אמרי משה קעד

המלאכה. וכל משך זמן המלאכה פוטר. אבל באכילת חלב דא"צ להחיוב מיתה הגבהתו דהרי אפשר לאכילה בלא הגבהה ולא הותחל ע"י הגבהה הח"מ דאכילת חלב וע"כ לא אמרי' דהגבהה צורך הוצאה. וכן מפורש ברשב"א שם ובש"מ בשמו אהך דאי בעי גחין ואכיל. וא"כ הוא הדין הכא בהדלקת הגדיש כיון דאפשר לרציחת העבד בלא הדלקת הגדיש אף שהשתא נהרג על ידי הצתת הגדיש. אבל לא מיקרי ההצתה צורך שרפת העבד. והוא רק מעשה אחת שעי"ז מתחייב שתים. ובזה כיון דאינם כאחת חייב וכמשנ"ל. ובזה סרה גם כן מה שהקשה בהא דאמרינן בסנהדרין (דף נ"ט) משעת העראה דפגמה איפטר לי' מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה. ואמאי לא נימא דהעראה צורך גמר ביאה ואמאי לא נימא דהעראה צורך גמר ביאה עיין שם. ולהנ"ל זה אינו. דכיון דהממון הוא אחרי שכבר נגמר מקודם חיוב מיתה ל"ש בזה לפטור משום עקירה צורך הנחה. ולא אמרינן עקירה צורך הנחה רק כשחיוב הממון בא בהמשך זמן עשייתו העבירה המחייבתו מיתה. ועל זה אמרינן דעקירה צורך הנחה. היינו שלא נימא דחיוב הממון של שיראין הוא קודם חיוב המיתה. על זה אמרינן דעקירה צורך הנחה וכבר התחיל העבירה המחייבתו מיתה ואף שלא נגמר החיוב מיתה פוטר. ומשום דכל משך הזמן המחייבתו מיתה פוטר. אבל שם שכבר נגמר החיוב מיתה משעה דפגמה ואחר כך בא חיוב ממון ודאי דל"ש לפטור

כז) וע"פ דברינו יתיישב מה דק"ל מכבר על הקצות בסימן ל"ד שחידש דגונב מהגנב פטור גם מקרן היינו מחיובי אונסין. מהא דכתובות (דף ל') דפריך אי דמצי לאהדורי נהדר. דע"כ צריך לפרש דכיון דמצי לאהדורי מתחייב בממון מקודם מדין גנב שקנאו בפיו טרם שבלע וחיוב מיתה הוא אח"כ על הבליעה. ואם כן מוכח דגונב מהגנב חייב באונסין דהרי איירי הכא שתחב לו חבירו. וא"ל דהקושיא הוא שמתחייב מדין מזיק. דהא מזיק לא הוי רק על ידי בליעתו במקום דלא אפשר לאהדורי. והרי על מעשה הבליעה הוא חייב ג"כ מיתה משום אכילת חלב והוי שפיר בב"א ומאי פריך. ואולם לפמש"נ ניחא דשפיר יש לפרש משום מזיק. ואף דעל ידי מעשה אחת נתחייב הממון והמיתה בכ"ז ל"ש קלבד"מ. משום דעיקר איסור דאכילת חלב הוא בהנאת מעיו או גרונו במקום דלא אפשר לאהדורי וע"כ עוד לא התחיל החיוב מיתה דחלב בבליעתו. ודמי לקושית הרשב"א בהמדליק הגדיש שהקשה דחיוב ממון על הגדיש הוא מקודם ח"מ על העבד. אף דהוי ע"י מעשה אחת כיון דעדיין לא התחיל העבירה בפועל

כח) ואולם עדיין קשה לפי מה דמוכח שם דאילו לא אפשר לאכילה בלא הגבהה הי' אמרינן גם בחלב דהגבהה צורך אכילה. וכן מפורש בתו"י (דף ל"א) בתוס' ד"ה דאי בעי גחין ע"ש. וכן מבואר בש"מ בשם הרא"ה יעו"ש. וא"כ אם נפרש מדין מזיק והיינו בבליעתו הרי א"א לחיוב אכילת חלב בלא מעשה הבליעה ואם כן הבליעה צורך אכילה היא וגם א"א לאהדורי והוי כזורק ולא כמעביר ומאי פריך. וע"כ דהקושיא מדין גנב וחייב בממון במה דלא מהדר טרם שבלע ולכן הקשה דלא הוי כאחת. ואף דגם בזה י"ל כיון דלא אפשר לאכילה בלא הכנסה לפה והוי צורך אכילה. י"ל דהקושיא קאי הכא למ"ד דמעביר חייב משום דאפשר לאהדורי. וה"נ כיון דאפשר לאהדורי טרם שבלע ע"כ לא אמרינן דהוי צורך אכילה. וכן מבואר בש"מ בהך דאמרינן שם דאי בעי גחין בשם הרא"ה באמצע דבריו וז"ל, והשתא לא משמע לן בהך דאי בעי לאהדורי דקס"ד השתא דאע"ג דאפשר לאהדורי מ"מ כיון דלא אפשר לאכילה בלא הכנסה לפה שעת ההכנסה לפה היא שעת התחלת החיוב ומשעה שמתחיל להתחייב בנפשו ראוי שיפטור משא"כ בהגבהה דאפשר בלא"ה דהיינו ע"י גחין] והיינו דאמרינן א"נ התם א"ב לאהדורי ל"מ מהדר הכא מצי מהדר כלומר כיון דמצי למהדר לא חשיב התחלת החיוב עד שעת בליעה. והיינו כשיטתא דלעיל דאמרינן אי דמצי לאהדורי נהדרי' ומחייב בתשלומין ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת בליעה עכ"ל. ומבואר דמפרש הקושיא דנהדרי' מדין גנב ולא מדין מזיק דהוא ע"י הבליעה וזה הרי אי אפשר למיהדר. והבליעה ודאי הוי צורך אכילה דאי אפשר לחייבו על אכילת חלב בלא מעשה הבליעה. ואם כן מאי פריך הגמרא דנהדרי' הא דמי לזורק דאי אפשר לאהדורי. ואולי אפ"ל דמזיק נעשה במה דבלע ממקום דאפשר לאהדורי בלא דוחק עד מקום דאפשר לאהדורי ע"י הדחק דאז כבר נמאס והוי מזיק. וצורך הבליעה לחיוב אכילת חלב הוא מתחיל רק ממקום דאפשר לאהדורי על ידי הדחק. דעד אז אפשר לאכילה בלא בליעתו על ידי תחיבת אחר עד מקום דאפשר לאהדורי על ידי הדחק]

כט) ולולא דברי הרא"ה והתו"י הנ"ל הי' אפשר לומר דבאכילת חלב ל"ש דהבליעה צורך אכילה היא דאף דא"א להתחייב על אכילת חלב בלא מעשה הבליעה. אבל בכ"ז אין הבליעה התחלת איסור דאכילה. דעיקר האיסר הוא הנאת מעיו. ואם יצוייר שיניח במעיו שלא ע"י בליעתו ג"כ יתחייב. וכן חייב כשאחר תוחב לו עד מעיו אם הוא ברצונו וכמ"ש התוס' שם. וע"כ לא מיקרי הבליעה צורך אכילה והוא רק מעשה העבירה אבל אין זה מעצם האיסור. ול"ד לעקירה צורך הנחה. דהעקירה הוא מעצם המלאכה ומשעת העקירה מתחיל המלאכה וזה נראה גם כן דעת רש"י דפי' בהך דאי מצי לאהדורי נהדרי' ואי לא אהדרי' מההוא שעתא מזיק לה. ומבואר דמפרש הקושיא מדין מזיק ולא מדין גנב. וקשה דמזיק הוי רק ע"י בליעתו ואם כן נימא דהבליעה צורך אכילה וע"כ דס"ל כמש"נ. והנה הא דפירש רש"י מדין מזיק ולא פירש מדין גנב דהוא קודם הבליעה. הי' נראה לכאורה ראי' להקצות דגונב מהגנב פטור מקרן. אולם יש לדחות עפמ"ש רש"י בב"מ (דף י"א) דגנב אין חייב כל זמן שלא עשה מעשה גניבה. ואם בהמת חברו היתה בחצרו ונתכוין לזכות ולגונבה כל זמן שלא נעל ועשה מעשה גנבה פטור. וע"כ ה"נ כל זמן שלא בלע ליכא מעשה גנבה במה שמונח בפיו ולא אהדרי' ורק על ידי הבליעה נעשה גנב וגם מזיק. וע"כ פירש"י דהוי גם מזיק ואולם לפמש"ל דרק לענין גנב להתחייב כפל בעינן מעשה אבל גזלן הוי בלי מעשה נראה ראי' להקצות דגמה"נ פטור מקרן. המגיה]. ל) וק"ל במש"כ הרמב"ם (בפ"ו דתרומות) דאוכל תרומה בזדון והתרו בו לוקה ואינו משלם. והא לפי מה שנתבאר (באות כ"ב) דהא דבגזלה משלם ולא לקי היינו משום דגלי קרא דושלם אותו בראשו. וא"כ לפמ"ש הרמב"ם בפ"ד מחובל דחובל ביוה"כ חייב והוא משנה מפורשת בב"ק (דף פ"ז) ומשום דכיון דגלי קרא דבחבלה ממונא משלם ולא לקי גם כשמזדמן עוד לאו אחרינא משלם. וא"כ ה"נ בגזלה דגלי קרא דממונא