אמרי משה יז

לשיעור מקוה ובכל מקוה מטהר כל כ"ש שבו, ורק דבמקוה צריך מ"ס אבל במעין דשיעורו בכ"ש, ע"כ כל המחובר להכ"ש של המעין מטהר ג"כ בכ"ש, אבל לענין זחילה ל"ש כן, וזה לא אמרי' דהשקה עושה שיהי' המושקים כמי המעין המשיקים, וע"כ לא מטהרים רק באשבורן, אבל להאיכא מ"ד דהמושקים נעשו כמי המעין א"כ גם לענין זחילה נימא שיהי' הנוטפין כהמעין ואמאי אמרי' דהנוטפים מבטלין את הזוחלין, וצ"ל דהאיכא מ"ד ס"ל הטעם דאין מטהר בזוחלין, היינו משום דכל זוחלין הוי קטפרס וקטפרס אינו חיבור וליכא השקה בזוחלין, וכמשנ"ל, ואף דשיטה זו ס"ל דלטהר שאובין אף כשהופסק אח"כ החיבור כשר, וא"כ נימא ג"כ לענין זוחלין כיון שנתחברו הנוטפים או השאובין להמעין בעת שהי' המעין אשבורן, גם אח"כ כשנעשו זוחלין וליכא חיבור דהוי קטפרס, יתכשר בזוחלין דלא גרע מהופסק החיבור, אבל ז"א דרק לענין שאובין אמרי' דנסתלק הפסול ע"י השקה וכשר לעולם אף שאח"כ הופסק החיבור, אבל לטהר בזוחלין וכן לענין כ"ש גם להך שיטה לא כשר רק כ"ז שמחובר להמעין (דהרי גם המעין עצמו כשהופסק ממקורו אין מטהר בכ"ש) דע"ז ל"ש השקה להעלות על המים מעלת המעין

מו) ומ"ש הראב"ד מקודם והא דתנן מים שאובין ומ"ג שנתערבו בחצר כו' אלמא במחצה עמ"צ מפסלי, ואיכא למשמע נמי דאע"ג דמקוה שלם הוא אם נפלו לתוכו מ"ס שאובין פסלוהו דהא ליכא רובא דכשרות, וכבר כתבנו דזה סותר לכאורה מ"ש מקודם דמקוה שלם אין נפסל בכל מימות שבעולם, אבל כונתו לענ"ד דהכא איירי בתחלת עשיית והוית המקוה, והמשנה דנתערבו בחצר ובעוקא איירי ג"כ בתחלת הוית המקוה, וכדמוכח מסיפא וכמ"ש הרז"ה כנ"ל, אך דהראב"ד מפרש דלא איירי המשנה דוקא בשירדו מ"ס לבד, אלא בכל גווני איירי אף בשירדו השאובין והמ"ג הרבה יותר מפ"ס ויש בהתערובת מ"ס מ"ג, וגם בזה קתני דאם רוב מהפסול פסול, ומזה מוכת דבתחלת הוית המקוה אם ירדו בתערובת כשרים ופסולים אף שיש מ"ס כשרים אם יש גם מ"ס פסולים פסול, במחצה עמ"צ, ודוקא כשכבר הי' מקודם מ"ס כשרים וחל עלה דין מקוה אז אין נפסל בכל מימות שבעולם משום דכתיב מקוה מים יהי' טהור דמקוה אין מתבטל, והיינו כשכבר חל עלה דין מקוה, אבל בתחלת הוית המקוה אם נתערבו והולכים המ"ג והשאובין ודאי דנתבטלו הכשרים שלא יחול עליהם דין מקוה, ואף במחצה עמ"צ פסול אף דל"ש ביטול, מ"מ א"א לחול דין מקוה בתחלה רק בשיש רוב כשרים

מז) ודברי תורה עניים במקום זה ועשירים במק"א דלהדיא מבואר כן להלן באותו הפרק אחרי שביאר דשאובין ע"י המשכה גם היכא דלא מצטרף כגון ברובו מ"מ אינו פוסל, כתב וז"ל הלכך הא דתני ואם רוב מן הפסול פסול לומר שאין מטבילין בהן קאמר (פי' אבל אינו פוסל כמו ג"ל רק דאינו מצטרף) ואפילו איכא ומ"ס מן הכשר מי"ט הואיל ולא נעשה מקוה טהרה מעיקרא עכ"ל, הרי מפורש להדיא דהכא איירי כשבתחלה באו המים בתערובות הכשרים והפסולים דכיון דלא נעשה מקוה טהרה מעיקרא היינו דעדיין לא חל עלה דין מקוה, וע"כ צריכין שיהי' רוב מהכשר, ומחצה עמ"צ פסול, ואין סתירה למש"ל דמקוה שלם אין נפסל, דהיינו כשכבר חל עלה דין מקוה אז אינו נפסל אף ברוב שאובין משום דכתיב מקוה מים יהי' טהור דמקוה אין מתבטל, ומיושב ג"כ מה שהקשה הרז"ה דאם מוכח מהך משנה דמחצה עמ"צ פסול, הו"ל להקשות על הך מ"ד דכשר בנתן סאה ונטל סאה במחצה, ולהנ"ל ל"ק דהכא דאיירי בתחלת הוית המקוה א"א לחול עלה דין מקוה כשיש מחצה פסולים

מח) וע"ז הביא הראב"ד עוד ראי' מהא דאמרי' בענין פרת שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין והא מעין בכ"ש מטהר ובזוחלין וכשרבו הנוטפין או אפילו מעמ"צ נידונין החיים אחריהם לטהר באשבורן ודבריו נמשכין כלפי מש"ל מזה דאם הי' המעין עומד וריבה מ"ג עד שנעשה זוחל אינו מטהר בזוחלין, עד שיהי' הרוב מהמעין ובמחצה ע"מ פסול, ואם הי' זוחל מתחלה אף שרבו הנוטפין מטהר בזוחלין, וסבירא לי' להראב"ד דהיינו נמי מה"ט דהיכא דלא הי' זוחל מתחלה ולא תל עלה שם מעין לענין זחילה בזה כשרבו הנוטפין או אף במחצה עמ"צ א"א לחול עלה דין מעין שיטהר בזחילה, אבל כשהי' זוחל מתחלה אף שרבו הנוטפים לא נתבטל המעין לענין זחילה, והיינו ג"כ מהאי קרא דיהי' טהור דגזה"כ במעין ומקוה דכל דחל עלה דין מקוה לא בטל, וה"נ במעין זוחל מתחלה שכבל חל עלה דין מעין לענין זחילה לא בטל בריבוי הנוטפין

מט) וראי' ברורה לדברינו הנ"ל דהאיכא מ"ד והראב"ד פליגי בהך דינא דרבינו ירוחם בשאובין שהופסק החיבור אי כשר מצאתי באשכול וז"ל ולא אתחזיא לן פירושא הדין ומפרק הערל ליכא למשמע מידי דודאי אמי פירות קאי (היינו מה שהראב"ד מסתייע מהך דנתן סאה ונטל סאה פסול דע"כ הטעם משום דהופסק החיבור וס"ל דמדינא פסול וע"ז דחי דהתם קאי על מ"פ) דאלת"ה אמתני' קשיא דתנן הי' בעליון מ"ס ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שיורד לתחתון מ"ס דשמעית מיניה אף שאין באחד מהם רוב הכשרים הראשונים אפ"ה מתכשרי תרוייהו אלמא מ"ס השאובין נטהרו במ"ס הכשרים וככשרים מעיקרא אחשבינהו עכ"ל, ומבואר להדיא כדברנו דבזה הוא עיקר מחלוקת הראב"ד והאיכא מ"ד, דלהראב"ד השקה דשאובין אין עושה השאובין כהכשרים דמעיקרא שיהי' כזרועים לסלק מהם לגמרי הפסול דשאובין, אף בשנפסק החיבור ורק כ"ז שהם מחוברים למקוה כשרה מותר לטבול גם בהשאובין דנעשה כאחת, והטעם דשאובין פסול משום דמה מעיין ביד"ש אף מקוה ביד"ש, ולכן כל דיש מקוה כשרה כל המחובר אליו כשר ומותר לטבול גם בהם דמקרי כולה ביד"ש, ואך כ"ז דוקא כשמחובר למקוה אבל כשהופסק החיבור פסול דלא נסתלק מהם הפסול להיות ככשרים דמעיקרא ומה"ט פוסל הראב"ד כשהי' מ"ס כשרים והוסיף אח"כ מ"ס שאובין ואח"כ חסרי מיא מעט כיון דליכא מ"ס כשרים הרי הופסק החיבור, ולהאיכא מ"ד וכן הכרעת האשכול דהשקה מסלק לגמרי הפסול דשאובין והם ככשרים מעיקרא, וע"כ לא איכפת לן אם חסרי מיא וה"ה כשהופסק החיבור

נ) וקושית האשכול על הראב"ד מהמשנה דממלא בכתף קושיא עצומה היא וכן בנו"ב נתעצם בקושיא זו ואף לפי"מ דמוקי הראב"ד הך משנה במ"ס מצומצמות, ויש בכל מקוה מחצה כשרים, בכ"ז אין מתישב דכיון דנפסק החיבור פסול, מדוע יתכשר גם במחצה, וכמ"ש בעצמו בחסרי מיא ממקוה של מ"ס כשרים ומ"ס שאובין פסול כנ"ל

והנלע"ד ליישב עפמ"ש התוס' ביבמות (דף פ"ב) ד"ה נתן בהא דאמרי' דנתן סאה ונ"ס הוא רק