמקוה חסרה ממ"ס אין השאובין מתבטלים להצטרף למ"ם, אף במקום דלא פסלי בג"ל וכמו בנפלו מגו"ד כלים וכמתבאר ג"כ במשנה הנ"ל דפחות מג"ל לא מצטרפי, והיינו מה דאמרי' בכ"ד דשאובין דרבנן, לשיטת רוב הפוסקים דהיינו במיעוט שאוב, דמה"ת הי' המיעוט שאובין בטלים ומצטרפי למ"ס, ומדרבנן לא מצטרפי, ובנ"ס ונט"ס כשר בכה"ג, כמו במ"פ, וע"כ ניחא קושית האשכול הנ"ל דאף להראב"ד דנפסק החיבור נתבטל ההשקה, והשאובין לא נתכשרו בכ"ז ניחא המשנה דממלא בכתף דאיירי שנותן במעט מעט, וע"כ אף דליכא מ"ס מהכשרים מ"מ כשר משום דהשאובין מתבטלין ומצטרפים בכה"ג כמו במ"פ, וע"כ מוקי לה הראב"ד במ"ס מצומצמות שיהי' בכל אחת מחצה כשרים ובכה"ג כשר בנ"ס ונט"ס כנ"ל דק"ק בטיל

נא) ועפ"ז יתיישב ג"כ תמיהת הנחל אשכול דהראב"ד סותר א"ע דבפ"א שהעתקנו לשונו (אות מ"א) ס"ל דמחצה עמ"צ פסול ובפ"ג ס"ל דכשר דמוקי המשנה הנ"ל במ"ס מצומצמות, והוי כנ"ס ונט"ס דכשר במחצה וכנ"ל אות הנ"ל, ולפמש"כ ניחא דבפ"א ל"ש קק"ב דאם נתן מ"ס השאובין בפעם אחת ודאי דל"ש ביטול, ואף אם נתן במעט מעט י"ל דל"ש ביטול דהוי כהיתר בהיתר דל"א ביטול, דכיון דביש מ"ס כשרים אף כשמוסיף שאובין יותר מהכשרים מותר לטבול, וע"כ מקרי אז השאובין כהיתר דל"ש ביטול דביטול ל"א רק היכא דצריך אז שיבטל וכמו בלא נודע האיסור דל"א ביטול וע"כ כשחסר אח"כ מיא ונחסר מהמ"ס הכשרים ואז ל"ש ביטול דשוים הכשרים והשאובין וע"כ פסול, אבל בהך דממלא בכתף וכן בכל נ"ס ונט""ס אף דבסאה הראשונה ל"ש ביטול כנ"ל, אבל אח"כ כשנטל סאה וחסר ממ"ס הכשרים שוב שייך ביטול דאז אינו כהיתר בהיתר דהרי צריך אז להביטול, ושוב אמרי' קק"ב, וע"כ כשר במחצה עמ"צ כמ"ד דלא נשקל רובא, ומ"ש בפ"א מהך דנ"ס ונט"ס דבעינן דנשתייר רובא, לא דהראב"ד פסק כן רק ראיתו לעיקר חידושו דנפסק החיבור בטל ההשקה, וע"ז הביא ראי' מהך לישנא דצריך רובא, ואם אמרי' דכשהושק פ"א כשר אף כשנפסק, א"כ מ"ט פסול בנ'"ס ונט"ס והרי כבר הושק הסאה שנתן ונעשו ככשרים, ומה איכפת לן אם נחסר אח"כ, וע"כ צ"ל דהשאובין לא נעשו ככשרים, וע"כ צריך רובא בנ"ס ונט"ס, ובכהאי גוונא דהשאובין מיעוט מצטרפי השאובין לשיעור המ"ס כנ"ל, ובמחצה ס"ל להך לישנא דפסול, והך לישנא דלא נשקל רובא ובמחצה כשר וכן ס"ל להראב"ד לדינא כמ"ש בפ"ג, היינו משום דס"ל דאמרי' קק"ב, ועפי"ז מיושב ג"כ קושית הרז"ה דמ"ט לא הקשה מהך משנה דנתערבו בחצר ובעוקא על הך לישנא דכשר במחצה כנ"ל, ולפמ"ש ניחא דשם ל"ש קק"ב דאיירי שבאו בתחלה בתערובות מחצה פסולים, אבל בנ"ס דשייך קק"ב כשר במחנה

נב) והנה לפי"מ שבארנו הי' נראה דנ"ס ונט"ס ביותר מרובו פסול להראב"ד מן התורה דהרי הוי כהופסק החיבור, דודאי דוחק לחלק דהיכא שהי' מעורבים הפסולים עם הכשר ונעשו כאחת עדיף יותר, דאין סברא לחלק בזה, דעכ"פ עכשיו דרובו שאובין הרי נפסק החיבור, ואולם הרי להדיא מבואר ביבמות דרק מדרבנן בעינן ריבויא, והנראה דזה תליא בשני תירוצי התוס' שם בד"ה נתן, שהקשו דהא קאי נמי אמ"פ ומ'"פ פסול מה"ת, ותירצו דקפסיק ותני אפילו למחטין וצינורת דסגי ברביעית מה"ת ונהי כשהמ"פ רוב מתבטלים המים בהמ"פ אבל במחצה מה"ת כשר למחטין, ועוד י"ל דמה"ת קק"ב ואפ"ה בעינן רוב. וכ"כ בב"ק (דף ק) ע"ש, ולפ"ז לתירוצם הראשון דנראה דס"ל דאמרי' חוזר וניער ול"א קק"ב מה"ת ביותר מרובו, [ועיין פלתי (סי' צ"ט) דכתב שפשוט דמה"ת מתבטל אף ביותר מרובו דהאיסור נתהפך להיות היתר ע"ש, ולכאורה קשה ע"ז מהתוס' הנ"ל, אולם י"ל דדוקא באיסורים שייך שיתבטל והוי כמי שאינו, אבל הכא לענין מקוה דל"ש לאמר דהוי כמו שאינו דהרי בעינן לצרופי לשיעור המ"ס, וע"כ חו"נ מה"ת, ובכ"ז במיעוט בטל אף דבעינן לצרופי] ולהך תירוצא להראב"ד, יהי' נ"ס ונט"ס פסול מה"ת ביותר מרובו, והגמ' דיבמות דמשמע דהוי דרבנן הוא לענין מחטין כמ"ש התוס', ואולם לתירוצם השני דאמרי' קק"ב, גם להראב"ד דבהופסק החיבור נתבטל ההשקה בכ"ז לא פסול מה"ת בנ"ס ונט"ס אף ביותר מרובו, ומשום דאמרי' קק"ב וכן מוכרח ע"כ מהא דפסק (בפ"ג) דגם במחצה עמ"צ כשר, ואם מה"ת אמרי' דחו"צ גם במחצה הי' פסול, לשיטתי' דבהופסק החיבור נתבטל ההשקה, ועיין בתוס' יבמות (דף פ"ב) שהקשו על הא דכשר בנ"ס במחצה מהמשנה דמ"ג שנתערבו בחצר דפסול במחצה, וק"ל אי הדין דבהופסק החיבור ג"כ לא נתבטל ההשקה, א"כ בנ""ס מהדין הי' צריך להיות כשר ביותר מרובו דכבר הושקו השאובין ונעשו ככשרים וע"כ דרק משום מראית העין פסול וכמ"ש הכ"מ, וא"כ מה הקשו התוס' מהך דנתערבו בחצר דאיירי בתחלת הוית המקוה שיצטרפו השאובין וע"כ פסול במחצה, אבל כאן בנ"ס דרק משום מראית עין פסול ע"כ כשר במחצה, והי' נראה להוכיח דס"ל להתוס' ג"כ דבהופסק החיבור נתבטל ההשקה, וע"כ בנ"ס ג"כ מדינא פסול, ואף אפשר לדחות דקושיתם לפמ"ש מקודם דקאי גם אמ"פ, ובמ"פ מדינא פסול, והא דכשר באמת במ"פ בנ"ס אף לאדם, והרי מ"פ פסולים מה"ת, וע"כ צ"ל משום דמה"ת אמרי' קק"ב וכמ"ש התוס' לעיל בתירוצם השני, (וקצת נ"ע דלמה הוצרכו בתירוצם הראשון דפסיק ותני אף נמחטין, דהרי אכתי יקשה באמת אמאי כשר במ"פ אף לאדם במחצה, ובודאי דוחק דרק למחטין כשר ולאדם באמת פסול, וע"כ צריכים כתירוצם השני וצ"ע) וע"כ הקשו שפיר דגם שם בנתערב בחצר דאיירי בשאובין, ושאובין פסלו רק מדרבנן ודכ"ז פסול במחצה

נג) וק"ל לכאורה על תירוצם הראשון דקפסיק ותני אף במחטין סגי ברביעית מה"ת, והרי המ"פ הוי חציצה בין המים להכלי ומה נפ"מ אם החציצה הוי על האדם הטובל, או שהחציצה הוא במים גופא, דבכל טיפה מהכשרים יש בם מ"פ, והם חוצצים בין המים הכשרים לגוף הטובל, וגם הרי אין מתכסה כל הכלי במים הכשרים, ומדברי התוס' משמע דאילו לא הי' מתבטל